בעייה...

[במסע שלא נגמר]

בעייה...../images/Emo7.gif

אני קוראת הרבה ספרי פסיכולוגיה. בכולם כתוב שהשנה והשנים הראשונות בחיי האדם הן החשובות ביותר לעיצוב המשך חיין, איך ייראו יחסיו עם הזולת ועם עצמו. במילים אחרות, אם התינוק לא מקבל מספיק חום, אהבה, תמיכה, מגע וכו' הנזק שנגרם לו הוא בלתי הפיך. זה דבר שחוזר על עצמו בכל הספרים שקראתי ומאוד מדכא אותי. למה? כי גדלתי בבית ילדים בקיבוץ וכמובן שלא קיבלתי תשומת לב מספיקה, כמו כולם, ומעבר לכך המשכתי להיות מוזנחת רגשית ע"י שני הוריי כל שנות ילדותי ונערותי. לא רק הזנחה היתה שם, אלא גם התעללות נפשית ופיסית. מגיל 15 התחלתי לטפל בעצמי והלכתי מאז להמון טיפולים מכל מיני סוגים. אני מרגישה שיפור מסויים, אבל הבסיס נשאר אותו בסיס (חולה). אני מאוד תלותית וחרדה בקשר למערכות יחסים ויוצרת מערכות יחסים הרסניות וכפייתיות. למרות שאני מודעת לבעיה, אני לא מצליחה ממש לשנות אותה. אולי שינויים קוסמטיים מידי פעם, אבל לא ממש מהשורש. כשאני קוראת רעיונות כאלה בספרי הפסיכולוגיה, זה ממלא אותי בייאוש, כי מה? אם נגרם לי נזק בילדותי אז אין לי סיכוי? זה נזק לכל החיים? ששום טיפול לא ישנה? נזק כ"כ עמוק שאין לפסיכולוגים שום תשובה עליו? אף פעם לא קראתי על דרך לפתור את הנזק והדפוסים שהוא יוצר. תמיד רק מספרים עליו ולא מגיעים לחלק של שיטות הטיפול בו. כאילו אין מה לעשות. כאילו, גורלנו נחרץ בינקותנו, אנחנו, הדפוקים, שלא זכו להורים מטפחים. הייתי רוצה לשמוע דיעה מקצועית על הנושא, בבקשה. תודה..

 

[nehud]

הפיתרון אפשרי

תפיסות העולם "המזרחיות" וכן הקבלה עוסקות בדיוק בתהליך ההתפתחות האישי. כל נקודת מוצא (חינוך תרבות והתנסות) היא התחלה מבורכת בתפיסות אלו אפשר לקבל עזרה במסר אישי באהבה אהוד

 

[מון שרי]

לא כל הפסיכולוגים טוענים כך בדיוק

נכון שהוא שהשנים הראשונות מאד מאד חשובות אבל ישנם לפחות 2 זרמים שעולים לי בראש עכשיו שראייתם אופטימית , האחד הוא הפסיכולוגיה ההומניסטית שמאמינה בכוחו של כל אדם לצאת מכל בוץ שבו הוא שרוי,בכל גיל שהוא - קרל רוג'רס, והשני הוא אדלר שרואה בחסכים מהילדות מנוף לצמיחה בעתיד, כלומר, דוקא המקום החלש והנחות בילדות משמש אמביציה להפוך את אותו החסך לעליון . ממליצה לך מאד לעזוב כרגע את פרויד וממשיכי דרכו ולהתמקד ברוג'רס וממשיכיו ובאדלר, זה מה שאת זקוקה לו כרגע, אמונה בכוחות שלך ובעצמך. בהצלחה.

 

[אביר דרקון]

אפילו גדולי האומה ( חלקם )

שם אותם הקב"ה בקשיים איומים כדי שילמדו דברים שאי אפשר דרך מקום אחר - יוסף ואחיו - דוד המלך שנחשב בן נחות משאר אחיו - . . . החולשה אם לא ניכנע לה תחשל אותנו בדרך כזו או אחרת למקום שלעולם לא הינו משיגים אילמלי . . .

 

[בנימין 2]

להפנות את המבט קדימה

הכל תיאוריות. יתכן ואולי באמת ישנם חלקים אשר אובדים מאתנו בעקבות תנאי גדילה מסויימים, אולם דווקא נקודת פתיחה כזו נותנת מקום לבנייה וצמיחה אישית המעניקה המון כח ועוצמה, ואף מחפה על החסכים שאולי קיימים. הדבר הכי חשוב הוא להסתכל קדימה, כלומר לקחת את עצמי כפי שאני, ללמוד לאהוב את עצמי ולעשות עם מה שהנני את המקסימום האפשרי. מנסיון אני יכול לומר לך כי הדברים אינם קלים וכי המסע הזה מסתיים רק בסוף חיינו, אבל עם מבט נכון הוא מרתק ומפעים. בהצלחה

 

[sparkls]

מעכשיו, את הקובעת!

את בונה את עצמך מבפנים, את האחראית על תוצאות חייך ואת זאת שכותבת את ספר הפסיכולוגיה של עצמך. אין מי שיעשה זאת טוב יותר עבורך. זה מה שעושה את ההבדל בין להיות ב"מסע" ל"להיות במסע שלא נגמר". תחשבי נקי (בלי עבר, הווה ועתיד) במצב האידיאלי, לאן היית רוצה להגיע? מה היית רוצה להגשים בעצמך? ותבני לעצמך מפת "מסע" (המפה תהיה "שלך", כן, סוף סוף משהו שלך! ולא מסע מוכתב מראש, שאין לך מושג מתי יגמר) . תהיי מחוייבת ל"מסע" שלך, אם זה דורש לעמוד על שלך או לוותר על תלות, זה משני ומשרת את המטרה-להגיע לכבוש עוד יעד ועוד יעד בדרך אל... עצמך. תהיי משוכנעת שמה שטוב לך זה הכי נכון בשבילך! ככל שתוכיחי לעצמך שאת מסוגלת לעמוד בתכנית ובמטרות האישיות שלך ותכבדי את עצמך על המאמץ והאומץ שאת מגלה (כי התעללות מנסה לבטל בדיוק את הדברים האלו, מרפה ידיים ומבטלת את העצמיות) תרגישי שאת לא תלויה באנשים, ספרים, או כל דבר חיצוני אחר. שרדת מצבים קשים כשלא הבנת מה קורה (ומשמעות ה"שרדת" כוללת אפילו את ההבנה שאת לא מוכנה לקבל את מה שהיה). היום באפשרותך להשתמש במה שאת כבר כן מבינה. כמה יפה ומסקרנת יכולה להיות דרך שאת בחרת אל ההיכרות וההגשמה של עצמך?

תתייחסי אל עצמך בסבלנות, כמו שמגיע לך. אפשר לקבל חיוך?

 

[ישראל שורק]

שלום למצויה בראשית המסע

קיבלת כבר כמה כיוונים מאוד מעודדים ונוסכי רוח חיים. את זקוקה לזה מאוד מפני שאין כל שחר לייאוש במצבך. "להתחיל מחדש יכול אדם בנשימתו האחרונה", כותב ברטולד ברכט. והוא צודק. יש לי הרבה מה לספר לך אך אני מתלבט אם לעשות זאת בפומבי. לעת עתה חזקי ואמצי! אנחנו איתך ונוסיף ונהיה איתך עד העשן הלבן שיגיע.

 

[אביר דרקון]

מסע יקרה

אם הפסכולגים/הפיסכולוגיה אומרים לך שאת פחות מכל אדם אחר - אז שילכו לעזאזל ! !! תקשיבי למי שעושה לך טוב ! ( זה דבר ראשון ) דבר שני : יש חסרונות במה שעברת - והלואי וחייך היו ניפלאים יותר - אבל ברגע זה עם כל החסרונות את זו מי שאת ותואהבי את עצמך כמו שאת עכשו - נכון יש בך חסרונות ( שאת אפילו לא אשמה בהם ! ) אבל תדעי שכל חיסרון כזה יכול להיות מקפצה לגבהים לדברים גדולים וניפלאים שאדם אחר מימך לעולם לא ישיג . . .

 

[אביר דרקון]

אגב . . .

יצא לי כבר לדבר בפורום הזה על כמה פסכולגיה לא עוזרת . . . ( ! ! ! ) הנצחת האדם כמטופל מזיקה לפעמים יותר מכל . . .

 

[אינטראק]

אפשר להתאושש

חיים בינינו אנשים חשובים, נכבדים ובריאים נפשית שאת השנים הראשונות בחייהם העבירו בשואה. ב-ש-ו-א-ה. שיא הזוועה האפשרית. והם התאוששו. כיום מאמינים שהתקופה הראשונה בחיים היא חשובה, אבל אינה מכרעת. אבל לחפות על נזקים שנגרמו בה. ישנם גם זרמים מהפכניים שסבורים שהייתה הגזמה ניכרת בחשיבות שניתנה לתקופה זו בפסיכולוגיה שהושפעה מהפסיכואנליזה של פרויד.