בעיית גוף-נפש

[ג ל ע ד א]

בעיית גוף-נפש

האם בעיית גוף-נפש היא בעיית הפער ההסברי?

[בעיית הפער ההסברי היא בעיה אפיסטמולוגית, שעניינה בכך שאיננו יכולים להבין את הקשר בין תהליכים פיזיקליים כלשהם לבין התנסויות. לא ניתן להסביר את החוויה במונחים פונקציונאליים – לא ניתן לעשות לה רדוקציה למערכות פיזיולוגיות. קיים פער הסברי (explanatory gap) בין הפונקציונאליות לבין החוויה, או במילים אחרות, בין האובייקטיבי לבין הסובייקטיבי. ההסבר המדעי (הרדוקטיבי, הפונקציונאלי) פועל במישור האובייקטיבי, הוא מסביר באופן טוב את ההיבט האובייקטיבי של התודעה, אבל הוא אינו מספק תשובה להיבט הסובייקטיבי של התודעה.]

האם בגלל הפער ההסברי לא נוכל לפתור את בעיית גוף-נפש?

(בעיית הפער ההסברי מוסברת בוידאו המשובח המצורף)

 

[iricky]

לא

בעיית גוף-נפש היא קודם כל בעיית פער הבנתי, כלומר שקיים פער בין בעיית גוף-נפש לבין יכולתם של בני אדם להבינה ולנסחה כהלכה. כמובן שאם אדם לא מבין מה הבעיה הוא לא יוכל לפתור אותה.

 

[יחיאב נגר]

 

[ג ל ע ד א]

כלומר לשיטתך,

מטרת הספרון של ל' על גוף ונפש הוא להסביר לנו למה אי אפשר להבין את בעיית גוף-נפש?

 

[iricky]

אממממ...כן, לזה בדיוק התכוונתי

אבל רק רגע, אם אני חושב על זה, אז אם אדם מצליח להסביר לנו למה אי אפשר להבין את בעיית גוף-נפש, ואני חושב שאותו ספרון הוא באמת הצלחה, אז זה לא אומר שלפחות הוא בעצמו הצליח להבין את בעיית גוף-נפש? כי אם הבנאדם לא מבין מה הבעיה, אז איך הוא יסביר לנו שזאת בעיה? ואם הוא הצליח להבין, אז אולי כל אחד יכול להבין? טוב, האמת היא שאין לי שום הבנה על מה אני מדבר, אבל אני מקווה שלפחות הצלחתי להסביר לך את זה.

 

[רועי החושב]

מישהו בפורום הזה אמר לי פעם

שישנן קטגוריות של הנפש וזה מציב בעיה (מתנצל אך אינני זוכר מי).
הקטגוריות של הנפש (רצון, תודעה, אהבה וכ"ו) לאו דווקא מוכיחות את קיומה של הנפש, אבל מכיוון שאנו ממשיכים להשתמש בהן ביום יום, ובמקביל הן לא מדידות בעליל, לא מדעיות ולא נגישות באף כלי בלתי אמצעי אז הסוג שלהן, שהוא הנפש, הוא בבחינת בעיה.
לגבי שאלתך- אני מוכרח להסתייג. אפילו חוויה היא לא כלי בלתי אמצעי, כי יש פער בין החווה לחוויה. אי אפשר לחוות רצון. אפשר לרצות. כל הקטגוריות הנפשיות אינן נגישות בשום אופן בלתי אמצעי, כולל חוויה. המוזרות של העניין היא שאנחנו ממשיכים לומר "אני רוצה" למרות שמעולם לא שמעתי שמישהו חווה "חוויה של רצון". אולי מישהו הצליח לדמיין משהו, איזשהו יצוג עקום ומגושם של הרצון, אבל לא על זה אני מדבר. הרצון והדימוי הם תרתי דסיתרי (ולא בכדי כותרת ספרו של שופנהאואר). כל להבנתי, הקטגוריות של הנפש אולי היה ראוי להן להיקרא בכלל קטגוריות של הרצון. הרצון הוא האלמנט המסתורי בחיים, והמסתוריות שלו מועצמת שבעתיים מכיוון שהוא קרוב כ"כ, אין יותר קרוב ממנו. אצל ניטשה העולם עצמו הוא "הרצון לעוצמה". כל זה בעייתי ולא ברור- מהו הרצון? האם יש בכלל רצון? הרצון הוא אבן הנגף בכל תורה פילוסופית. מעודי לא שמעתי הסבר מניח את הדעת לגביו.

 

[ג ל ע ד א]

"שִׂפְתֵי צַדִּיק יֵדְעוּן רָצוֹן וּפִי רְשָׁ