בעיית הכחשה

[אוהבת כל חי]

בעיית הכחשה

שלום לכולם בשבוע שעבר קפצתי לבקר לרגע בפורום ועזרתם לי מאוד. אשמח אם תעזרו שוב... סבתי חלתה לפני 4 שנים, בחודשים האחרונים חלה החמרה במצבה. עד כה היתה לה מטפלת יום בלבד וכרגע ברור לנו שהיא כבר ממש לא יכולה להישאר לבדה בלילה. מישהו מכיר את "הבית"? האם העובדות שלהן מתאימות לטפל בחולת אלצהיימר? כדאי לקחת ישירות מטפלת סיעודית למרות שכרגע סבתי רק "רבע" סיעודית? ועוד שאלה- קראתי שחולי אלצהיימר תוקפניים. סבתא שלי ממש לא תוקפנית. להפך, היא מלאת הומור ורגועה. התוקפנות תגיע או שזה לא מחייב? תודה רבה!

 

[אוהבת כל חי]

אופס הכותרת לא קשורה. טעות.טועים.טעיתי ../images/Emo3.gif

 

[נילי41]

../images/Emo20.gif לא מכירה את "הבית"

בעצם אין לי בכלל ניסיון (עדיין) עם חברות סיעודיות כך שבאמת איני יכולה להמליץ לך על "הבית" או על חברה אחרת. שמעתי דברים טובים על "מתן" ועל "מסר" אבל לא מניסיון אישי. בקשר למצבה של סבתא, לא חייבת לבוא תוקפנות. גם בעלי, שהוא כבר במצב די מתקדם, אינו תוקפני. המחלה מתבטאת אצל כל אחד בצורה שונה ובאופן אינדיבידואלי. אני חושבת שזה קשור באופי של הבן-אדם. מי שהיה אדם נוח ורגוע וטוב לב, זה יתבטא אצלו גם במחלה, מי שהיה בעל אופי קשה, המחלה תקצין את התכונות הקשות שלו. כך שלא בהכרח ייווצר מצב שסבתך תהיה תוקפנית, אל תדאיגי את עצמך לשווא. תודה לאל שהיא רגועה ומלאת הומור, זה בוודאי מקל עליכם את הטיפול בה. אני מאחלת לכם שסבתא תהיה רגועה ונינוחה כל הזמן ושאתם תצליחו לטפל בה ולהקל עליה את ימיה הקשים בכוחות עצמכם, אבל אם בכל זאת תקחו לה מטפלת, תשתדלו תמיד להיות עם היד על הדופק ולבדוק את המצב בבית כל הזמן... אל תסמכו על אף אחד אלא רק על עצמכם.

 

[ronnyw]

לאוהבת כל חי

מצטרפת לתשובתה ודעתה של נילי - האגרסיביות אינה הכרחית. יש חולים רבים ש"מדלגים" על השלב הזה. בכלל, יש אוסף גדול מאוד של תופעות שקשורות לאלצהיימר, ולא כל חולה לוקה בכולן (למזלנו...). לגבי שאלתך האחרת: (גם פה, בעקבות נילי): אנחנו מנועים מלהמליץ או להשמיץ חברות בפורום, מה גם שאינני מכירת את "בבית". לגבי מטפלת סיעודית: אמנם סבתך עוד לא נזקקת לאחת כזו לגמרי, אבל הכיוון של מחלתה ברור, וכנראה שזה רק עניין של זמן. אז בפניכם שתי אפשרויות: למצוא פתרון זמני למצב העכשוי, להמשיך לזרום עד ירידת המדרגה הבאה, למצוא פתרון זמני למצב החדש, להמשיך הלאה וכו'. כל פעם התלבטות, כל פעם שינוי, כל פעם בסתגלות של הסבתא, כל פעם בעיות חדשות. או לחילופין - ללכת כבר עכשו על הפתרון לצמיתות - עובדת סיעודית. יתתכן שכרגע תהיה "אובר פונקציונאלית", אבל אתם וסבתכם "מסודרים" לתמיד. כמובן שתנאי חשוב לכך הוא שאתם יכולים לעמוד בכך הן כלכלית והן מבחינת מקום בבית.

 

[אוהבת כל חי]

תודה על התשובות

קודם כל, מטפלת לעולם לא תגיע במקום תשומת הלב והאהבה שאנו מעניקים לה. מסכימה עם נילי שחייבים לבדוק מה בדיוק קורה כשאנחנו לא ליד סבתא והמטפלת, וכל האמצעים כשרים, כולל מצלמה. גם אני חושבת שסבתא צריכה כבר מטפלת סיעודית. והבעיה היא לא כלכלית (כולם יעזרו) ולא מקום (יש חדר ריק) מדובר בסוג של חוסר רצון להשלים עם המציאות הכואבת שהמצב מידרדר. ואני לא אפרט מעבר כי אמא שלי קוראת גם היא בפורום

אבל אשמח אם תסבירו לה אתם, מנסיונכם, כמה חשוב שלסבתא תהייה מטפלת סיעודית צמודה ל- 24 שעות וכמה שזה לא נורא בכלל להעזר, כשבאמת כבר אי אפשר להתמודד לבד. ושוב, תודה!

 

[ronnyw]

לאוהבת כל חי,

מטפלת בשום אופן לא באה כדי לתת במקומכם "תשומת הלב והאהבה שאתם מעניקים לה." (ציטוט מימך). מה פתאום? אתם אמורים להמשיך לתת את כל תשומת הלב ואת כל האהבה שיש לכם בדיוק כמו בעבר. היא באה לסייע באותם נושאים סיעודיים שדורש חולה כזה (נקיון, בישול, השגחה, רחצה, וכו' וכו'.) כפי שכתבתי - ייתכן שבהתחלה תהיה קצת מיותרת, אבל הצורך בה ילך ויגדל, ואתן תוכלו להמשיך להיות שם כמה שתרצו וכמה שצריך. לא ברור לי למה לקיחת עזרה או מטפלת נתפסת כאילו אתם לא אוהבים/מטפלים/מסורים כמו קודם. להפך - זה רק לתת יותר לחולה, בשום אופן לא פחות. או - כמו שכתבת - שזה רק "חוסר רצון להשלים עם המציאות". בכל אופן, תתחילו עם הניירת. זה הליך שלוקח כמה חודשים, ובסופו תקבלו רשיון עבודה לעובד סיעודי. לא תרצו - לא תשתמשו, אבל יהיה לכם זמין לימים קשים. ודעי לך ש"ימים קשים" עלולים להגיע בפתאומיות - (פתאום החולה הולך לאיבוד, והמשפחה נכנסת לפאניקה ולתסכולים, או שמא נופל, או שסתם תגלו שכבר כמה זמן אינו לוקח תרופותיו כראוי, אינו מתקלח ימים ושבועות וכו' - ואז תתיסרו שלא עשיתם זאת קודם.) אגב, סבתכם גרה איתכם? אם לא - אז ממש קל להסביר לאימא שלך למה זה מסוכן וחסר אחריות להשאירה לבד...

 

[אוהבת כל חי]

ronnyw

תודה על תשובותייך! לשאלתך - סבתי לא גרה איתנו. ועדיין, לא קל להסביר ולא מצליחה לשכנע את המשפחה שזה כבר דחוף להסתייע בעוזרת. אני כבר מתוסכלת. עד שהצלחתי לשכנע את אמא, האחים שלה מסתייגים. אני לא יודעת מה לעשות. השבועות עוברים....... והיא לבד. עצוב לי. סבתא שלי היתה (והיננה) אישה מדהימה. מצבה הידרדר. היא לא יכולה להיות לבדה. היא לא מתקלחת לבד, לא ממש שולטת על צרכיה, לא ישנה סדיר בלילות, לא מסוגלת להכין לעצמה אוכל אם היא רעבה בשעות שהיא לבד ועוד ועוד... אבל מכל מיני סיבות שאני לא מצליחה להבין, רק אני חושבת שהיא צריכה עוזרת!! איך מסבירים ???

 

[אוהבת כל חי]

כמובן שהשאלה מופנת לכולכם ../images/Emo4.gif

 

[ronnyw]

מנסה לחשוב מה קורה כאן:

אני מנסה להבין את הסיטואציה. סבתך חולה מאוד וזקוקוה לטיפול והשגחה יומיומיים. אימך התחילה להבין, אבל אחיה מסתייגים. מה הסיפור שלהם? (אגב, כמה הם?) אולי אם נבין את המניעים שלהם - אפשר יהיה לתקוף נכון יותר. אני יכולה לחשוב על כמה סיבות לסרובם: - תמימות ואי הבנת המצב לאשורו, - גישה מיושנת שמטפלים בזקנים בתוך המשפחה, ושזה תפקיד הבת (אימך) - אי רצון להיכנס לכל המחויבויות הכספיות הכרוכות. עוד משהו? לא עולה בדעתי. במקרה הראשון (שהוא הטוב מכולם...), עליכם לערוך ישיבת משפחה, להציג את המצב בצורה ברורה וחריפה. להסביר מה המחלה, מה המהלכים שלה (הרבה אנשים חושבים שזה רק "בלבול של זקנה"). לדבר על אי לקיחת תרופות, על השתוללות לא מבוקרת עם כספים,על שוטטות והליכה לאיבוד, על אי רחצה וכו' - ולהשחיר את התמונה. תסבירי שזה הולך ומחמיר ומהר. ספרי על המצב היום, הדגישי עניין תרופות וכספים (זה לפעמים עושה יותר רושם מדברים אחרים...) אם יהיה קשה, לכי בשיטת האשמה האישית: פני ישירות לאחד הסרבנים ותגידי משהו בסגנון: " אתה מוכן , משה/חיים/יעקב, לקחת על עצמך את כל האחריות באופן אישי לכך, שאם מחר סבתא תיפול/תאבד/תזיק לעצמה, אתה תהיה אחראי"?... אנשים פוחדים לקחת אחריות כזו... אם זה רלוונטי לרתום עובדת סוציאלית שתסייע בהסברים, או לחילופין קרוב/שכן שהתנסה כבר עם המחלה במשפחתו שלו - צרפי אותם. זה לא ילך בקלות. נסי פעם, פעמיים ושלוש. כל ארוע שלילי עם סבתא (נפילה, אובדן, שטות שעשתה) - דווחי עליו מיד לכל האחים. דאגי להביא למודעותם את המצב יום-יום (הרבה פעמים בני המשפחה הרחוקים שומעים עליה מיד שניה רק אחת לשבוע או פחות, כשמזדמן לדבר, ולכן לא מודעים לחומרת המחלה ולתופעותיה). לגבי האפשרויות האחרות - צפיה שאימך תישא בעול או קמצנות סתם - זה הרבה יותר קשה... האם כל הברברת שלי קולעת למשפחה הספציפית שלך?...

 

[אוהבת כל חי]

תשובות והסברים

קודם כל, תודה רבה על תשובותייך! הצלחת להבין את הסיטואציה המשפחתית, אבל לצערי, היא קצת יותר מורכבת. במהלך השנתיים האחרונות, תוך כדי מחלתה של סבתי, סיבות שונות ומשונות גרמו להתרופפות היחסים (שהיו חמים וקרובים מאוד בעבר) בין אימי ושני אחיה. הם משוחחים טלפונית אך ורק בנוגע למצבה של סבתי ולא מעבר לכך. הם לא נפגשו כבר המון זמן. סבתי שוהה במשך היום עם מטפלת-יום, בכל ערב היא מגיעה לביתו של אחד האחים לסירוגין, ובשישי-שבת היא איתנו. הסיטואציה המורכבת בינהם גוררת, כמובן, את הזנחת הטיפול בסבתי. המידע המועבר בינהם הוא מינימלי ביותר, הם אינם מנתחים את הידרדרות המצב או מנסים להבין ולהבהיר באיזה מצב היא נמצאת. לאחרונה, בעקבות לחצים כבדים ביותר שלי, אימי שוחחה ארוכות עם אחד האחים והם הסכימו בינהם שאכן צריך למצוא עזרה נוספת. האח השלישי אינו חושב כמוהם (הוא כנראה בהכחשה רצינית ביותר, הוא בטוח שמדובר בתופעות זיקנה בלבד) אבל גם לא עצר בעדם ולא הטיל וטו. מבחינתו אין צורך אבל הוא לא מתנגד. הבעיה העיקרית במצב הזה, היא חוסר הקשר והתיאום בינהם.אימי יצרה קשר עם מס' ארגונים המספקים עובדות זרות ואחיות סיעודיות, אפילו הגיעה מישהי וכולם התרשמו ממנה לטובה, אבל בגלל שאין בין האחים ואימי קשר, כל אחד מהם חשב שהשני "סוגר עיניינים" ולבסוף הסתבר שהעובדת הופנתה למשפחה אחרת.... וכך הזמן עובר. ניסיתי גם אני להתערב (ומזכירה שמדובר בסיטואציה עדינה בעקבות חוסר התקשורת בינהם) ולדבר עם הדודים שלי אבל חוץ מהבטחות שעדיין תלויות באוויר לא יצא מזה שום דבר... מכאן נובע התסכול וחוסר האונים שלי. מצד אחד, איני יכולה להחליט החלטות בנוגע לסבתי. מצד שני אני לא מסוגלת לשאת את המחשבה שהיא סובלת ואינה מטופלת.

 

[אוהבת כל חי]

תשובה? מישהו?

מ ק פ י צ ה