תנאים נלווים ששווים כסף - פירוט בש"ח
להערכתי, יש רבים שמסתנוורים משכר (קצת) יותר גבוה במגזר הפרטי/מופרט לעומת זה שבציבורי ושוכחים שערכם של
התנאים הנלווים מוערך בתוספת של מאות (ולעיתים אף אלפי...) שקלים בחודש.
ניקח לדוגמה שני עו"סים בשנתם הראשונה לעבודה, במשרה מלאה, אחד בארגון פרטי/מופרט שמשלם כנדרש (בסביבות 7000 ₪ בחודש) ואחד בארגון ציבורי (שבו השכר
גם צפוי לעומת על סדר גודל דומה של 6500-7000 ₪).
בהערכה גסה, נראה מה מתרחש מדי חודש במגזר הפרטי/מופרט בתחום העו"ס לעומת הציבורי באותה שנה:
1. אין הפרשות לקרן השתלמות מצד המעסיק? מדובר בהפסד של בקירוב 525 ₪ (7.5%) מדי חודש... מן הראוי לציין, שידוע לי שישנם ארגונים בבריאות הנפש שכן
מבצעים הפרשות לקרן השתלמות. חשוב לבדוק מאיזה סכום מתבצעת ההפרשה... כנ"ל לגבי הפרשות לפנסיה.
2. יש זכאות רק ל- 10 ימי חופשה בשנה (בניגוד ל- 22 במגזר הציבורי)? מדובר בממוצע בהפסד של יום חופש אחד מדי חודש ששקול ל- 350 ₪
מדי חודש (בהנחה ששבוע עבודה שקול ל- 40 שעות שבועיות ובסה"כ 160 בחודש שעליהן ניתנים 7000 ₪). בפועל, במגזר הציבורי אף מדובר ביותר
מאשר 22 יום... ישנם הסכמים קיבוציים לחופשות מרוכזות בחגים שבהן קיזוז ימי העבודה מיטיב עם העובדים. למשל, קיזוז של 1.5-2 ימי חופשה תמורת
חופשה בת שבוע בפסח.
נכון, עם השנים הפער בזכאות לימי חופשה יצטמצם אבל זה בתנאי שאותו עובד ימשיך לעבוד באותו גוף/ארגון מסוים שמחוייב לתנאים אלה. מעבר לכך, במרבית
הארגונים הדרישה היא לנצל את ימי החופשה עוד באותה שנה (אחרת הם פשוט נמחקים...), או לכל היותר צבירה מוגבלת מאוד של ימי חופשה. במגזר הציבורי
ניתן לצבור עד תקרה של 67 ימי חופשה (באמצעות העברה של 8 ימי חופשה לשנה הבאה, מדי שנה, עד לתקרה).
3. ישנה זכאות להפרשות לפנסיה מצד מעסיק לפי צו הרחבה, כלומר 12% מצד המעסיק (לעומת 13%-14% במגזר הציבורי)? מדובר בהפסד של לפחות
70-140 ₪ מדי חודש. מעבר לכך, סביר להניח שכוח המיקוח של הגוף הפרטי/מופרט הוא נמוך יחסית בשוק הביטוח הפנסיוני ודמי הניהול
שהעובדים בו נאלצים לשלם יהיו גבוהים יותר, אם לא המקסימאליים (6% מדי חודש ו- 0.5% על הסכום הנצבר) לעומת אלה שבמגזר הציבורי (בממוצע 2% מדי חודש ו- 0.2% על הסכום הנצבר). רק פער זה, בפני עצמו, יכול להסתכם בהפסד של עשרות שקלים מדי חודש ומאות שקלים מדי שנה... המשמעות היא פנסיה מצומקת יותר בעתיד...
אלה שנבחר עבורם ביטוח מנהלים (במקום קרן פנסיה) ככל הנראה צפויים למצב חמור יותר...
4. ישנה זכאות רק ל- 18 ימי מחלה (בניגוד ל- 30 במגזר הציבורי)? מדובר בהפסד של בממוצע יום מחלה מדי חודש ששוויו 350 ₪ מדי חודש (בהתאם להנחה שבסעיף 2).
בפועל ההפסד אף גדול מכך... כיוון שבמגזר הפרטי לא מקבלים כלל תשלום על יום המחלה הראשון ותשלום חלקי על השני והשלישי (נראה לי 50%)... במגזר הציבורי
ניתן תשלום מלא על היעדרות מיום המחלה הראשון... הפסד נוסף, במגזר הפרטי/מופרט ניתן לצבור ימי מחלה לא מנוצלים עד תקרה של 90 יום, לא מעבר לכך. במגזר הציבורי
הצבירה היא ללא הגבלה...
- עד כאן, ניתן להבין שבקירוב מדובר בהפסד של 1000-1300 ₪ מדי חודש בממוצע!!! וזה עוד לא כולל הטבות נוספות שניתנות במגזר הציבורי, כמו תוספת מעונות, תשלומים
יחודיים נוספים וכו'.
5. קביעות מובטחת במגזר הציבורי שמבטיחה יציבות תעסוקתית. אין לי מושג איך לאמוד את ערכה במונחים כספיים, אך ברור שהוא קיים.
6. תוספות שכר ייחודיות נוספות (ימי הבראה "נדיבים" יותר, דמי ביגוד ולבוש שנתיים, תוספת מעונות, לעיתים סבסוד אטרקטיבי לארוחות צהריים - בייחוד בבתי חולים ועוד ועוד...)
7. העובדים במגזר הציבורי, כמאוגדים, זכאים להטבות שונות בשירותים עסקיים שונים (למשל, פטור/הטבות בעמלות בנקים ועוד...), שירותי בילוי, תרבות ופנאי וכו' (נופשים, טיולים, הצגות ועוד ועוד...). אני בספק אם עובדי המגזר הפרטי/מופרט זוכים להנות מהטבות דומות. בטח ישנם עוד דברים ששכחתי...
- מהסעיפים הנוספים ניתן להבין שכנראה הפער, הן ברמה החודשית והן ברמה השנתית, הוא אף גדול יותר... לרעת השירותים הפרטיים/מופרטים...
- שימו לב שכל מה שצוין לעיל מתייחס בעיקר לעובדים בשירותים מופרטים שכפופים ומכבדים את הסכם המינימום (מקסימום...) ענפי של 7000 ₪. אין כאן התייחסות לכל הגופים הפרטיים
(דוגמת בתי אבות למיניהם שבהם יצא לי להיתקל) שאינם מתוקצבים על ידי משרד הבריאות ובחלקם "מרשים" לעצמם אף לשלם משכורות נמוכות יותר מ- 7000 ₪ (שלא לדבר על השירותים המופרטים, בין אם הם קורבן אמיתי ובין אם לא, שפשוט לא מכבדים את ההסכם ועדיין משלמים פחות...)
- יתכן שנקודת הפתיחה בשכר במגזר הציבורי תהיה נמוכה יותר מזה שבמגזר הפרטי/מופרט. עם זאת, בניגוד למגזר הפרטי, במגזר הציבורי ישנה עליה בשכר עם הדרגה והותק
באותו תפקיד נתון, מה שלא קיים, למיטב ידיעתי, במרבית הארגונים הפרטיים/מופרטים. לפיכך, כעבור מספר שנים (בקירוב לאחר 4-5 שנות ותק, הפער צפוי להתהפך לטובת המגזר הציבורי...).
- בזמנו KFIRB האיר את עיני כי יתכן שקיימת בעיה בהזרמת הכספים מצד משרד הבריאות עצמו ועל כן חלק מהארגונים המופרטים אינם "מרשים" לעצמם לעמוד בתנאי ההעסקה
שנקבעו לעובדים (ו/או להסתפק בתנאי ההעסקה המינימאליים על פי החוק). במחשבה נוספת על כך, ברמת העובד עצמו, לא נראה לי שהעובד, על גבו שלו, צריך לספוג
מחדל זה ולהביע בכך סולידריות לגוף המעסיק אותו... בין אם הצדק עם הגוף המעסיק ובין אם לא... לעובד הקטן יש מספיק את בעיותיו וקשייו שלו ושל מטופליו, הוא לא
צריך להעמיס על עצמו גם את ההתנהלות וההתחשבנויות הכלכליות של הגוף המעסיק שלו... אומנם אנחנו עו"סים, אבל יש גבול למידת המעורבות שנכון שנגלה...
בסופו של דבר אם יש ארגונים או גופים שיכולים לשלם לו כראוי תמורת עשייתו, ראוי עבור אותו עו"ס שיפנה לעבודה אצלם.
כמה מילות סיכום:
המטרה העיקרית שלי היא לא "לנקר" עיניים או לדבר בשבח התנאים של המגזר הציבורי, אלא להאיר ולהדגיש את הפערים המקוממים שקיימים בין השניים,
כשפער השכר האפשרי לטובת המגזר הפרטי/מופרט אינו מפצה כראוי על זה שבמגזר הציבורי (ככל הנראה, לא בטווח הזמן הקצר ולא בטווח הזמן הארוך...).
בנוסף, גם לחדד מדוע עו"ס במגזר הפרטי/מופרט בסיכון גבוה יותר לרמת השתכרות (ורמת חיים?) נמוכה מזו של עמיתו המקביל במגזר הציבורי.
ההדגשה הזו לא נועדה רק לפתח "מודעות" אלא גם להגדיל את המוטיבציה להתמקח וללמוד לדרוש יותר מהמעסיקים (למשל, זה שהם מחוייבים על פי חוק לתת
10 ימי חופש בשנה לא אומר שלא ניתן לדרוש מהם יותר מכך... בייחוד כשהם מתוגמלים על השירותים שהם מספקים מטעם המדינה) או לכל הפחות, לא למהר להסתנוור
משכר "קצת" יותר גבוה במגזר הפרטי ולחשוב שהוא מפצה מספיק, כשאין זה כך.
במידה והשכר במגזר הפרטי/מופרט היה גבוה באופן משמעותי, בכמה אלפי שקלים, מזה שניתן בציבורי עבור אותו היקף משרה (כפי שקורה בתחום ההייטק.
האמת ששם, לא פעם, גם התנאים הנלווים טובים...), אז הדבר היה יכול להיחשב ללגיטימי בעיני. אחרת, נראה לי שמי שבוחר/נאלץ לעבוד בארגון פרטי/מופרט
בתחום העו"ס בעיקר מפסיד מכך ומשלם מחיר אישי-כלכלי גבוה וחבל...
