בעיית חמות

בלינקה

New member
בעיית חמות

מחפשת לשפוך קצת. ההורים של האיש התגרשו לפני כמעט שנה. כששחר נולדה זה היה שיא המתח ביניהם, חמותי היתה בדיכאון, וראתה את שחר לראשונה רק כשהיתה בת שבועיים. עד היום היא עוד לא לגמרי מאוששת, אני חושבת, למרות שהיא עובדת ופעילה חברתית. מאז היא עברה דירה, ום אנחנו עברנו דירה, ואנחנו גרים בערך 20 דקות נסיעה ממנה. יש לה אוטו. כל מפגש שלה עם שחר הוא תוצאה של יוזמה שלנו. גם אם זה ביקור אצלה וגם אם זה ביקור שלה אצלנו (אנחנו מזמינים המון, בד"כ היא מסרבת). אני חייבת לציין שכשהן נפגשות האינטראקציה מקסימה. היא סבתא חמה, משחקת, מחבקת, מנשקת, מספרת סיפורים, ושחר נהנית מחברתה (אם כי שוכחת אותה מפעם לפעם, וכל ]עם הן מכירות מחדש
). זה כל כך עצוב לי. לא שחמותי היא האדם שאליו אני מתחברת הכי טוב בעולם, אבל היא סבתא של שחר, והיא לא עושה את המינימום בשביל להיות סבתא. אני רואה את ההורים שלי, שממרחק שעתיים נסיעה מקפידים לראות את שחר לפחות אחת לשבוע, ואפילו את אבא של האיש ואת החברה החדשה שלו, שיוזמים ביקורים מדי פעם, ונענים להזמנות שלנו באופן קבוע, ומצד שני, אמא של האיש שכאילו שכחה. כואב לי גם על האיש, שכבר התגבר על האכזבה מאמא שלו והפסיק לצפות. והכי כואב לי שהכל התפרץ סביב הלידה של שחר (רק מבחינת תקופה, כמובן, לא מבחינה עניינית). אם שחר היתה נולדת שנה-שנתיים מוקדם יותר, היא היתה זוכה בעוד סבתא מתפקדת.
 

galiaS

New member
נשמע שחמותך עוברת משבר לא קל

ואני מתארת לעצמי שקשה לתת לאחרים כשאתה מפורק מבפנים. תנו לה צאנס לעמוד על הרגליים, אני מקווה שעם הזמן תהיה לשחר סבתא מעורבת ומתפקדת.
 

אביטלתל

New member
רעיון

וזה צריך להתאים לאופי שלכם ושלה ובכלל לכולכם כבני אדם אבל במקום להזמין לביקור, לבקש ממנה עזרה נגיד שאת רוצה לבשלב משהו ואת יודעת שעם שחר זה קצת קשה אז לבקש ממנה עזרה למטרה זו אולי הרעיון שהיא עוזרת לכם יעזור לה להרגיש יותר טוב עם עצמה ? וזה יעזור לך בכלל להתגבר על המשבר ויעזור לכם באופן כללי
 

galiaS

New member
מאד מסכימה עם אביטלתל

כשמבקשים מאתנו עזרה אנחנו מרגשים נחוצים.
 

בלינקה

New member
זה רעיון שאני צריכה לדסקס

אני לא בטוחה שזה מתאים לנו, ואני לא בטוחה שזה לעניין להזמין אותה לשמור על שחר אחרי שעבדה שמונה שעות באותו יום בגן. אבל נחשוב ביחד.
 

shuly1

New member
אני רואה את זה

כמצב זמני... אצלי זה מצב קבוע שלא נובע מגרושין אלא כאופי של אנשים את הנכד הצעיר ראו בפעם האחרונה בברית היום בן שנה וארבעה חודשים אבל אני לא לעומתך לא מתאמצת כל כך אני מכירה אותם כבר מספיק שנים כשביתי נולדה (היום כבר בת 10) היא בכתה "כעסה" שהפכתי אותה לסבתא
 

g a n i

New member
../images/Emo46.gifאיזה אנשים משונים יש. בכתה?../images/Emo12.gif

 

nubi

New member
קצת מכיוון אחר

נשמע לי שהיא עוברת משבר מאוד קשה. אולי אפילו דיכאון קליני. זה לא נכון שלא אכפת לה משחר. כנראה שכל כך שחור ורע לה שהיא לא רואה אף אחד אחר. גירושין הם משבר מאוד קשה. בכל גיל. תחשבי-היא לבד ומרגישה בטח בדידות עצומה. אז דבר ראשון, אני הייתי דואגת לה: ממליצה לה לדבר עם מישהו, אולי אפילו טיפול תרופתי. כמצב הרוח שלה ישתפר-היא מהר מאוד תגיב לנקודת האור הקטנה והמתוקה שלכם.
 

משוש30

New member
אני לא הייתי לוקחת את זה קשה

ומסכימה עם קודמי שאמרו לערב אותה יותר ולבקש ממנה עזרה. אולי המחשבה שצריכים אותה שזקוקים לה תעזור לה לצאת מהמשבר. בכל מקרה לא הייתי שופטת אותה על זה.
 

אנידס

New member
השאלה החשובה היא האם טרם המשבר

היא היתה חמות אחרת אחרת. במלים אחרות האם היא השתנתה או שמא היא פסיבית באופיה. אם התרחש שינוי, אזי נשמע שהיא לא יצאה מהמשבר ואולי כדאי לשקול יעוץ קצר טווח כדי לעזור לה (אף על פי שטבעי שהיא תחוש דכדוך לאחר משבר כה עמוק בזוגיות). אם היא היתה כזו גם טרם המשבר, אין הרבה מה לעשות, אלא להמשיך לנסות ליצור את הקשר בין סבתא ונכדה ונשלים עם העובדה שכמו שאנשים שונים זה מזה, כך גם סבתות. אגב, יתכן שכאשר שחר תגדל קצת הסבתא תחפש יותר קשר עמה.
 

בלינקה

New member
שאלה טובה

כאמור, המשבר התחיל קצת לפני ששחר נולדה, אז אין לנו נסיון איתה כסבתא. עם הבנות דודה של שחר היא היתה יחסית הרבה, בעיקר בימי שישבת. אני בטוחה שלא קל לה, ובכל זאת הייתי רוצה יותר קשר.
 

צהלולים

New member
ואולי כדאי למסד משהו קבוע: נניח, כל

יום רביעי בין השעות ... ככה לא תצטרכו "להזמין" כל פעם מחדש, ואולי זה יכניס גם עבור הסבתא איזושהי מסגרת שהיא תהנה ממנה (וגם הילדה תזכור...) כמובן שבזמן הזה את תלכי לעשות פרנץ' פדיקור או משהו כזה (-:
 

nubi

New member
אני קצת מסתייגת מזה

ואם לא מתאים לה להיות בייביסיטר על הנכדה? זה קצת יעמיד אותה במצב לא נעים וגם זה לא כל כך הוגן "לקבוע" לה שעות. אמא שלי למשל-לא מתאים לה לעזור לי. פשוט לא מתאים. ניסיתי "לקבוע" איתה,ניסיתי הכל. לא יעזור כלום-היא בשלה: לטענתה אם אני נותנת לה לשמור על הקטנה אני "הורסת" לה את החיים. אז לא צריך. השלמתי עם זה והיא לא רואה את הקטנה. יש אנשים שזה פשוט לא מתאים להם-אז אי אפשר בכוח. פשוט אי אפשר.
 

צהלולים

New member
ברור שזה צריך להתאים לשני הצדדים...

אבל כדאי לנסות, לא? להציע, ולתת זמן לחשוב על זה. אולי ככה היא תדע מראש, יהיה לה זמן "להערך" נפשית. יש אנשים שקשה להם עם ספונטניות (אפילו אם מדובר על מהיום לעוד כמה ימים)... ואם לא - אז לא. אולי באמת מאד קשה לה, יש לקוות שמתישהו זה יעבור והיא תחזור להיות סבתא פעילה יותר.
 

sipor

New member
בלינקה, לדעתי את נהדרת.

שאת ממשיכה להזמין אותה, אם היא סבתא כזאת טובה, סביר להניח שהיא גם מאוד נהנית לבקר אותכם, כפי שכתבו לך וכפי שאת כתבת, כנראה היא עוברת תקופה קשה קשה, במקרים כאלה מה שאת עושה בעיני הכי טוב, להמשיך להזמין ולקוות שמדי פעם היא גם תופיע, עם הזמן, אני מאמינה שהסיפור שהיא עוברת יעבור לפסים אחרים ואז אולי תקבלו סבתא בחזרה. אני לא חושבת שאת היא זאת שצריכה לשלוח אותה לטיפול, או לחילופין לבקש ממנה בייבי סיטר רק כדי שתרגיש שהיא עוזרת, היא צריכה להרגיש רצויה ואוהבה אצלך בבית, וזה יספיק כדי למשוך אותה אליך. בתקופה כזאת קשה לא צריך להטיל עליה גם אחריות שרק היא יכולה לעזור לך... היא צריכה לבוא אליך כאשר היא מסוגלת ומוכנה לכך ולא כי צריך אותה, זאת דעתי האישית. ושוב כל הכבוד לך על האיכפתיות שלך...
 

sharonmx

New member
כנראה יש כאלה....

ואצלנו הם כאלה משני הצדדים... אמא שלי לא עושה מאמצים גדולים מדי לעזורף למרות שהיא חצי שבוע בת"א. בשבוע שעבר היא שמרה על הפיצקית פעם ראשונה שעתיים אחה"צ- לקחה אותה מהגן ושיחקה איתה- היא הייתה צריכה לנוח מזה יומיים אח"כ, ולא שהפיצקית כזאת מעייפת. מהצד השני- לא רואים, לא שומעים, פעם בחודש, וגם זה מקסימום- הזמנתי, ביקשתי- "אנחנו עובדים- תלכו לסרט בשבת בצהריים ותביאו אותה". לא מתאים לנו. אוקצור- אני מקנאה באלה שיש להם, אבל אין מה לעשות עם זה. פה לא עובד העיקרון של "מה שלא הולך בכח ילך בעוד יותר כח"... פשוט זה לא ילך.
 

מאז

New member
מסקרים שנעשו בפורומים לגבי חמיות

(ככה קוראים לזה ברבים, לא?) התברר לי שהורי בעלי רואים את נכדם - היחיד בינתיים - לעיתים ממש נדירות יחסית לאחרים- למעשה רק פעם בחודש, כשאנחנו מגיעים לשבת שלמה. (כלומר- יש כאלה שרואים פחות, אבל אז זה בדר"כ קשור גם ליחסים משפחתיים עכורים - ואצלינו ב"ה היחסים נהדרים). הסיבה (לגבי חמתי, חמי איננו נייד ולא יכול לשמור לבד על הפשוש) היא כי הם וורקוהוליקים. כשאנחנו כבר מגיעים לשבת חמתי משחקת עם הפשוש בצורה מקסימה, וכל הזמן מדברת על זה שהיא צריכה כבר לצאת לפנסיה ולהיות איתו יותר. אבל בפועל היא לא מסדרת אחרת את סדר העדיפויות שלה כך שתוכל לקפוץ הנה יותר (כ40 דק' נסיעה) ואולי גם לשמור עליו לפעמים. אני מסתכלת על זה בתור הפסד שלה - ברור שהקשר של הפשוש עם הוריי הוא יותר חזק, בגלל התדירות. לדעתי ילד לא חייב מליון סבאסבתא ב"משרה מלאה", ובאמת שההפסד הוא יותר של הסבאסבתא שפחות רואים את הנכדים. המקרה שלך טיפה שונה כי נשמע שאמא של בעלך פשוט בתקופה לא כ"כ טובה, ואולי באמת היא זו שצריכה כרגע את התמיכה, ומסכימה גם עם מי שכתבה לך שכדאי לך לבקש עזרה כך שתרגיש נצרכת.
 
למעלה