orit123654
New member
בעיתיות
היי, יש לי בעיה, אני לא כ"כ יודעת מאיפה להתחיל. בכל מקרה זה שאני יודעת שיש בעיה זה חלק מהפתרון לא?
עד לפני חצי שנה יצאתי עם בחור במשך משהו כמו 5 שנים. הרוב היה טוב אבל משהו כל הזמן הפריע לי. יותר נכון משהו כל הזמן היה חסר לי. דיי קשה לי להסביר מה זה היה. חשבתי שאם אני אכתוב אז זה ישתחרר, קצת לפחות, טוב אוליי טעיתי, מקווה שתבינו את הבלבול שלי. היחסים שלנו התחילו בסוג של סערה סוחפת. בשלב מסויים היחסים בנינו נעשו מאוד שגרתיים (מניחה שזה קורה לכולם). הייתי אומרת אפילו משעממים. הוא אדם טוב מבין ומפרגן ועם המון סבלנות לשטויות ולשיגעונות הקטנים שלי. לכן היום קשה לי להאמין שמצא עוד מישהו עם סבלנות כזו ואכפתיות כזו. בטח אתם שואלים את עצמכם אז למה נפרדנו, יותר נכון למה אני נפרדתי ממנו. נכון זו שאלה צודקת בהחלט, אם היה לי כל כך טוב איתו למה נפרדנו. אז לא ממש נפרדו דרכינו אנחנו עדיין מדברים בטלפון מידיי פעם ונפגשנו פעמיים (במהלך חצי שנה זה כמעט כלום). אני עדיין מתייעצת איתו על דברים מסויימים שאני מאמינה שהוא מבין בהם הכי טוב. מה שאני מנסה להגיד הוא שלא נפרדנו בכאסח פשוט הסכמנו שהמע' יחסים הזו לא מובילה לשום מקום טוב ולא תורמת לאף אחד משנינו שום דבר טוב כבר תקופה ארוכה. מאז שנפרדנו הכרתי מישהו אחר, הסברתי לו דיי בהתחלה שאין לי שום רצון או כוונה לפתח מע' יחסים רצינית כרגע. הוא נראה כמבין ובכל זאת המשיך לחזר אחריי. זה מאוד נעים ומחמיא ומרים את האגו ואפילו התחלתי להתחרט על מה שאמרתי לו בהתחלה. אך אני חושבת שהכי נכון בשבילי יהיה להיות קצת לבד, קצת להכיר את עצמי מחדש. בגדול אני מאוד נהנת מהחופש הזה שזכיתי לו כאילו מחדש. כשהייתי במע' יחסים הקודמת הרגשתי שכל החלטה שאני מקבלת אני צריכה להתחשב גם בבן זוג שלי ולא משנה על מה הייתי צריכה לקבל החלטה. בקיצור מצב מוגבל מאוד. בכל אופן הבחור החדש (נקרא לו ככה) לא משנה כמה הוא חמוד ונעים לי להיות בחברתו. אחרי כמה פעמים שיצאנו אני מרגישה שאני בצורה מסויימת חוזרת למע' יחסים השיגרתית הזאת שברחתי ממנה. וזה למרות ששנינו דואגים להזכיר אחד לשני כל הזמן שאנחנו יוצאים בלי שום התחיבויות ורק למטרה אחת להנות מהחיים. עוד פרט ששחכתי לציין אולי תמצאו אותו לחשוב, הוא גם פרוד מחברתו בערך אותה תקופה כמוני וגם אחרי מע' יחסים ארוכה ומעיקה. כך שהשתלשלות האירועים בנינו החלה מקטע של תמיכה הדדית וסוג של כתף תומכת אחד לשני. בכל אופן כמו שכבר אמרתי היחסים איתו מתחילים להישמע לי כמו תקליט שחוזר על עצמו וכבר שמעתי אותו פעם. ומשעמם לי והכי בעיה שמשגע אותי שאני לא מפסיקה להעביר עליו ביקורת כל הזמן, כמובן אני לא אומרת לו שום דבר על הביקורת הזו, זה משהו שמסתובב לי בראש וכנראה גם ישאר שם. ובקשר לביקורת, קצת לפני שנפרדתי מהאקס באחת השיחות הכואבות אפשר לקרוא לזה ככה הוא אמר לי בגלוי שקשה לו עם הביקורת שלי. אז התחלתי לחשוב בזמן האחרון שאולי הביקורת שלי היא לא כלפי הבחורים האלו או האחרים אלא כלפי מישהו אחר. אם לדייק, חשבתי על אבא שלי, ההורים שלי גרושים ובאיזשהו מקום מעולם לא סלחתי לו על די הרבה דברים שעשה ושלא עשה. ואולי אני משליחה את הביקורת שלי שיש לי עליו על כל שאר העולם. יכול להיות? אשמח לשמוע את דעתכם.
היי, יש לי בעיה, אני לא כ"כ יודעת מאיפה להתחיל. בכל מקרה זה שאני יודעת שיש בעיה זה חלק מהפתרון לא?