"בעלים ממין נקבה"

[אורי 0]

"בעלים ממין נקבה"

אזככה, לפני מספר שעות שבתי מבלפסט המאוחדת, שם התקיים כינוס של היסטוריה של נשים. באחד המושבים הרצתה ד"ר אליסון אורם מ"קולג' האוניברסיטה נורת'המפטון" (כן, המון באו מכל מיני חורים כאלה) על הטיפול של העיתונות בבריטניה מתחילת המאה שעברה ועד שנות החמישים בתופעת "הבעלים ממין נקבה" (female husbands): מסתבר שמדי פעם (היא הציגה שקף עם סטטיסטיקה יפה) נחשפו בעיתונות גברים נשואים כנקבות. העיתונות נהנתה לדווח איך חיו ותפקדו כגברים במשך שנים, איך עבדו על הכמרים שהשיאו אותם וכן הלאה, יש צילומים "כאשה" וכ"גבר" של רבים מהם. כמו כן המניעים שלהם התקבלו בדרך כלל באהדה - בעיקר רצון לתפקד כגבר, להתפרנס וכו'. רק בשנות החמישים החלה העיתונות לקשור את התופעה ללסביות ולמיניות ולהתייחס אליה כ"סטיה". כאשר עד עתה התייחסה אליה כשעשוע וכהצגה. מדי פעם הם הועמדו לדין על הטעית פקידי רישום וכאלה, ונפטרו בעונשים קלים. עד כאן הכל היה טוב ויפה ומרתק. הבעיה היתה איך היא עצמה התייחסה לעסק: טענות לבעלות על הבעלים האלה נשמעות מצד הקהילה הלסבית והטרנסג'נדרית, והיא כמובן מהאו"מ: מילא שהיא קוראת להם cross-dressers, אבל היא דיברה עליהם לעתים כ she or he עם גלישה מהירה לברירת מחדל של she. היא גם לא כל כך התייחסה למה שהם אמרו על עצמם, או שסביבתם אמרה עליהם. הגבתי כמובן (אני והפה הגדול שלי, ועוד די בארון, או יותר נכון במדים אקדמיים מגעילים): הזכרתי את מקרה חן אלקובי להראות שאין סתירה בין התייחסות שלילית והתייחסות כשעשוע. ודיברתי עליו כמובן כ-he וגם הסברתי למה. הצעתי אולי לנסות לראות מה הם אמרו על עצמם. היא בתגובתה דיברה על מקרה מסוים והפעם התשמשה קצת ב he. נחמד מצידה. מרצה אחר, אירי (הכנס כאמרו בבלפס, אורגן ע"י האגודה האירית להיסטוריה של נשים), דיבר על גיבור לאומי אירי, אחד רוג'ר קייסמנט (הוצא להורג ב 1916 בעוון ריגול), שהבריטים הרשעים ניסו לעשות לו רצח אופי על-ידי הצגתו כנשי, בין השאר על ידי פרסום יומניו האישיים, שהוא טען שהם מזויפים עד כמה שהבנתי. הוא מצד אחד הציג את קשריו הענפים עם נשות התנועה הלאומית האירית, את תמיכתו בזכות הצבעה לנשים ואת חמלתו ההומניסטית על נשים בכלל, ומצד שני דחה מכל וכל את ההאשמות המרושעות, שכמובן גרמו לאימוץ-מחדש שלו על ידי הקהילה ההומואית. על זה לא הגבתי. שאני ידבר על היסטוריה אירית? ועוד עם מישהו שכותב כל החיים שלו רק על הבנאדם הזה? ועוד בבלפסט? חיבוקים לכולן ואף לכולם (וביחוד לבעלים עם איבר נתיק) אורי

 

[DarlingAdam]

זה סיפור ממש מעניין.

יש לך מושג איפה אפשר להשיג על זה מידע ומאמרים אונליין? כי לחפש "female husbands" לא ימצא לי שום דבר וברוך השב - שבת לישראל או למקום אחר מבלפסט?

 

[אורי 0]

לפריס וכן עוף (למרות צמחונות)

אני שם עד שליש האוקטובר, ובלי עברית כנראה מעוד שבועיים. ובקשר למידע - אנסה לכתוב לה. וחוצמז - לאחר ברורים, פרסמתי בפורום הורות הומולסבית הבהרה והתנצלות בענין קל"ף. ממש לא דייקתי בלשון המעטה.

 

[ליטל ו]

מעניין

יש גם את כל הסיפורים על נקבות שחיו כגברים כדי שיוכלו לצאת למלחמה, וזכור לי אחד על ילד שגודל כבן והמשיך לחיות כגבר על מנת לזכות בירושה. היה גם משהו על מרי ריד, דומני שקראו לאחת משודדות הים שהתלבשו כגברים, שיצאה למלחמה כגבר ופגשה שם עוד גבר שנולד כנקבה (אל תקחו אותי במילה, לא בטוחה שאני זוכרת נכון ושהמקורות שלי אמינים) - נתן לי תחושת "כן, נו, עוד אחד מאלה" משעשעת

 

[יסמין 28]

בסרט "אי המטמון של דיסני"

בגירסת הדי.וי.די, יש מין היסטוריה של שודדי הים, ושם אכן מסופר על מרי ריד שחיה כגבר והיתה שודדת ים, בהינתן שהקלטת היא של דיסני כמובן שלא הורחב הדיבור על מניעיה של אותה מרי ריד (האם טרנסקסואליות או סתם חוסר רצון לחיות חיי אשה משעממים). אבל מאיה ואני בהחלט הסתכלנו זו על זו במבטים רבי משמעות והחלטנו שנחפש עליה קצת חומר באינטרנט...

 

[נורה גרינברג]

תוספת קטנה: סיפורי פירטים

מרי-מרק ריד הייתה אכן פירטית שחייתה במחצית המאה ה-18 הן כגבר והן כאישה חלופות, יחד עם שותפתה אן בוני, שנולדה כאן קורמק. שתיהן היו נשים חזקות מאד, שחיו חיים סוערים ביותר. אן הייתה טומבוי כילדה, הסתבכה בקטטות, הסתובבה בפונדקים של יורדי ים וטיפוסים מפוקפקים, הטילה חתיתה על סביבתה. מסופר עליה שהיכתה מחזר בלתי רצוי בכיסא, ושלחה אותו לבית החולים למשך חודש. אביה נישל אותה מירושתה כאשר היא התחתנה בחשאי עם ג'ון בוני. כנקמה, היא שרפה את המטע שלו (כשאבא'לה היה במקום) ונמלטה לעיר ניו פרובידנס, באיי באהמה, מקום שבו נהגו לבקר פירטים מפורסמים כמו קפטן קיד. שם הכירה את ג'ון "קאליקו ג'ק" רקהאם, שהפך למאהב שלה וכנראה גם אבי ילדה היחיד (אם כי היה כנראה גם גיי). כדי שאנשים סביבה יידעו עם מי יש להם עסק, היא גילחה לספן בעל אוזן אחת את האוזן השניה ביריית אקדח, לאחר שזה חסם את דרכה כשירדה מהספינה. היא ברחה מבעלה, נתפסה והועמדה, כמקובל באותם זמנים, למכירה במה שנקרא שיטת ה"גירושין במכירה למרבה במחיר" בנוכחות המושל. אלא שאן הייתה כה מפחידה שאיש לא העז להציע "לקנות" אותה. היא שוחררה, לא בלי שהבטיחה לחסל את המושל, ויצאה לרדוף אחרי בעלה, שבקושי נמלט ממנה בעור שיניו. יחד עם קאליקו ג'ק החלה את הקריירה שלה כשודדת ים. זה האחרון היה רשמית מפקד האניה, אבל בפועל הבוסית הייתה אן. מסופר עליה שנהגה להפליג כשהיא עומדת על גשר ספינתה ופלג גופה העליון ערום, לבושה רק במכנסי משי שחורים, ידה נחה על ידית חרבה הקשורה למתניה. מרי הולבשה מאז הייתה קטנה כילד על ידי אמה, כנראה בכוונה להעמיד פנים שהיא בן זכר על מנת לזכות בירושת סבתה (באותם ימים רק בנים זכרים היו רשאים לרשת). משגדלה, העדיפה להשאר בבגדי גבר. עם זאת התחתנה ופתחה יחד עם בעלה פונדק. בעלה נפטר כעבור שלש שנים, והיא חזרה ללבוש בגדי גבר. לא ברור האם כבר אז הציגה עצמה כמרק. היא מצאה עבודה כספן באניית סוחר הולנדית, שנתפסה על ידי פירטים בריטיים. מרי שוכנעה להצטרף אליהם. נראה שבתקופה זו פגשה את אן, והשתיים הפכו לידידות ושותפות. קרוב לוודאי שהיה ביניהן גם קשר מיני, וששתיהן היו דו-מיניות. מכאן ואילך הן הקימו צוות פירטים שבראשו הן עמדו: אן בתור אן, ומרי כקפטן מרק ריד. בסופו של דבר, על פי האגדה, קאליקו ג'ק קינא במרק, והתפרץ לחדר שבו היו בני הזוג, כשמרק ערום במיטה. בקושי רב מנעה ממנו אן להרוג את מרק. בעקבותתקרית זו הפסיקה לקרוא לעצמה מרק. שתי הנשים נהגו להופיע כגברים וכנשים חלופות, ועשו חיל בשוד ובביזה. עד שנלכדו על ידי השלטונות הבריטיים ונידונו לתליה בשנת 1720, אך כמקובל באותם ימים "טענו לבטן", כלומר אמרו שהן בהריון, וזכו לחנינה. מרי מתה כנראה ממחלה שבה חלתה בכלא, ואילו עקבותיה של אן פשוט אבדו. כמו כל סיפורי הפירטים, חייהן של אן ומרי-מרק אפופים באגדה ומסתורין. בנוסף לקושי שבהפרדת האמת מן המיתוס, הסיפור של מרי ואן עבר טיפול קוסמטי מידי היסטוריונים שדאגו להסיר ממנו כל זכר ליחסים לסביים או לזהות מגדר בלתי נורמטיבית. נורה

 

[קלארנס]

האן הזאת נשמעת בחורה כלבבי

ליטל, כתבת עליה כבר פה, מזמן, הלא כן?

 

[ליטל ו]

כן

איזה מותק שאתה זוכר

 

[נורה גרינברג]

נשים כגברים

התופעה של נשים שחיו כגברים נפוצה מאד בכל העולם, ובשנים האחרונות הולך ורב התיעוד שלה, כולל מחקרים אנתרופולוגיים והיסטוריוגרפיים. בעיקר מתרכז המחקר (נחשו למה?) בתרבות המערבית, ובעיקר בתקופה המודרנית, אם כי ידוע שבימי הביניים ובעת העתיקה התופעה הייתה קיימת בקנה מידה יחסית גדול. אחת הבעיות בתיעוד התופעה היא שבמקרים רבים, תודות לקלות היחסית שבה נקבות יכולות לחיות כגברים, הסביבה לא הייתה מודעת למצב. במקרים רבים נתגלה דבר היות האדם נקבה רק עם מותו, כמו במקרה של החצוצרן בילי טיפטון. הסיבות שבגללן נשים חיו כגברים רבות ומגוונות, והן לא בהכרח מלמדות על טרנסקסואליות או טרנסג'נדריות. אם כבר, הן מלמדות על נזילותם של תפקידי מגדר ועל היחסיות של קטגוריות מגדריות. כמו כן, צריך להזהר, כשמתייחסים לתופעות האלה, מהישענות על תבניות המגדר המהותניות והדיכוטומיות המקובלות בימינו. לא בכל מקום להיות גבר ואישה נחשב כמשהו שמוכתב מלמעלה ושאינו בר שינוי, ולא בכל מקום נחשב קיומם של שני מגדרים כדבר מובן מאליו. כך, לשמל, במקומות שונים באירופה, וכן באנגליה ובמושבות הבריטיות, היה מקובל עד לאמצע המאה ה-19 לאפשר לילדים מסויימים לבחור את מגדרם. הנוהג התייחס בעיקר לאינטרסקסואלים מסוגים שונים, אבל במקומות מסויימים הוא כלל כל ילד וילדה. בצפון אירופה, בעיקר במה שהפך עם הזמן לגרמניה, היה מקובל לקיים בגיל 16 טקס דתי של "אישור מגדרי", שבו הנער והנערה היו מכריזים האם הם גברים או נשים. אם נערה הכריזה שהיא גבר - היא נחשבה גבר לכל ימי חייה. לכאורה - חופש מגדרי מוחלט, אבל התנאי הנוקשה היה זה: אחרי שנעשתה הבחירה, על האדם היה לחיות בתפקיד המגדר שנבחר כל חייו, כולל חיי אישות עם בני המגדר (לא המין!) השני. כך, נקבה שהחליטה לחיות כגבר יכלה להתחתן עם אישה אחרת, אבל לא לקיים יחסים עם גבר, כי הדבר נחשב חטא שדינו היה עלול להיות מיתה. בשנת 1629 קרה מקרהו/ה של אדם בשם תומס/תומסינה הול, שנולד/ה (תיכף יתברר מדוע אני משתמשת בלוכסן) באנגליה וגודל/ה כבת, עבר/ה לחיות כגבר, הצטרף/פה לצבא והיגר/ה לוירג'יניה. הול נהג/ה לעבור מתפקיד מגדר לתפקיד מגדר מדי פעם, ומסתבר שלא הייתה לו/ה בעיה "לעבור" באף אחד משני התפקידים. ב-1629 הוא /היא נדרש/ה להופיע בפני בית דין בשבראשו ישב מושל וירג'יניה, ולהגדיר עצמו/ה לכאן או לכאן. לתדהמת כולם, הוא/היא סירב/ה. ואכן, במה שהיה כנראה המקרה המתועד הראשון של אדם שמיאן להכניס עצמו לסד החלוקה הבינרית, בית הדין קבע שת' הול הוא/היא גם גבר וגם אישה. למען הסר ספק, מבחינה פיזית ת' הול היה ללא ספק אינטרסקסואל, כנראה שמהסוג הנקרא "הרמפרודיט אמיתי" (true hermaphrodite), כלומר - היו לו שני איברי מין, זכרי ונקבי. המעניין הוא שבניגוד למקרי הרמפרודיטיזם אחרים, שבהם המקובל היה לחתור להגדרה, על פי רוב עצמית, של זהות מגדר אחת, במקרה של ת' הול ניתן לו להשאר עם שני המגדרים גם יחד, על פי דרישתו. אשר לנשים בתפקיד גברים, מאז ימי הביניים, כאמור, ידועים מקרים רבים. שלא באופן מתפיע, רבים מהמקרים האלה נוגעים לנשים שמקורן במעמדות העניים ביותר, בדרך כלל בנות איכרים. הדוגמה המפורסמת ביותר היא כמובן ז'אן ד'ארק, גיבורת האומה הצרפתית. אבל היו מקרים רבים, וככל שמתקרבים לימינו כך גדל התיעוד בנושא. נשים רבות התגייסו לצבאות ופיתחו קריירות צבאיות כגברים. ביניהן ואלרי ארקל-סמית, הידוע בשם קולונל (אלוף משנה) ברקר, שאף נישא לאישה. דוגמאות אחרות - קריסטיאן דייויס, מגיבוריה הצבאיים של אירלנד, חנה סנל, שהייתה ספן בצי המלכותי הבריטי; מריה בוצ'קרבה, ששירתה בצבא הצאר; פלורה סנדס, גיבורת מלחמת העצמאות הסרבית (כלל, בבלקנים הייתה התופעה של נשים שלחמו כפרטיזניות בתפקידי גברים במלחמת העולם השניה נפוצה מאד), ליברטה (אנג'ליק) ברולון, שהתגייסה לצבא נפוליאון בונפרט בעקבות בעלה, והגיעה לדרגת גנרל; קטלינה דה אראוסו, מפקדת בצבא ה"קונקיסטדורס" שהקימו את האימפריה הספרדית ביבשת אמריקה. במלחמת האזרחים האמריקאית לחמו מאות נשים בתקפידי ובזהות גברים (מעל 400, על פי לסלי פיינברג); התופעה הייתה קיימת גם במקומות אחרים, כמו מכסיקו, סין ומקומות שונים באמריקה הלטינית. בתקופות קדומות יותר, הכנסיה הקתולית, למרות הגינוי שלה כלפי כל התנהגות החוצה גבולות מגדר, קידשה למעלה מ-20 קדושות שהיו נקבות אך חיו כגברים. ידועה גם האגדה מן המאה ה-13 על "האפיפיור ז'אן", אשר לפי המסופר הייתה נקבה שחייתה כגבר, אם כי כנראה הסיפור לא היה ולא נברא. בתקופה המודרנית ידועים מאמצע המאה ה-19 בארצות הברית, בין היתר, מקרים חלוציים כמו אלה של ריי לנרד ונל פיקרל, שחיו כגברים; מארי הול (Murray Hall) הפוליטיקאי הדמוקרט, מבעלי ההשפעה הגדולה בארגון הפוליטי רב העוצמה טאמאני הול, ובילי טיפטון, נגן הג'אז ששימש מקור השראה לג'קי קיי לכתיבת ספרה "חצוצרה". בצרפת התפרסמה ויולט מוריס, שלבשה כל חייה בגדי גבר, ובאנגליה התפרסם בזמנו ד"ר ג'יימס בארי, רופאה האישי של המלכה ויקטוריה, רופא צבאי והרפתקן, שרק במותו התגלה שהיה נקבה. כאמור, לא כל הנקבות הללו, ורבות אחרות, הגדירו עצמן מפורשות כגברים. במקרים רבים הן פשוט חיו את חייהן. יש להניח שהמניעים לחיים בתפקיד גברי היו לא פעם אינסטרומנטליים, כלומר, נבעו מכך שחיים כגברים איפשרו להן לעשות דברים שכנשים לא היו יכולות להרשות לעצמן. אבל עצם יכולתן לחיות כפי שחיו מוכיחה את הנזילות והמלאכותיות של גבולות וקטגוריות מגדריות. אשר להתנשאות של המרצה, שכפתה על נשוא הרצאתה את קטגוריות המגדר שלה עצמה, זו איננה תופעה חדשה. לא צריך להרחיק עד חן אלקובי לצורך זה. רוב המחקר הפסיכולוגי-פסיכיאטרי בנושא טרנסקסואליות נגוע באותו פגם: חוקרים מתייחסים לנשים טרנסקסואליות כאל גברים, ואל גברים טרנסקסואלים כאל נשים, כי הם "יודעים יותר טוב" מהי זהותנו "האמיתית". הפרקטיקה הרפואית עד עצם היום הזה ממשיכה באותו נוהג מגונה, כאשר מטפלים מתייחסים לטרנסקסואלים על פי דעותיהם האישיות, ולא על פי הדרך שהמטופלים מגדירים עצמם. נורה

 

[DarlingAdam]

ושוב..

אני תכף מעביר את זה למאמרים

 

[FreakOnALeash]

באמת היא שאני עדיין רואה את זה בעתו

נים לפעמים.

 

[eliott smith]

ספר

"חצוצרה" של ג'קי קיי, כמדומני. לא קראתי עדיין, אבל אני רוצה. רוי.