בעלי הצטרף לקבוצת ריצה

[שיח סלימאן]

אם היא היתה בטוחה אז היא לא היתה כותבת את הפוסט

 

[אחת שחשבה שיודעת]

כן, מה שאמרת...

 

[אחת שחשבה שיודעת]

בעלי הצטרף לקבוצת ריצה

מאז הזוגיות שלי היא כבר ממש לא אותו הדבר
הנה, אמרתי את זה. שנה אני כבר מחזיקה את זה בבטן.
קבוצת הוואטסאפ, המירוצים, האימונים הארוכים עד הלילה, השבתות בבוקר שהוא כבר לא איתי, הגיבושים, המסיבות.

די, רוצה אותו בחזרה פירגנתי מאד בהתחלה. ואז קרה משהו ששבר אותי והסרתי את כל התמיכה שלי. לא עוצרת אותו, אבל כבר לא תומכת כמו בעבר.

כמה אני רעה?

 

[נעמי155]

האם יש איזשהו שינוי

או שמא עולם כמנהגו נוהג?

 

[אחת שחשבה שיודעת]

לצערי לא

ההתמכרות בשיאה..

 

[נעמי155]

אז מה עושים?

החלטת להמשיך להבליג? או לפתוח את זה מולו ולהכניס איזשהו סדר בעניין?
סליחה,אם זה לא נח לך,את כמובן לא חייבת לענות.

 

[אחת שחשבה שיודעת]

כרגע

אני מנסה למתן את הפרגון. הכוונה, הורדתי את הפירגון בנושא. כדי שהוא יבין שזה מפריע גם לפירגון אליו בעניין הזה.

לא על זה נלך לרב..

והוא יודע שזה מפריע. מנסה לתת לזה זמן..עם סבלנות..עצוב לי, אבל זה מה שצריך לדעתי לעשות..

 

[נעמי155]

לכי עם האינטואיציה שלך

עשי מה שמרגיש לך נכון,אבל ממליצה לא להרדם בשמירה,השארי עם האצבע על הדופק.
מחזיקה לך

 

[נעמי155]

אהלן אחת וברוכה הבאה

ראשית אני מאוד מבינה לליבך ולא הייתי מגדירה אותך רעה כלל ועיקר. פירגנת ועודדת כי רצית שהוא יעשה פעילות ספורטיבית
ואולי גם יעשיר את חיי החברה שלו,אבל לא שיערת שזה יקח את כל כולו. עושה רושה שהוא "מצא לו חיים" ומאוד נהנה,ואת מרגישה שבעלך נגזל ממך, כנראה לא חשבת שזה יהפוך להיות חלק כל כך גדול ומשמעותי בחייו,כך שהמקום הלא מפרגן בו את נמצאת היום,הוא לגיטימי וטבעי.
האינסטינקט הראשוני הוא להגיד לך למצוא לעצמך עיסוק/פעילות/תחביב שי/תעשה לך טוב ואז לא תרגישי כל כך בחסרונו וגם את תמלאי את חייך ויכול מאוד להיות שמאוד מאוד תהני...אבל, והאבל הוא משמעותי,אני לא חושבת שלהסחף וכמעט לוותר על הזוגיות והמשפחה זה טבעי ורצוי. כל זמן שהוא יידע להתנהל בין לבין ולא יקפח את המשפחה,נהדר,אבל כשזה במינונים בלתי מתקבלים על הדעת,זה כבר בא על חשבון...וזה לא צריך לקרות.
ניסית לדבר איתו? אמרת לו שתמכת ופירגנת,אבל אולי הוא לקח את זה קצת יותר מידי רחוק? שאת מרגישה שהוא כבר לא שם בשבילך,שהוא חסר לך ושאת מתגעגעת לביחד שלכם?!...לא ממליצה על גישה כועסת,אלא לבוא ממקום של "אתה חסר לי"... אולי אפשר למנן את הפעילות בצורה כזו שלא תפגע בזוגיות שלכם וכל הצדדים יהיו מרוצים.

 

[אחת שחשבה שיודעת]

תודה רבה, ראשית כל..

כן, דיברתי איתו. הוא יודע הכל. זה תהליך ששנינו התחלנו לפני כשנתיים. בהורדה מאד גדולה במשקל, אני הסרתי 41 קילו, הוא הסיר 36. שנינו אוהבים ספורט, אבל אני לא לקחתי את זה כל כך רחוק. יש לי המון עיסוקים, הילדים שלנו, דבר ראשון, הם הדבר העיקרי שממלא את הזמן, העבודה, יש לי עסק קטן משלי לצילום. זאת הזוגיות שחסרה לי. הביחד. שפשוט נעלם. אפילו ביום הנישואין שלנו הוא יצא לריצה כשהיינו בסופש נופש, לא יכולתי להגיד לו לא כי זה היה מאכזב אותו אבל אז מצאתי את עצמי לבד כמה שעות ומאד מבואסת מזה..כי פתאום הבנתי כ-מה אני לבד מאז שהוא שם..

 

[נעמי155]

והיו סיכומים כלשהם

או הבנות? (מגיע לכם שאפו ענק על ההורדה הכל כך משמעותית במשקל

)
ושאלה שניה,אתם בנופש בסופ"ש,אני מבינה שהוא יצא לרוץ בלי הקבוצה,אז למה זה לוקח כמה שעות?

אבל הכי חשוב זה, מה סיכמתם, אם בכלל?
ואיך הרגשת אחרי השיחה הזאת.

 

[אחת שחשבה שיודעת]

סיכומים לא היו..

זה נגרר לוויכוח איכשהו תמיד..ואז אני מוותרת. כי אני שונאת לריב.
הוא יצא לרוץ עם חברה מהקבוצה, זה לקח כמה שעות כי זה היה 35 ק"מ..הכנה למרתון, לא יכולתי לסרב לו..

 

[נעמי155]

באמת לא כייף לריב

השאלה היא מה הלאה,אם את ממילא מוותרת,אז באמת מיותר להתווכח..
אולי הוא זיהה את החולשה הזאת שלך,הוא כנראה הבין שאת לא מתה על מריבות (מי כן בעצם?!) ומצא דרך לגרום לך לוותר.
אם אתם לא מצליחים למצוא דרך לשוחח ולהגיע להבנות לבד,אולי שווה לפנות למישהו מקצועי...כי אם הוא ימשיך בשלו ואת תישארי עם כל המטענים
אני לא רואה איך זה ימנע "פיצוץ" יום אחד ואז זה יכול להיות קולני ומכוער ואולי אף יביא לתוצאות בלתי רצויות לשניכם.
לי זה נראה כאילו זה כבר מזמן לא רק תחביב או דרך חיים חדשה עבורו,לי זה נראה כמו אובססיה,אבל אני כמובן לא מוסמכת בעליל
ודעתי לא בהכרח נחשבת

 

[אחת שחשבה שיודעת]

זו אכן אובססיה

 

[מנהלת בניסיון]

את הכי לא רעה

את מראה שיש לך קשר טוב עם בעלך שאת לא רוצה לוותר עליו.
אל תוותרי!
כל הכבוד על התמיכה, הפרגון וההבנה שכל אחד צריך דברים משלו
אבל הוא צריך להשקיע בזוגיות שלכם ובבית לפחות כמו שהוא משקיע בחברים.
את אומרת ששיחה לא עזרה
אז הגיע הזמן שיבין על מה את לא מוכנה לוותר ועל מה לא כדאי לו לוותר כל כך מהר.
את צריכה להסביר בפירוט (ולא בכלליות) על מה את לא מוכנה לוותר ואיך אפשר לשלב הכל -
שבת איתך שבת איתם / אם כל שבת בבוקר איתם אז ערב אחר איתך
שבת בבוקר זה עד שעה X כי אחר כך זה עם הילדים
על כל ארוע מושקע איתם הוא צריך ליזום ארוע מושקע איתך (ותני לא להבין שכדאי לו

)
ואם זה לא מתאים לו אז את מתחילה...... וכאן המקום שלך להתפרע. יש משהו שמפריע לו שאת עושה? זה הזמן להשתמש בזה.
ערב חברות פעם בשבוע שמתחיל בשעה 6 (שיהיה לו זמן איכות לבד עם הילדים).
זה צריך להיות משהו שחוזר בקביעות כדי שירגיש קצת.
משהו במוח שלהם מתחרפן מהאדרנלין שבא עם הפעילות הגופנית המאומצת והחבר'ה
אבל צריך להזכיר לו (בכל דרך שניתן) שאת והילדים חשובים לא פחות ואולי צריך למצוא יחד
את הדברים שיביאו איתם קצת מהאדרנלין הזה גם הביתה.

מתנצלת על הנימה ה"יודעת כל" אבל אני "אחת שיודעת" בנושא
וכמובן לא לשכוח שאלה רק שני הסנט שלי

בהצלחה

 

[אחת שחשבה שיודעת]

אז לגבי הילדים, הוא לא מפספס פה

הם בהחלט במקום הראשון, מי שיורדת מקומות בסולם זאת אני..אם זה בשביל הילדים, לא אכפת לי. אם זה בשביל משהו אחר, אז כן.
אל תתנצלי, את דווקא מעודדת אותי..תודה.

 

[פריאל 12]

אחת

כפי שייעצו לך כאן הבנות, לא יהיה מנוס מפני עימות, כי זה מפריע לך, כי את מרגישה שהוזנחת ונדחקת הצידה.
זה מקובל לחלוטין שלכל אחד מבני הזוג יש את עיסוקיו, אבל כשהשני/ה מרגיש/ה שזה על חשבונו (כפי שאת מרגישה),
זה הזמן להציף ולשקף לו את הדברים, גם במחיר של "לא נעים".
בהצלחה

 

[נעמי155]

קולה כבוד ניסיון !

אסרטיבית כלבבי !
אני בעוונותיי ניסיתי לעדן,כדי לא "להשמע" מידי מיליטנטית,אבל אילו זה היה המקרה שלי,הייתי נוהגת בדיוק כך

 

[מנהלת בניסיון]

אומנות העידון

זרה לי לצערי

 

[פריאל 12]

את?! זרה לך?!
לצד הערך 'עדינות' במילון מופיעה תמונתך.