בעלי מתפרץ על בת ה-7 בנושא נימוסי שלחן

[rinaca]

בעלי מתפרץ על בת ה-7 בנושא נימוסי שלחן

לדעתי יש לבעלי בעית שליטה עצמית. הוא מאבד סבלנות ומתפרץ על בתנו בת ה-7 (לרוב זה רק עליה, על אחותה בת ה-4 הוא כמעט ולא מתפרץ). הוא מלמד אותה כבר 3 שנים לאכול בפה סגור אבל הוא מאד מאד מאד (האם אמרתי כבר מאד?) רגיש לנימוסי שלחן. לדעתי היא אוכלת בסדר ורק לפעמים שוכחת ללעוס בפה סגור אבל הוא שם לב הרבה יותר ולרוב מאבד את סבלנותו איתה. מדי פעם הוא אומר לה דברים מעליבים (פעם הוא אמר לה "את מגעילה אותי") אבל כמעט כל יום הוא אומר את הדברים בטון מעליב, לעיתים גם התוכן נורא. אבל מה שבטוח הוא שהוא לא מסוגל יותר לדבר אליה בסבלנות בנושא זה. היא טוענת שהיא שוכחת ללעוס בפה סגור. כמובן שהיא ילדה חכמה וחריפה. אני ממש לא יודעת מה הולך פה? אחותה הקטנה בת ה-4 אוכלת בפה סגור והנושא אף פעם לא עולה איתה. כמעט ואין ארוחה שבעלי לא מעיר לה ומזכיר לה. ארוחות משפחתיות שלנו נהיו סיוט לכולם. הוא גם אוסר עליה לאכול בידיים, דבר שהיא רוצה לפעמים (פסטה או אטריות). כמו כן הוא מאבד את עשתונותיו בערך פעם/פעמיים בחודש עם הילדה בנושא סידור החדר שלה. הוא לא מרשה לי להתערב וטוען שאני חותרת תחתיו. בנושא נימוסי שלחן הוא טוען שאני לא מגבה אותו מספיק כי רוב הזמן היא איתי. אני אובדת עצות כי הקשר שלו ושל הילדה בעייתי ביותר. מאד אשמח ליעוץ.

 

[עינת גבע]

מבינה לליבך, ומציעה...

שלום לך אימא יקרה, אני מבינה לליבך. היית רוצה שבביתך תשרור הרמוניה, שהיחסים יהיו מבוססים על שיחות המדגימות מודל של כבוד הדדי ושוויון ערך. במשפחה מתקיימים דיאדות: ריקודים עדינים של צמדים. כמו אם - בת. אב- בת , בין שתי האחיות, בינך לבין בעלך וכו'. לכל צמד ריקוד משלו, כל צמד רוקם את יחסיו. התערבות של גורם שלישי ביחסים (גם אם זו אם דואגת ואכפתית) נדון בדרך כלל ל"הצתת המדורה". כוונה טובה עשויה (כמו שאת מתארת) להסלים את המריבה בין השניים, להעכיר את יחסייך עם בעלך או לסבך את המערכת באופן אחר. לכן, ההמלצה הכי טובה שאני יכולה להגיש לך מכאן היא להתיחס לסוגיה כמו "שלושת הקופים", "לא ראיתי, לא שמעתי וגם איני מגיבה." במקביל אעוץ לך עצה נוספת, נסי להזמין את בעלך להצטרף אלייך לקבוצת הורים לומדת. בקבוצה תהיה לו הזדמנות לבדוק את השקפות עולמכם, את מטרותיכם החינוכיות, ללמוד על הדרך להגיע לתוצאות רצויות, ללמוד על התפתחות הילד, על בניית הדימוי העצמי ועל החלק המשמעותי שיש להורה בגיבוש ועיצוב זהות הילד. מה דעתך? עינת

 

[rinaca]

ריקודי צמדים במשפחה

עינת יקרה, בהחלט מבינה את הצעתך ואף קראתי בספרה של מיכל על המנעות מהתערבות ביחסי אב-בת. אני מבינה הגיונית את החשיבות של יצירת קשר ביניהם, גם אם הוא איננו הקשר שאני הייתי רוצה שיהיה ביניהם. מה שקשה לי הוא לשמוע אותו מעליב אותה, אישית, משפיל אותה. לא חושבת שאנשים צריכים לדבר האחד לשני בצורה כזו, במיוחד כשזה אבא וביתו. אף יותר מכך הכי קשה לי הוא לשמוע אותה בוכה ונפגעת. אני מודעת לכך שבאיזשהו מקום אני מגיבה מתוך הילדה שבי, שנפגעה מכך שאבי היה מתפרץ עלי כך ואמי לא עשתה מאומה בעניין ועד היום אני מרגישה נטושה על ידה. הייתי רוצה שתעמוד לצידי ותגן עלי. אם לקחת את זה צעד אחד קדימה, הייתי יכולה לתת להם להתנהל בדינמיקה שלהם, גם אם היא איננה כפי שהייתי רוצה, וגם אם הילדה מתאכזבת מאבא שלה והייתי יכולה לשוחח איתה על הסיטואציה לאחר מכן. הייתי יכולה ללמד אותה מה עושים בחיים במצבים כאלה. אך זה דבר אחד ללמדה להתמודד עם ילדים אחרים שמתפרצים עליה ודבר אחר ללמדה להתמודד עם אבא שלה שמתפרץ. מה אני יכולה להציע לילדה שאביה מתפרץ עליה, עולב בה, מפחיד אותה, משפיט אותה ומעביר לה מסר שהוא החזק והיא חסרת כח מולו. הייתי רוצה ללמד אותה ולתת לה כלים לחיים אך אינני יודעת אילו כלים לתת לה מכיוון שאני עצמי עדיין לא רכשתי כלים אלו. בגדול אני חושבת שאדם שצועק עלי ומדבר אלי בחוסר כבוד וכוחניות אני מעדיפה להמנע מחברתו על שירגע ויוכל לקיים איתי דיאלוג שוויוני. ואולי אפילו אוכל ליישם את זה בעתיד הקרוב. אך האם ילדה בת-7 תוכל להגיד לאביה "לא נעים לי שצועקים עלי. אני אלך לחדרי ואשמח לדבר איתך כשתרגע"? דבר כזה רק ירגיז אותו יותר. לגבי הצעתך ללכת איתו לקבוצת הדרכה להורים היא הצעה מצויינת רק שהוא מסרב לכך כבר 7 שנים. לא ספר ולא קבוצה. הוא טוען שהוא יודע הכל ואינו רוצה את השטויות הללו. הוא לא מאמין בשיטות שלי. אין מנוס אלא לשחרר שליטה, לקבלו כפי שהוא, עם חוסר הבגרות שלו.

 

[עינת גבע]

ומה עוד אפשר לעשות?

שלום רב, אני נרגשת לקרוא על רמת המודעות שלך, על הדרך הרחבה, השקולה והבוגרת בה את מסוגלת לראות את הדברים. וכתוצאה מכך לאפשר ולכבד את כל הנוגעים בדבר למרות שהדבר אינו קל עבורך כלל ועיקר במיוחד נוכח ההסטוריה האישית שלך והרצון שמפעם בך להגן על ילדתך ובאופן מודע על הילדה הפגועה שבתוכך. מה אולי תוכלי לעשות? תוכלי לעזור לבתך בדרך של הרחקה. דרך סיפורים על אנשים אחרים, דרך משחק עם בובות :"נגיד ש..." לשחק ב"כאילו..." למשל, כאילו מישהו מאוד כועס על הבובה, ומה היא בוחרת לעשות? מה ביתך מציעה לה לעשות? מה עוד אפשר לעשות? ועל ידי כך לבנות באופן יצירתי ( שמגיע מתוך עולמה הפנימי ) ארגז כלים איתן שישרת אותה על פי מטרותיה ובחירותיה בכל רגע נתון. מה דעתך? עינת אשתדל בהזדמנות ראשונה להעביר לך סיפור זן בנושא.

 

[עינת גבע]

הלוחם- סיפור זן - יותר מהר ממה שחשבתי...

סיפור הזן "הלוחם" היה לוחם דגול שהיה בלתי מנוצח. כאשר בגר ובא בימים,התיישב בכפר נידח ופתח בית –ספר ללוחמים. בבוא העת קם לוחם צעיר שהצליח לנצח כל מתנגד שלו. הטכניקה היתה פשוטה הוא חיכה שהמתנגד יעשה תנועה ראשונה, ואז השתמש בתנועה של המתנגד כדי להכניע אותו. ואז שמע על המורה ,והזמין את המורה הדגול להתמודד איתו. קבעו יום ושעה. כל תושבי הכפר והכפרים הסמוכים היגיעו. הלוחם הצעיר כדרכו חיכה שהלוחם יעשה תנועה. והזקן לא זז. ואז הוא התחיל לגדף , לקלל אותו לדורותיו. הוא לא זז. אחרי שעתיים ארוכות הוא הודה בתבוסה והלך. איך יכולת? , הוא העליב אותך , פגע בך, בבני משפחתך , בדורות הקודמים, הבאים, איך יכולת לא להגיב? הוא ענה: תגידו כשבא אליכם אורח ומביא לכם שי ואתם לא לוקחים אצל מי הוא נשאר? *הקללה נשארה אצל הלוחם. מישהו נותן , אנחנו לא חייבים לקחת. מה דעתך? עינת

 

[rinaca]

סיפור זן

סיפור מקסים שבהחלט תופס לגבי מערכת היחסים שלי עם בעלי. הסיפור מאד מזכיר לי את הסיפור של שני הנזירים, המבוגר והצעיר שהולכים בדרך ומגיעים לנהר אליו מגיעה נערה ערומה ומבקשת מהם שיעבירו אותה על הידיים. הצעיר מסובב את הראש ומסרב להסתכל עליה או לענות ואילו המבוגר מרים אותה על ידיו ומעביר את הנהר. כל הדרך אח"כ הצעיר לא יכול להפסיק לחשוב איך המבוגר היה יכול בכלל לעשות את זה?! להרים אשה ערומה על ידיו?! בסוף אחרי יום הוא לא יכול להיה להתאפק יותר ושאל את המבוגר איך הוא לא מתבייש? והמבוגר ענה לו "אני רואה שאתה עדיין סוחב אותה". בעצם אני יכולה ללמוד בעצמי, לא לקחת וללמד את ילדתי גם לא לקחת. תודה רבה עינת.

 

[rinaca]

משחק והרחקה

תודה רבה עינת. ראשית כל מודה לך על ההערכה. אני אכן עובדת על עצמי ולקח לי הרבה זמן ומאמץ להגיע למקום בו אני נמצאת היום. לפני 6 חודשים הייתי מתקוממת על הצעתך. לגבי הצעתך למשחק, אני מודה לך מאד. באיזשהו מקום, אני זקוקה לכך לא פחות מביתי. מה שאת מציעה זה בעצם מין טיפול באמנויות/משחק נכון? אם תוכלי להמליץ כתבה/ספר בנושא מאד אשמח. ואני מאד רוצה לקרוא את סיפור הזן שהזכרת, כך שאצפה לו בכליון עיניים.

 

[עינת גבע]

אני מאמינה שכשהתלמיד מוכן המורה מגיע...

שלום רב, המורה מגיע כשהתלמיד מוכן. ובמקרה שלך הבנתי מדברייך/ הרגשתי שהתלמיד נכון לקלוט, לספוג ולקבל ולכן גם הגעתי/הצעתי. מה עברת במשך ששת החודשים האחרונים שאפשר לך לפתוח חלון? עינת

 

[rinaca]

מוכנות ללמוד

אכן עינת, המורה בכל שלב מתאים למצב בו אנו נמצאים. אם היית אומרת לי את אותו הדבר לפני חצי שנה או יותר לא הייתי מבינה ולא הייתי מקבלת. ב8 חודשים האחרונים עבדתי על עצמי עם פסיכולוגית. הבנתי מהי תלות הדדית ועל מה בנויות מערכות היחסים בחיי. הבנתי מהם הורים מרעילים ואיך הושפעתי מהם. הבנתי שאני יכולה להמשיך להתעסק בכמה בעלי לא בסדר, כמה הוא לא מוכן לעבוד על עצמו, כמה הוא אובססיבי, כפייתי, פארנוידי, עצבני, לא מודע, לא........... . הבנתי גם שאני לא עושה טובה לאף אחד, כולל הילדות שלי, בזה שאני מתעמתת עם בעלי (אבא שלהן). אני בסך הכל חיה בתוך אשליה שאני לא כמו אמא שלי, כי אני עומדת לצידן ולא "נותנת" לו להעליב אותן ולצעוק עליהן. בסופו של דבר אני די כמו אמא שלי ומגיעה לאותה התוצאה. אינני יכולה למנוע ממנו לצעוק, להעליב, להתפרץ. בנוסף הבנתי שאני יכולה להתמקד בהתנהגויות ה"שליליות" שלו או שאני יכולה להתמקד בדברים אחרים שקיימים אף הם רק שאני בוחרת לא לראותם. כמו זה שהוא אדם מאד אמין, שהוא מפרנס, שהוא דואג לסדר ונקיון בבית דבר שעושה את הבית מאד נעים, הוא מצחיק וגולת הכותרת, דבר שכבר 3 שנים נמנעתי מלזכור, הוא טוב במיטה. עכשיו אני קוראת את הספר של זוית אברמבסון (למדתי עם הבן שלה בבי"ס) שיושב אצלי על המדף כבר כמה שנים ואני חושבת על החוזה הזוגי שלנו. ברור לי שיש בזה משהו מאד עמוק עבורנו. אני יודעת שאני הנחתי המון הנחות כשהתחתנתי ורק השנה הבנתי מה הלבשתי עליו, איזה פנטזיות ציפיתי ממנו לממש והוא בכלל לא ידע.

 

[עינת גבע]

ישר כוח על שיתוף כן ופתוח

כל הכבוד על כניסה לתהליך של מודעות מבורכת. שינוי אמיתי יכול להתרחש כאשר אדם לוקח אחריות ומחוייבות על תהליך השינוי שלו. הבשורה כפי שתארת שאנו יכולים לקבוע ולשלוט רק על מעשינו. השני הוא נתון. יחד עם זאת, כאשר אני מבינה, משנה פרשנות וחשיבה הלך הרוח הרגשי שלי משתנה כתוצאה מכך גם התפקוד שלי(כפי שאת מיטיבה לתאר) עושה תנועה מבורכת. ביחסים כמו בארגז תפוזים מסודר, כאשר תפוז אחז זז גם האחרים זזים. אחד הדברים שלמדת הוא שאינך מובנת אלא אם כן את מגדירה (ראשית לעצמך) ואחר כך לזולת( לבעלך , לילדים...) את מחשבותייך, רצונותייך וצרכייך. אולי תצליחי להזמין את בעלך לעבור יחד טיפול זוגי ולהבין לעומקם עוד מספר דברים כמו את :" החוזה הזוגי הסמוי " שלכם. זו תהיה הזדמנות לדבר עליו, להתאים ולעדכן אותו לשלב החיים הנוכחי. האם שתפת את בן זוגך בתובנות הנפלאות שהן מנת חלקך? מציעה לך לעודד אותו ובכך להפוך אותו לשותף לדרך. בכבוד רב עינת

 

[rinaca]

תודה על ההקשבה והפידבק

תודה עינת על הפידבק וההצעה. מרוב לימוד, תובנות והתקדמות, כנראה מהירה מדי גופי הרים דגל. אתמול היתה לי התקפת אלרגיה חמורה. היה ברור לי שזה היה כתגובה על כל הדברים שהבנתי ועל כך ששינוי עומד לקרות. כמו כן זהו משהו "ילדותי". כשאני חולה או לא מרגישה טוב, אני מקבלת תשומת לב (ואם לא יש לי הצדקה להרגיש מסכנה). היום אני כבר בסדר. ובאמת עכשיו הזמן להתפנות ולשוחח עם בעלי על ההסכמים הזוגיים הסמויים ולערוך הסכמים חדשים.

 

[עינת גבע]

תודה על שיתוף...

על אדלר ודרייקורס שמעת? את מדגימה את התובנות אותם הם לימדו אותנו. מאחלת לך דרך של שותפות בונה עם בעלך מחכה לעדכונים.... עינת

 

[rinaca]

אדלר ודרייקוס

תודה עינת. שמעתי ורק קראתי חלק מהספר ילדים האתגר. כנראה שעכשיו אני מוכנה לקרוא אותם. כפי שאמרת, כשהתלמיד מוכן המורה מגיע.

אמשיך להסתובב בפורום ואפגוש אותך בפוסטים אחרים.

 

[עינת גבע]

להשתמע ולהתראות