בעל חולה=תינוק. זכות התגובה!

הגנובה

New member
את זה למדתי כבר מידידנו איינשטיין..

בכל תחום שאנחנו נוגעים אנחנו שוב ושוב מוכיחים את התורה שלו באדיקות
אמא שלי תמיד אומרת....(זה ממשפטי אמא שלי המפורסמים...)... אם ניקח קבוצה של 100 אנשים, נאמר להם לשים את כל צרותיהם בחבילה גדולה ולפזר את החבילות... בסופו של דבר... כל אחד ייקח את החבילה שלו וילך בשקט הביתה...
 

מנופ

New member
גנובית אני כ"כ מזדהה איתך

עברתי אותו הדבר חוץ מכמה פרטים קטנים. ולא יעזור כלום, לידה כואבת יותר מכל דבר אחר, ושום גבר לא יוכל להוכיח אחרת.
 

ציפי ג

New member
ומה עם נשים?

לא שחוויתי חו"ח כאבי כליות, אבל יש מספיק נשים שכן, וחלקן גם חוו כאבי לידה, והן יכולות להשוות. אין לי מושג כמה כואבים כאבי כליות. יש לי מושג מה ההבדל בין כאבי כליות לכאבי לידה. באחד התוצר פשוט לא מענין ובשני התוצר שווה הכל. שנהיה כולנו בריאים, ושירבו ילדי ישראל.
 

עציון

New member
ציפי. ציפי. לא השווינו תוצרת....

הויכוח התנקז אל מידת הכאב ולא לשום דבר אחר. על התוצרת אין ויכוח כלל וכלל....
 

ציפי ג

New member
והואיל וכך

יש מקום לסברה, שהיחס לכאב נמצא ביחס כלשהו לתוצאה. כגודל השמחה כך גודל השכחה.
 

meravido

New member
אין עוררין בכלל שצירי לידה זה הכי

קשה. לי לא היו אבנים בכליות אבל וופי גולדברג פעם רצתה להסביר לגברים איך זה עובד אז היא אמרה: תנסו לחשוב על איך להוציא מלון מאגזוז של מכונית. וגם לנו הנשים יש מכונות גילוח - אבל זו לא חוכמה! ואני גם מקווה שהזכרון של בעלי לא קצר... (לפחות בזה אנחנו תמימי דעים)
 

טלאפ

New member
בהמשך לדיון על בעל חולה..

אתמול בערב בעלי הגיע מוקדם יחסית ואמרתי לו שאני לא מרגישה טוב, (גב, גרון חולשה וכו´, היום כבר יותר טוב תודה). ישר שיחיה מסתכל עלי ואומר "את יודעת גם אני מתחיל להרגיש לא טוב", רץ ולוקח פרוגרון. ברגעים כאלה אני חושבת על השיר של אהוד בנאי: "הילד בן 30 יש לו חום גבוה הוא שוכב על המיטה בבית הוריו". תנתן לי לגיטימציה להיות חולה לאלתר!!!!! או שגם אני הולכת להיות חולה אצל אמא שלי. (מיץ תפוזים סחוט טרי, אוכל בד"כ ציפס שניצל סלט, שוכבים על הספה בסלון עם שמיכה ואסור לקום) תוחזר לי ילדותי האבודה.
 

עדוש

New member
ועוד על בעל חולה....

בדר"כ בעלי הוא גבר מאד חזק, כלומר גם כשהוא לא מרגיש טוב הוא אף פעם לא מתלונן, לא מתפנק (טוב, אולי קצת כמו כל אחד אחר). אבל לפני כמה חודשים בעלי עבר תאונת עבודה, הוא נשרף בידיים, היה מאושפז בבית חולים כשבועיים וישב 3 חודשים בבית. אני דבר כזה עוד לא ראיתי בחיים שלי, פינוק זה לא מילה!!!!!! למרות שהגיע לו, מסכן שלי(הפינוק), אבל בכל זאת.וחוץ מזה גם גבר שיושב בבית ועוד תקופה כל כך ממושכת, אני חשבתי שאני הולכת להשתגע!!!!! או שהוא חוזר לעבודה או שהוא עוזב את הבית! ועות עם תינוקת בת 3 חודשים. בקיצר, אם זה היה נמשך עוד קצת, אני חושבת שהוא היה מוצא את עצמו חוזר לביתה של אמא שלו. אבל טוב שזה עבר, היום הוא בסדר גמור, עובד, מתפקד בשתי הידיים והכי הכי הכי חשוב, שהוא לא בבית אמו!!!!
 
../images/Emo124.gif שוב אני עם ההפוך שלי...

טוב, כנראה שנפל בחלקי לחיות עם גבר יוצא דופן באמת. לפחות בנושא הזה. כן. הוא מפונק. ימות מרעב אבל לא יחמם לעצמו אוכל. וכן, לפעמים צריך לטפל בו. גבר, לא? אבל
הוא מעולם לא התלונן. אפילו לא פעם אחת. גם לא אחרי התאונה. גם לא אחרי הניתוח - והיה קשה. גם לא על השברים, המעיכות, הכוויות, הפיזיוטרפיה. כלום. אף מילה. גם כשהוא חולה, אי אפשר לדעת את זה, רק אם נוגעים בו ומגלים שהוא קודח מחום. וגם אז הוא לא מתלונן. עשר שנים לא שמעתי ממנו אפילו תלונה אחת בריאותית, ורק אם אני שואלת הוא עונה. גם לא מתפנק. לא מבקש תה. ולא מבקש כלום. פשוט מתמודד עם מה שיש בעצמו. וכן, אני חושבת שכאב לו הרבה יותר ממה שכאב לי. הרבה הרבה יותר.
 

עציון

New member
ריפ, זה הפורום המתאים לך?../images/Emo14.gif

הסיכויים שידיחו אותנו מהפורום עולים וגוברים. מטרת הפורום היתה לקטר ולשמוע אחרים באותו מצב- צרת רבים חצי נחמה. לא יתכן, פשוט לא יתכן שאת ואותו אחד שקוראים לו "עציון" כל הזמן יספרו חיובי. יש גבול לסבלנותה של מנהלת הפורום ולקהל תומכיה. את וההוא שוברים את המורל של מרבית החברים פה. את וההוא משדרים כאילו אין בעיות בעולם. ויש. יש. יש הרבה. אז מה שניכם עושים פה? הנה יש מעל פורום זה פורום "חיות מחמד" מתאים לכם להיות שם.את: האו. האו. האו. והוא: מיאו, מיאו, מיאו. אפשר להתפשר ולעשות ההיפך.... יש גבול. די לסיפורים שהכל טוב. מושכטים נמעשטם!!!!! אוטוטו, תספרי לנו שכבר יש לך סביבון.ואיזה לאטקס לידו. חיובי. הכל חיובי. חג שמח.
 
למעלה