בעל מבוגר וקושי למצוא חברים משותפים

[דף חדש4]

הנסיון שלי מלמד אותי שזוגות של פרק א מאוימים מזוגות של פרק ב

 

[יולאלית]

אהבתי את צורת המחשבה שלך!

 

[Anna Vasserman]

יש דרך להתנסח. התגובה של מירי ממש ממש צרמה לי. הגבתי בהתאם.

 

[poly1982]

לא בטוחה לגבי זה

כי החברים שלי שנמצאים היום בפרק א' ממש לא מרגישים מאויימים ע"י בן זוגי שאני פרק ב' שלו. וכאמור, פגשתי כבר נשים שהן עצמן בפרק ב' שראו לנכון להתנשא מעליי כי אני צעירה מהן.
בקיצור, אני חווה את זה יותר בתור בעיה שנובעת מהבדלי גיל, שגברים כנראה נוטים יותר להתעלם מהם.

 

[Jen74]

הנסיון שלך מוגבל למספר מצומצם של זוגות...

הנסיון המוגבל והמצומצם שלי מלמד אותי שאשתו הראשונה של בעלי לשעבר ניסתה להתיידד איתי והיא אישה מקסימה.
הכרתי עוד נשים שהיו פרק א' של הבעלים שלהן בעוד שאני, בנישואיי הראשונים, הייתי בפרק ב' של בעלי, צעירה ממנו ב-16 שנים, בקושי בת 20 כשהתחתנו ובאמצע שנות העשרים שלי הייתי אמא לשלוש קטנטנות בגן.
לא זוכרת שזכיתי לפרצוף או יחס עויין או מעליב מצד נשות פרק א' כלשהן.

 

[דף חדש4]

בעל מבוגר וקושי למצוא חברים משותפים

אז הוא מחנה את האוטו ואת הולכת בנתיים לקנות כרטיסים וכשאת בדרך לקופה, הוא כבר שם, משוחח עם זוג חברים.
את רגילה לזוגות האלה- הם בערך בגיל של אחותך הגדולה, 8-10 שנים מבוגרים ממך, משכילים, אשכנזים, מאפירים, בבגדים זרוקים כאלה.
את מנסה להיות נחמדה ולהשתלב למרות פער הגילאים והעובדה שאת לא מאפירה עדיין ויש עליך שלט מואר שכתוב בו- "פרק ב".
לאיזה סרט אתם הולכים?" אני שואלת, מקפידה להפנות את השאלה לאשתו, שלא תחשוד בי חלילה שאני מתחילה עם בעלה.
הם נותנים תשובה. "טוב" אני עונה בתמימות ובנסיון להתחבר "אז גם אנחנו נלך לסרט הזה". יש עוד רבע שעה לתחילת הסרט.
בית הקולנוע קטן, שכונתי. יש בו בית קפה קטן, ספות קטנות. הכל קטן. את אומרת, בתמימות- שוב, מקפידה להפנות השאלה לאשתו-
"אתם שותים קפה?" "לא..." היא אומרת.... הבעל ממשיך לפטפט במרץ עם החבר המאפיר בן גילו על נושאים שהם כנראה מחוץ לתחום האיי קיו
שלי ואנימפריעה לו בעדינות "נשתה קפה?" הוא, ,בתגובת שרשרת מפנה את השאלה לחבר "אתם יושבים לשתות קפה?"
החבר, לא ער לשאלה שכבר הופנתה וסורבה על ידי אשתו פונה אליה "נשב נשתה קפה?" "לא" היא עונה שוב. בלי להתבלבל.
אני ובעלי יושבים לשתות קפה. הם נעלמים לתוך האולם רבע שעה לפני הזמן (קולנוע קטן, כבר אמרתי. אין מקום להבלע בו זולת לתוך העולם)
ואני נשארת עם חמיצות בלב ותהייה- על מה יצא גזר דיני בבית המשפט של אשתו הראשונה של בן ה 50 פלוס-
על היותי צעירה ממנה ובתור אשה של פרק ב'- נראית טוב ממנה?
או בגלל פער הגילאים שהופך אותי מראש, נטולת נכד ראשון, מתמודדת עדיין עם ילדה שרק עברה בת מצווה ועדיין לא במנפוזה-ללא ראויה לשיחה?
האם לנצח זוגות של פרק א' יברחו וירגישו מאוימים מהאופציה שזוג בפרק ב' מציג?
או שמא- בגלל שבעלי מבוגר ממני - אין לנו שום סכוי למצוא חברים משותפים?
מטריד ועצוב.

 

[דף חדש4]

גם אני לא בטוחה. מנסה להזכר כשאני הייתי בפרק א...

כשאני הייתי נשואה בפרק א- איך הסתכלתי על זוגות של פרק ב? כסוג ב? כאנשים שנכשלו? כאנשים אמיצים ? כבני מזל שניתנה להם
הזדמנות שנייה? מה שבטוח-- הרגשתי שהם שונים ממני, חוו משהו גדול שלא חוויתי אותו (גרושין) ועשו בחירות שונות משלי- ולכן מראש
אני בטח הרגשתי שלא תהיה לי שפה משותפת איתם. הם כאילו יודעים דברים שאני לא יודעת כי הם עשו סיבוב (גרושין נשואין מחדש) שאני לא
עשיתי ורואים את העולם על כן אחרת. יש בזה משהו מאיים כשאתה פוגש במישהו שבחר אחרת ממך או חווה דברים בצורה מאד שונה.
אם הגבר היה בגיל של בעלי בפרק א ואשתו החדשה- צעירה ויפה ממני- אני מניחה שהיה בזה איום כי הם עלולים להוות עבור הבעל שלי
אופציה לאיך החיים יכלו להיות עבורו לו התגרשנו. ואם הקשר לא היה טוב ביננו- מן הסתם זה היה מאיים.

 

[poly1982]

מבינה אותך

אני בת 32, בן זוגי בן למעלה מ-40. לשמחתי הוא באמת צעיר בנשמתו (אם כי זה מגיע גם עם חסרונות... לפעמים מתנהג קצת כמו ילד מגודל) אז יש לו חברים שחלקם בגילי וחלקם לא, אבל עם רובם הצלחתי למצוא שפה משותפת. ועדיין שמתי לב שבעיקר הנשים של החברים שלו, גם כאלה שקרובות אליי יותר בגיל, נראות כאילו הן נהנות לתפוס עליי תחת (סליחה על הביטוי, כן? פשוט אין לי הגדרה טובה יותר להתנהגות הזו). ואני ממש לא חושבת שאני מאיימת על אף אחת. אני לא נראית כמו דוגמנית (עכשיו אחרי לידה בטח לא...) ולא פירקתי לבן זוגי את המשפחה, הוא כבר היה גרוש כשהיכרנו. ועדיין.
הגדילה לעשות בת זוג של חבר, שהיא בעצמה פרק ב' שלו והוא שלה, שחפרה לי במשך שעה שלמה על זה שבגלל שאני עדיין צעירה אין לי מושג מהחיים שלי בנוגע להורות (ילדתי לפני 3 חודשים ואני בתפקיד "אמא חורגת" של סופי שבוע כבר עשור), ונתנה לי רשימה של "עצות" לגבי חינוך הילד שלי, למרות שלא ביקשתי.
בקיצור, לנשום עמוק ולהתעלם. אין מה לעשות, תמיד יהיו אנשים נחמדים שיתעקשו לקלקל לך את המצב רוח. אל תתני להם.
מה עם החברים / חברות שלך? הוא מוצא איתם שפה משותפת? אצלי זה לקח המון זמן ולא תמיד הצליח, אבל בחלק מהמקרים זה עבד לי והיום יש לנו אפילו זוג חברים שהבנזוג ממש נהנה לפגוש אותם, לפעמים אפילו בלעדיי.

 

[דף חדש4]

חברים ביחד, חברים בנפרד

והתחתנו לא כל כך מזמן והופתעתי לגלות איך חברים נטשו את הספינה (הטובעת? מקווה שהספינה שיצאה לדרך חדשה) גם מהצד שלו
וגם מהצד שלי. אני לא יכולה לומר כמה זוגות חברים שלו ארחתי אצלי למנגל והשקעתי והתאמצתי- ואף אחד לא הזמין בחזרה...
אבל הכי כאב, אם כי צפוי- ידיד נפש שלי, גם גרוש, שהכרתי דרך אתר והפכנו לידידים ולא לבני זוג- שאיך שהכרתי את בעלי- עזב אותי.
טען שזמנו קצר והוא מעדיף להפגש עם אחרים מאשר איתי.
לשמחתי, ערב רה"ש, וכשנה לאחר שנשאנו- כמה חברות שנעלמו- חזרו לזירה ב"שנה טובה" ו"יובלות לא נפגשנו" אז כנראה שדברים נרגעים.
יחד עם זאת- נראה לי שהכוון הוא חברים בנפרד לו וחברים בנפרד לי ועדיין נמשיך לחפש את בני ה 50 שאוכל למצוא איתם שפה משותפת. שאינם
לגמרי עסוקים בנכדים, צינים ועייפים מהחיים.

 

[ornme]

גם לנו יש קשיים בנושא חברים משותפים.

אנחנו די הרבה שנים ביחד.
יש בינינו הפרש דומה לזה שציינת, לדעתי הפרש שכזה לא קובע שהוא זקן ואני צעירה... זה לא הפרש עד כדי כך גדול (יש לי חברה שבעלה היה מבוגר ממנה בעשרים וחמש שנים, זה הפרש גדול).

אני בדעה שהסיבות שציינת לא ממש רלוונטיות, כי-
נראה לך:

• שנשים מתיידדות אך ורק עם נשים שנראות כמוהן או פחות טוב מהן?
• שנשים מסתכלות עליך ואומרות לעצמן: "נו, היא עדיין לא בגיל הבלות, נתעלם ממנה"?"
• שאנשים מעיפים בך מבט ומיד יודעים שמנת המשכל שלך נמוכה משלהם?
• שנשים בפרק ב' נראות יותר טוב מפרק א' של הבעל?

ומלכתחילה, מיד עם הפגישה חשבת שאם תפני לבעל האישה תחשוב שאת מתחילה איתו... יצאת מנקודת הנחה קצת משונה, כי בהיבט קצת יותר רחב, מדוע שמישהו יחשוד שאם את פונה לגבר את מתכוונת להתחיל איתו ולבזות את בעלך מול חברים ותיקים שלו? וזה מה שהנחת מראש שחושבים עליך!
ומדוע שתניחי כך מראש? כי משום מה יש לך דעות כאלו (די מוטעות) בנושא.
כדאי שתעבדי על עצמך, הדעות הללו עלולות לאמלל אותך וחבל.

ישנן סיבות שונות לריחוק הזה שהרגשת.
אנשים חושבים שאם הם מתידדים עם פרק ב' יש בכך משום חוסר נאמנות לפרק א'.
קורה לי עם חברים ותיקים שלי ושל האקס. הם מנומסים לאיש שלי אבל לא מזמינים אותו לפגישות וארוחות בבית. רק לאירועים של עשרות אנשים ומעלה כמו חתונות ילדים וכאלו, ואותי לבדי מזמינים הביתה רק לאירועי נשים.
כשאני מזמינה לרוב מתחמקים מכל מיני סיבות משונות.
והאיש שלי מאוד נחמד וידידותי.
אז הפסקתי להזמין אותם... ומתנתקים לי קשרים עם אנשים שאני אוהבת וזה חבל ואפילו כואב.
ואותו דבר עם חברים שלו ושל האקסית שלו, וזה ממש לא לעניין כי אנחנו בקשרים חבריים עם האקסית שלו ובעלה...
ויש עוד משהו
זוגות וותיקים לרוב נוטים להתיידד עם זוגות וותיקים אחרים, ופרקי ב' עם פרקי ב'.
לדעתי זה קשור לסוג של אמון בקשר. פרקי א' נוטים ליחס יותר חוזק לקשרים ארוכים פרק א', ואנשים חווים טלטלות כאשר חברים שלהם מתגרשים.
בכל מקרה, הבעיה אינה רק שלכם.

אפשר לפתור אותה על ידי הצטרפות לפעילויות משותפות ושם להתיידד עם אנשים חדשים, בלי משקעים מהעבר.
בכל מקרה צריכים להשקיע.

 

[זהב טה ו ר]

ואולי סתם לא בא להם לשתות קפה?

אני יכולה להעיד על עצמי שכאשר יש לי זמן מוגבל, ורבע שעה זה בהחלט זמן מוגבל, אני מעדיפה לוותר על הקפה.
ואגב - החברה הכי טובה שלי צעירה ממני ב- 10 שנים (ובעלה צעיר ממנה ב-6 שנים), ויש לי עוד לא מעט חברות כאלו - ומעולם לא הרגשנו את הבדלי הגיל.

 

[דף חדש4]

זה היה ממש מתבקש לשבת יחד

רבע שעה לסרט, אנחנו הולכים לאותו אולם, בית קולנוע שכונתי קטן, ובמקום לשבת איתנו את הרבע שעה- מעדיפים להכנס פנימה מוקדם?
הייתי קוראת לזה חוסר נימוס.
אבל אני לא לוקחת את זה על עצמי כי היא לא מכירה אותי. רק מייאש שכשאת באה עם לב פתוח ותמימות כמו שלי יש ומושיטה יד בצורה חברית
לקבל חזרה סרוב- זה בהתחלה סוג של הלם. כי לא ציפית לזה. ואחר כך מרגיז ואחר כך נשכח.

 

[גלים גלים]

יכולות להיות הרבה סיבות. אולי נכנסת קצת בפול גז למקום עדין

את נכנסת למערכת יחסים קיימת- שלו עם החברים שלו. גם אשתו הראשונה היתה כלולה בה איכשהו (אפילו אם לא חיבבו אותה).
אולי הם מרגישים אשמים כלפיה איפשהו כי הקשר איתה ניתק כמו שקורה הרבה בגירושין, שחברים לא מצליחים לשמור על קשר עם שני הצדדים.
אולי סתם נכנסת ביותר מדי שוונג למקום עדין, אולי עדיף היה לראות קודם לאן נושבת הרוח ואז להציע יותר בעדינות או להשאיר לבעלך שמכיר אותם שהוא יעשה זאת. כי איך שתיארת נשמע שפגשת זוג שלא תכנן לפגוש אתכם ואולי לא התאים להם לצרף חברים מסיבות שלא קשורות בך.והודעת להם "אנחנו נלך לסרט שלכם"..שזה דבר שלא הייתי מודיעה גם לחברה טובה ואפילו לאחותי הצמודה לי בגיל.
&nbsp
אולי הם מחכים לזמן זוגי הזה ורוצים את הלבד שלהם. אולי סתם לא מתאים להם הערב. ואולי כן, הסיבה היא גם רגשות מעורבים כלפייך שגם הם לא בהכרח קשורים לגיל ולמראה. אולי סתם כי האקסית שלו היתה חברה שלהם שעברה איתם אי אלו דברים ולא הכי נוח להם להתחבר/להראות איתך..אישית לא הייתי פונה ככה גם לחברה טובה. הייתי מציעה בצורה שתתן להם מוצא מנומס אם הם לא בעניין, כמו להגיד "אנחנו בדרך לסרט X , ואתם? נו, אולי תצטרפו אלינו?"
&nbsp

 

[דף חדש4]

כן, את צודקת

 

[גלים גלים]

עוד משהו -אני מכירה גם מעצמי וגם מאחרים את הגישה

ש"הם בטח לא רוצים בי..". ועם הגיל אני לומדת שני דברים-
אחד, שזה לרוב זה לא נכון. אנשים לא מחליטים מראש לא לחבב מישהו. ושצריך גם מהצד שלך לתת צ'אנס, לא לקחת ללב כל דבר שהוא פחות מהודעה חד משמעית שרוצים להתחבר איתך, ולזכור שהקשר ייבנה עם הזמן והמפגשים. במפגש הראשון היה קשה, במפגש העשירי איתם את כבר תרגישי יותר בנוח, תדעי לקרוא אותם יותר נכון, והם בטח יהיו יותר נחמדים ויותר נכונים לפתוח את לבם אלייך.
ודבר שני, שלא לגמרי קשור . אני פעם הייתי נוטה להניח שלא ממש מעוניינים בחברתי ונהגתי לחכות לרשות ולהזמנה מפורשת לכל דבר. התכונה הזאת נראתה לי טובה, שהרי אני מנומסת, לא פולשת בלי רשות וכו'. אבל לא הבנתי שזה עניין של מינון , וגם עניין של הבסיס לנימוסים. אם אני מנומסת כי אני לא רוצה לעבור גבול של מישהו אחר, סבבה. אם אני מנומסת כגישוש אם אוהבים אותי או לא, זה נורא מעיק כי הצד השני צריך להתאמץ !להתאמץ להראות שהם כן מעוניינים בחברתי, להתאמץ לגרום לי להרגיש בנוח- במקום שיוכלו פשוט להנות מהמפגש. אז.. שוה להיות מנומסת אבל לצאת מתוך הנחה שמקבלים אותך כנתון ורוצים בחברתך, שהזוגות האלה נתקלו בעבר בכמה נשים יפות ולא ישברו את החברות עם החבר הותיק שלהם על סעיף "אשתך צעירה ויפה וזה מאיים עלינו", ומתוך הנחה שאת ובן זוגך יחד וכולם כבר יתרגלו.
&nbsp

 

[מ י ר י 2 2]

לא מזדהה

ביני לבין בעלי 7 שנים, כל החברים שלו ונשותיהם בגילו, אני מתה עליהם ויש לי המון שפה משותפת איתם, קיבלו אותי בחום מהרגע הראשון.
לא באה להפחית מהקושי האישי שלך, רק מסתייגת מההכללות שעשית, וחושבת שהן מרחיקות אותך מפתרון הבעיה.

 

[Anna Vasserman]

אז מה את רוצה? מדליה?

איזו תגובה חסרת רגישות!
אז אותך קיבלו יפה - יופי לך!
איך ההודעה שלך עוזרת לה במשהו?
או שבעצם היא לא באה לעזור, אלא היא באה להשוויץ, ולהראות כמה את יותר מוצלחת לעומת מחברת הפוסט ולזרוע לה מלח על הפצעים?

 

[מ י ר י 2 2]

אני אגיד לך איך היא עוזרת לה (אם היא רוצה שזה יעזור לה)
הפוסט שלה יוצא מנקודת הנחה שהיא נפסלה על הסף על זה שהיא צעירה, על זה שהיא יפה, על זה שהיא פרק ב' ואולי מבין השורות גם על זה שהיא מזרחית? (לא בטוחה במוצא שלה, זה רק נראה ככה כי היא ציינה את המוצא של החברים שלו כאשכנזים)
&nbsp
ומה שאני באה להגיד, הוא שאני לא חושבת שהסטנדרט הוא שנשים בפרק ב' נפסלות. ואלי אפילו להיפך. אני חושבת שכשחבר שלך מאושר בפרק ב', אתה מפרגן לו.
כל הדברים שציינה כותבת ההודעה הם דברים שאין לה שום השפעה עליהם. ואני מאמינה שאם היא תבין שלא הם המקור לריחוק מהחברים של בעלה, אולי יהיה להם פתח ליחסים טובים יותר עם החברים.
&nbsp
בעיני ההאשמות שלה כלפי החברים הן גם מקוממות וגם תוקעות את האפשרות שלה לשנות את המצב.
לא באתי להשוויץ, באתי להגיד שזו לא גזירת גורל.

 

[Anna Vasserman]

זו מחשבה יפה, אבל

מי אמר לך שזה נכון?
אולי באמת החברים של החבר שלה פסלו אותה כי א', ב', ג'...
את לא יודעת מה עובר בראש של אנשים.
יש הרבה אנשים סנובים ומתנשאים. יש הרבה אנשים גזענים. לא כולם באים עם ראש פתוח ואנרגיות חיוביות.
&nbsp
מהמצב שהיא תיארה (עם הקולנוע והקפה) נראה כאילו אותה אשה באמת לא מחבבת אותה. אחרת, גם אם היא לא היתה רוצה לשתות קפה היתה לפחות מנסה לזרום איתה בשיחה, ונראה שזה לא היה ככה.
&nbsp
זה נורא יפה להגיד: "אני מאמינה שאם היא תבין שלא הם המקור לריחוק מהחברים של בעלה" - אבל על סמך מה את מאמינה כך? את לא מכירה את האנשים האלה. והרבה פעמים אנשים כן פוסלים אנשים אחרים בגלל סטיגמות.
&nbsp
אני בטוחה שיש גם אנשים אחרים. פתוחים יותר, זורמים יותר. כנראה שזה לא המקרה של החברים של החבר הזה. ובמקרה כזה, זו כן גזרת גורל. ואם היא תנסה "להתחנף אליהם" ולנסות למצוא חן בעיניהם - זה רק יחמיר את המצב.

 

[מ י ר י 2 2]

אני לא חושבת שהיא צריכה להתחנף

אני גם לא חושבת שכל האנשים הם פתוחים וזורמים
מצד שני, אם כל החברים של בן הזוג שלה הם כאלה שפוסלים אחרים בגלל סטיגמות, גם זו נקודה למחשבה
&nbsp
יש הבדל גדול בין המחשבה "הזוג *הזה* לא מעוניין בחברתי" לבין האמירה הגורפת "האם לנצח זוגות של פרק א' יברחו וירגישו מאוימים מהאופציה שזוג בפרק ב' מציג"