ר22 היחידה
New member
בעל שחי כרווק
אנחנו נשואים 7 שנים, עם 3 ילדים.
כשהכרנו עד לפני לידת הבת הראשונה, בעלי היה אחד שממש נתן לי להרגיש מלכה.
מפרגן, דואג, מנשק, אוהב... הרגשתי כמו שבחיים אף אחד לא נתן לי להרגיש.
לאחר לידת הבת לפני 5 וחצי שנים, הוא נהפך לפחדן וחרד, שמפחד לעשות צעד בלי אימא שלו.
פעם בקושי היה מתראה עם ההורים שלו, וגם אם כן אז רק לשעה פעם בשבוע.
מאז שנולדו הילדים הוא לא מוציא את האף בלי לעדכן ולברר מול אימא שלו שזה בסדר, ואולי היא מציעה לו משהו אחר. אי אפשר ללכת עם הילדים לעשות משהו, בלי שאימא שלו ואחותו יעודכנו ויבואו גם.
בנוסף, הוא חושב שאנחנו במאה ה-3 לספירה, וכל מה קשור לבית אמור ליפול על האישה. לא לוקח אחריות על כלום ממה שקשור לבית ולילדים. (למשל הוא זה שמוציא את הילדים מהגנים, ואני זאת שצריכה לדאוג ולהתקשר מספר פעמים שיקום מהשנצ) אם צריך להיות עם הילדים הוא זורק אותו אצל אימא שלו כדי לא להתמודד איתם. פעם אפילו לקח את הילדים עם פיג'מה לאימא שלו כי עשו לו רעש על הבוקר.
התפטר מהעבודה לפני 9 חודשים, כרגע עובד 5 שעות ביום-בשעה 12 כבר בבית!. וגם כשעבד וגם עכשיו חושב שהוא חייב לישון צהריים כמו תינוק. וזה מחרפן אותי.
גם אם יוצאים בשבת עם הילדים, חייבים לחזור כדי שיישן. ואני נשארת עם הילדים, עושה עבודות בבית. אם הילדים ממש מרעישים, הוא קם צועק ומאיים עליהם, ובסוף חוזר למיטה אחרי שטרק את הדלת.
כשכבודו בסופו של דבר מתעורר משנת היופי שלו, הוא לא מבין למה אני עצבנית.
כל אוגוסט הייתי עם 3 ילדים בבית. מהבוקר הייתי מוציאה אותם, ולוקחת אותם לפעילויות שיהנו. הייתי מותשת לפעמים עוד לפני הצהריים (יש לי ילד בגיל שנתיים הנורא), ואפילו פעם אחת לא פירגן, לא אמר כל הכבוד, לא יודע אפילו איך לחזק אותי. פעם אחת אפילו בא אליי ואמר לי שאם כבר אני בבית, אז לפחות שאטאטא את הבית כי מלוכלך.....
לפני כמה שבועות אמר לי שאין לנו כבר זוגיות, ואמרתי לו שהוא צודק. בגלל שהרבה פעמים אני מרגישה נפילה מכל מיני סיבות (ילדים, הוא, המשפחה שלו), ואין אף אחד שמרים אותי. הסברתי לו שכשאני מרגישה על הרצפה, אני גם זאת שצריכה לאסוף כוחות (מה שיכול לקחת מספר ימים) ולקום מחדש. ואני עומדת על הרגליים רק בשביל הילדים. לכן אין לי כוחות נפשיים בשבילו (והרבה פעמים אני אומרת לו שהוא כמו ילד נוסף בשבילי). ובמקום לתת לי הרגשה אוהדת, או אפילו חיבוק, אמר שאני טועה ואם הייתי מסתכלת עליו הייתי רואה שזה לא נכון.
הוא בעצמו אמר שהוא לא יודע להגיד שהוא מעריך, או יודע להראות שהוא מעריך אותי. אז אמרתי לו איך אני אמורה לדעת משהו שלא אומרים לי או מראים לי. התשובה שלו הייתה שאני צריכה להכיר אותו כבר....
אימא שלי מתה שאני אתגרש ממנו. היא כבר לא אוהבת אותו. ההורים שלי פעם עודדו אותי לגמור את העניין הזה. כשהם נפגשים איתו, הם צבועים כלפיו. אבל בתוכם הם מתעצבנים על ההתנהגויות שלו.
איזה מן אבא יושב לאכול לפני הילדים שלו... איזה אבא נעלם לסיגריה למשך רבע שעה בכל שעה. איזה מן אבא יושב עם הילדים שלו שעתיים ביום (לא ברצף) ומתעצבן עליהם אחרי מספר דקות.
איזה מן בעל זה שצועק על אישתו כשהיא מספרת לו את הרגשות שלה. איזה מן בעל זה אחד שמעדיף את אימא שלו על פניה.
אני במצב שאין לי כוחות נפשיים. לומדת להסתדר לבד בכל מצב, והוא יודע שאני לא סומכת על אף אחד, לפעמים גם עליו אני כבר לא סומכת. פועלת כמו רובוט כדי לעשות מה שצריך במהלך היום וללכת לישון.
פעם אמרתי לו שיש לו מזל שאני אישה חזקה, כי מישהי אחרת במצב שלי מזמן הייתה בורחת מהבית או מתאבדת. אם למשל הוא היה צריך להתמודד רבע ממה שאני מתמודדת במהלך היום, היה נשבר כבר אחרי שעתיים.
אנחנו נשואים 7 שנים, עם 3 ילדים.
כשהכרנו עד לפני לידת הבת הראשונה, בעלי היה אחד שממש נתן לי להרגיש מלכה.
מפרגן, דואג, מנשק, אוהב... הרגשתי כמו שבחיים אף אחד לא נתן לי להרגיש.
לאחר לידת הבת לפני 5 וחצי שנים, הוא נהפך לפחדן וחרד, שמפחד לעשות צעד בלי אימא שלו.
פעם בקושי היה מתראה עם ההורים שלו, וגם אם כן אז רק לשעה פעם בשבוע.
מאז שנולדו הילדים הוא לא מוציא את האף בלי לעדכן ולברר מול אימא שלו שזה בסדר, ואולי היא מציעה לו משהו אחר. אי אפשר ללכת עם הילדים לעשות משהו, בלי שאימא שלו ואחותו יעודכנו ויבואו גם.
בנוסף, הוא חושב שאנחנו במאה ה-3 לספירה, וכל מה קשור לבית אמור ליפול על האישה. לא לוקח אחריות על כלום ממה שקשור לבית ולילדים. (למשל הוא זה שמוציא את הילדים מהגנים, ואני זאת שצריכה לדאוג ולהתקשר מספר פעמים שיקום מהשנצ) אם צריך להיות עם הילדים הוא זורק אותו אצל אימא שלו כדי לא להתמודד איתם. פעם אפילו לקח את הילדים עם פיג'מה לאימא שלו כי עשו לו רעש על הבוקר.
התפטר מהעבודה לפני 9 חודשים, כרגע עובד 5 שעות ביום-בשעה 12 כבר בבית!. וגם כשעבד וגם עכשיו חושב שהוא חייב לישון צהריים כמו תינוק. וזה מחרפן אותי.
גם אם יוצאים בשבת עם הילדים, חייבים לחזור כדי שיישן. ואני נשארת עם הילדים, עושה עבודות בבית. אם הילדים ממש מרעישים, הוא קם צועק ומאיים עליהם, ובסוף חוזר למיטה אחרי שטרק את הדלת.
כשכבודו בסופו של דבר מתעורר משנת היופי שלו, הוא לא מבין למה אני עצבנית.
כל אוגוסט הייתי עם 3 ילדים בבית. מהבוקר הייתי מוציאה אותם, ולוקחת אותם לפעילויות שיהנו. הייתי מותשת לפעמים עוד לפני הצהריים (יש לי ילד בגיל שנתיים הנורא), ואפילו פעם אחת לא פירגן, לא אמר כל הכבוד, לא יודע אפילו איך לחזק אותי. פעם אחת אפילו בא אליי ואמר לי שאם כבר אני בבית, אז לפחות שאטאטא את הבית כי מלוכלך.....
לפני כמה שבועות אמר לי שאין לנו כבר זוגיות, ואמרתי לו שהוא צודק. בגלל שהרבה פעמים אני מרגישה נפילה מכל מיני סיבות (ילדים, הוא, המשפחה שלו), ואין אף אחד שמרים אותי. הסברתי לו שכשאני מרגישה על הרצפה, אני גם זאת שצריכה לאסוף כוחות (מה שיכול לקחת מספר ימים) ולקום מחדש. ואני עומדת על הרגליים רק בשביל הילדים. לכן אין לי כוחות נפשיים בשבילו (והרבה פעמים אני אומרת לו שהוא כמו ילד נוסף בשבילי). ובמקום לתת לי הרגשה אוהדת, או אפילו חיבוק, אמר שאני טועה ואם הייתי מסתכלת עליו הייתי רואה שזה לא נכון.
הוא בעצמו אמר שהוא לא יודע להגיד שהוא מעריך, או יודע להראות שהוא מעריך אותי. אז אמרתי לו איך אני אמורה לדעת משהו שלא אומרים לי או מראים לי. התשובה שלו הייתה שאני צריכה להכיר אותו כבר....
אימא שלי מתה שאני אתגרש ממנו. היא כבר לא אוהבת אותו. ההורים שלי פעם עודדו אותי לגמור את העניין הזה. כשהם נפגשים איתו, הם צבועים כלפיו. אבל בתוכם הם מתעצבנים על ההתנהגויות שלו.
איזה מן אבא יושב לאכול לפני הילדים שלו... איזה אבא נעלם לסיגריה למשך רבע שעה בכל שעה. איזה מן אבא יושב עם הילדים שלו שעתיים ביום (לא ברצף) ומתעצבן עליהם אחרי מספר דקות.
איזה מן בעל זה שצועק על אישתו כשהיא מספרת לו את הרגשות שלה. איזה מן בעל זה אחד שמעדיף את אימא שלו על פניה.
אני במצב שאין לי כוחות נפשיים. לומדת להסתדר לבד בכל מצב, והוא יודע שאני לא סומכת על אף אחד, לפעמים גם עליו אני כבר לא סומכת. פועלת כמו רובוט כדי לעשות מה שצריך במהלך היום וללכת לישון.
פעם אמרתי לו שיש לו מזל שאני אישה חזקה, כי מישהי אחרת במצב שלי מזמן הייתה בורחת מהבית או מתאבדת. אם למשל הוא היה צריך להתמודד רבע ממה שאני מתמודדת במהלך היום, היה נשבר כבר אחרי שעתיים.