בעניין ההסכם המתגבש עם איראן - מנקודת המבט של ישראל:
המהלך של להיות נגד ולנסות לערער את המשא ומתן, לא צלח. בינתיים מתברר שאיראן כבר נמצאת על סף פיתוח נשק גרעיני ונמצאת במצב זה לפחות שלוש שנים. ביו אם בתי הנבחרים האמריקאים יתמכו ובין אם לא, המהלך הזה מכיל הרבה יותר מאשר את ארצות הברית וסביר שיצא אל הפועל - עם, או בלי האמריקאים.
נשאלת השאלה: מה עלינו לעשות כעת. איזה מהלכים אנחנו צריכים לנקוט לנוכח הדינמיקה הזו? מה שלרא רלוונטי, לדעתי, זה לנהל דיון אם יש או אין סכנה לישראל. צריך לצאת מנקודת הנחה שסכנה קיימת. לכן, שוב: מה עלינו לעשות?
האם, לאור כשלון הנסיונות לעצור את המגמה של משא ומתן והסכם עלינו להמשיך במאמצים לחבל בנסיונות האלה? האם עלינו לנהל מאמץ מדיני שסופו פירוק אפשרי של הברית בין ארצות הברית למדינות אירופה? האם זה טוב לישראל שיהיה הסכם עם איראן שבו לאמריקאים אין מעורבות?
האם לאור העובדה שלמרות המאמצים, איראן הפכה ל׳מדינת סף׳ געינית, עלינו להמיך בכל הכוח את העוינות מול איראן ובאותו זמן להישאר מבודדים במזרח התיכון? האם זה טוב לישראל שאנחנו הופכים להיות הסרבנים האזוריים - אלה שמסרבים להכיר בקיומה של בעיה בשטחים הכבושים, אלה שמסרבים להכיר בכך שאנחנו חלק מהמזרח התיכון ולא חיים על לווין?
האם ממשלה שעתידה של מדינת ישראל ובטחונה חשובה לה ושרואה את עצמה ככזו שמפגינה מנהיגות לטווח ארוך - צריכה להמשיך ולהתמקד בחיזוק הקריירה הפוליטית של סנאטורים וחברי קונגרס מהצד הרדיקלי של המפלגה הרפובליקנית? או שמא, בשם הידידות רבת השנים עם ארצות הברית והשותפות האסטרטגית, הגיע הזמן להתקדם, לתמוך בהסכם ולנסות להפוך לשותפים, עם סיכוי להיות מעורביפ בפיקוח או לפחות בתהליכים הנלווים?
המהלך של להיות נגד ולנסות לערער את המשא ומתן, לא צלח. בינתיים מתברר שאיראן כבר נמצאת על סף פיתוח נשק גרעיני ונמצאת במצב זה לפחות שלוש שנים. ביו אם בתי הנבחרים האמריקאים יתמכו ובין אם לא, המהלך הזה מכיל הרבה יותר מאשר את ארצות הברית וסביר שיצא אל הפועל - עם, או בלי האמריקאים.
נשאלת השאלה: מה עלינו לעשות כעת. איזה מהלכים אנחנו צריכים לנקוט לנוכח הדינמיקה הזו? מה שלרא רלוונטי, לדעתי, זה לנהל דיון אם יש או אין סכנה לישראל. צריך לצאת מנקודת הנחה שסכנה קיימת. לכן, שוב: מה עלינו לעשות?
האם, לאור כשלון הנסיונות לעצור את המגמה של משא ומתן והסכם עלינו להמשיך במאמצים לחבל בנסיונות האלה? האם עלינו לנהל מאמץ מדיני שסופו פירוק אפשרי של הברית בין ארצות הברית למדינות אירופה? האם זה טוב לישראל שיהיה הסכם עם איראן שבו לאמריקאים אין מעורבות?
האם לאור העובדה שלמרות המאמצים, איראן הפכה ל׳מדינת סף׳ געינית, עלינו להמיך בכל הכוח את העוינות מול איראן ובאותו זמן להישאר מבודדים במזרח התיכון? האם זה טוב לישראל שאנחנו הופכים להיות הסרבנים האזוריים - אלה שמסרבים להכיר בקיומה של בעיה בשטחים הכבושים, אלה שמסרבים להכיר בכך שאנחנו חלק מהמזרח התיכון ולא חיים על לווין?
האם ממשלה שעתידה של מדינת ישראל ובטחונה חשובה לה ושרואה את עצמה ככזו שמפגינה מנהיגות לטווח ארוך - צריכה להמשיך ולהתמקד בחיזוק הקריירה הפוליטית של סנאטורים וחברי קונגרס מהצד הרדיקלי של המפלגה הרפובליקנית? או שמא, בשם הידידות רבת השנים עם ארצות הברית והשותפות האסטרטגית, הגיע הזמן להתקדם, לתמוך בהסכם ולנסות להפוך לשותפים, עם סיכוי להיות מעורביפ בפיקוח או לפחות בתהליכים הנלווים?