בענין הכנסת עובד סיעודי

[ronnyw]

בענין הכנסת עובד סיעודי

הי ענתי, אנסה להתייחס לנושא "האם להכניס הביתה עובד סיעודי" עליו היו כבר מסרים לפני יומיים. אתחיל בכמה פרטים עלי, (שכבר הזכרתי במסרים קודמים) : הורי בני 87 +-, חיים ביחד בבית בו גדלתי. יש להם מטפלת פיליפינית צמודה. אמא חולת אלצהיימר, מאובחנת כשלוש שנים, אלימה, מבולבלת וקשה. אבא עיוור, סוכרתי וסובל מדיכאון. כל אחד מהם היא סיפור קשה, אבל החלק הקשה ביותר זה ה-"שניהם". אחי ואני מתחלקים במעמסה. מטבע הדברים (מקווה שלא אפגע כאן באיזו בלוטה פמיניסטית) אני עסוקה יותר בצד הטיפולי/סיעודי, אחי עוסק יותר בענייני הכספים, אחזקת הבית וכו'. זה מתאים לשנינו ועד היום לא היו בנינו חילוקי דעות או ויכוחים. אני "חיה" את הנושא כשלוש שנים, וכמובן שאינני מומחית. אין פה הרבה עניין של מומחיות, שכן כל מקרה שונה, כל חולה אחר וכל מטפל הוא עולם ומלואו. כך שעצם הכוונה להשיא עצות היא בבחינת התיימרות, אבל זה מה שאנשים עושים.... ואחרי כל ההקדמה הארוכה הזו אנסה להיכנס לעניינים שלך, ואם השפה שלי קצת בוטה – אני מתנצלת: (להזכירך, הנושא הוא למה אני חושבת שכדאי לכם להכניס עובדת זרה הביתה. הטיעונים שלי יפוזרו על פני הכתוב, אבל בסוף ארכז אותם לנוחיותך.) לפי ההתרשמות שלי מקריאת המכתבים שלך, את לקחת פסק זמן מהחיים. למרות שאת טוענת שלא חדלת מעיסוקייך הרגילים – אני לא מאמינה לך !! הטיפול בחולה כמו אימא שלך, עם המעמסה הרגשית, משכי הזמן שהנדרשים ועומק המעורבות הופכים להיות בעדיפות ראשונה. את פשוט "קברת את עצמך" בעינייני אימא שלך, ואת תגיחי מחדש לעולם רק אחרי מותה. נראה לי שזה לא הדבר הנכון לך בגילך ובמעמדך. (אגב, אני מתייחסת לנושא המוות בקלילות, כיוון שהוא חלק מהנושאים התלויים תדיר באויר ואין להתעלם ממנו. יותר מכך – לפעמים זו האופציה המיוחלת הן על ידי החולה והן על ידי משפחתו, וזה לגיטימי לגמרי !!) (ועוד הערת אגב – אינני מכירה אותך ואת אמונותייך. אולי את דתיה ומאמינה שעוד כח שמשפיע. אני לא, וכל חיי מובלים על ידי מוסר והגיון בלבד.) עניין אחר: אני מחלקת את חייה של אמא שלי לשתי תקופות: לפני המחלה, עניין של 83 שנים, ואחרי המחלה – כשלוש שנים בלבד. אלו שתי נשים שונות. נקרא לזה אמא א' ואמא ב'. אמא א' היתה אישה מדהימה, פקחית, מלאה הומור, בעלת דעות מגובשות ומנומקות, אוהבת את משפחתה וילדיה ללא מתום – אישה נהדרת. אמא ב' היא קפריזית, פועלת ללא הגיון, אלימה , אגואיסטית וקשה. אני ממשיכה "לחיות" את אמא א', בכך שאני משוחחת עם אמא ב' על הדברים שאהבה בעבר, מנסה בכוח לזכור איך היתה מגיבה או מתנהגת, ולפעמים לטפל באמא ב' כמו שאמא א' היתה רוצה. אמא א' שלי לא היתה רוצה בשום פנים שאני אקבור את עצמי בשבילה. יותר מכך - אמא א' היתה משתוללת לא ידעה עד כמה היא מכבידה (ענתי, זה מכביד !! זה קשה, זה סוחט, זה מעיק. אל תעני לי "אני עושה באהבה, כי זה לא סותר ). אם יש נושא שעלה תמיד כשדיברנו בעבר על הזקנה – זה הרצון הבלתי מתפשר שלה שאני ואחי ומשפחותינו לא ניפגע. אולי זה נראה לך משונה/צדקני/הצתדקותי, אבל אני חייבת לאימא א' להשתדל לא להיות מושפעת מידי מאמא ב'. אני חייבת להתחשב באמא א', כי היא האמא האמיתית שלי. ועוד נושא שאולי יקפיץ אותך: אני חושבת שטיפול יומ-יומי של של עובד זר אוביקטיבי הוא יותר טוב מהטיפול שלנו . כן, כן, יותר טוב מהטיפול שלנו. אין לו מעמסות רגשיות, אין לו מטעני עבר. לכולנו יחסים טעונים עם הורינו, משקעים טובים ורעים, זכרונות נפלאים וכואבים. יחסים זו תרכובת אינסופית של סיטואציות, אמירות, רגשות ומטענים. אני יודעת כמה לי קשה "לכפות" על אמא שלי לקחת כדורים (שאני אגיד לה מה לעשות?... הרי היא אימא שלי !!) לעומת זאת העובדת הזרה מתקתקת כדורים בלי בעיות ובלי סנטימנטים. גם נושאים כמו נקיון, האכלה, הולכה "זורמים" עם העובדת הרבה יותר מאשר איתי, ללא ויכוחים וללא הכאב. עדיף לשמור אותנו לדברים "המיוחדים": שיחות, משחקים, מה שקרוי בעולם ההורות "זמן איכות". אבל זה ממש כך – זמן איכות עם אימא. אנסה לסכם: הזכרתי כאן שלוש סיבות להכנסת עובדת סיעודית, אין לי מושג מה סדר העדיפות: · טיפול יותר טוב וענייני, רצוף, אחיד. · מילוי רצון ובקשה של האמא הקודמת שלנו · לתת לך אפשרות להמשיך את חייך. רק אל תפלי למלכודת הרגשית הגורסת שטיפול עצמי מוכיח אהבה, או ההפך – שטיפול על ידי זר הינו הזנחה. זה לא נכון !! ענתי, בירברתי מספיק. אם חרגתי/הגזמתי/דחפתי את אפי - אני מתנצלת, התכוונתי לטוב.

 

[ענתי44]

תגובה בעיניין הכנסתעובדת זרה../images/Emo39.gif

רוני יקרה, מכתבך אלי ריגש אותי מאוד. את כתבת בו דברי טעם ונתת לי הרבה חומר למחשבה, בעיקר שחלק מדבריך נאמרו לי ע"י אנשים טובים אחרים בפורום ודעתך כדעת אחותי היקרה. קראתי כל אות ואות פעמים רבות. וגם המצב הזה שפתאום ברגע ובלי סיבה אני מושבתת עם הרגל וזה מצריך העירכות מיוחדת בקשר לאמא שלי. ובכן מאחר שדברי חכמים בנחת נשמעים אז קראתי דבריך לאט ובנחת. היות ואם הייתי נותנת תשובה מיידית בטח הייתי עסוקה מדיי בלהגן על עצמי ולהדוף את טיעונייך מבלי באמת להקשיב להם. אז לקחתי פסק זמן ועכשיו אני יודעת מה אני רוצה לענות. ראשית הגם שאני פמיניסטית חסרת פשרות אני לא רואה פסול בסידור ביניך ובין אחיך. כל עוד זה רצוי ומקובל על שניכם ועובד לטובת ההורים. סיפור קשה את מציגה וברור לי שלו היה אבי היקר בין החיים והיה גם הוא סיעודי הייתי , בלי לחשוב פעמיים, נוהגת כמוך. כשאמא שלי חלתה והפסיקה לתפקד אני לא עצרתי את רכבת ההצלחות שלי בנסיעתה לכבוש עוד יעד. אני הייתי , בעל כורכי בפסק זמן מהחיים. פיטרו אותי ולא מצאתי עבודה. היתה לי אהבה שהתחלתה גן עדן וסופה לב שבור ואני מרוסקת ובנוסף חליתי בתת פעילות בלוטת התריס וסוכרת ואף עמדתי לאבד חלק ניכר משיניי העליונות. אז לא מספיק מה שהיה לי גם נכנסתי מרצוני למנזר והפסקתי לצאת עם בני המין השני. הייתי מובסת ונתמכתי ע"י אמא שלי. אני יודעת שלפעמים גילויי הלב שלי מפחיד אבל אני לא יודעת אחרת, זולת להציג את הדברים ללא כחל ושרק. כמות שהם.אני לא יכולה לכסות את מערומי המלך בנוצות של כבוד שכולם מעניקים לי ולומר שעצרתי את חיי כדי לטפל באמא. אבל לפני המחלה לקחתי עצמי בידיים והתחלתי להתיר את הקשרים שיצרו פלונטר רציני בחיי. מחלתה של אמא מחד פגעה במהלך אך מצד שני היתה בבחינת נשיקת הנסיך שהעירה את הנסיכה הנרדמת למאה שנה. המחלה אילצה אותי לקחת פיקוד על הספינה רגע לפני שתתרסק על הסלעים. להיישיר מבט למראה ולראות את הגיבנת שלי. לכן בהרבה מובנים האלצהיימר חישל אותי ולמען האמת הפך אותי מברבזון לברבור. נכון יש לי התקדמות רבה ובהרבה תחומים אבל הטיפול באמא הוא גם מחסום מסוים. מחסום למירוץ המחודש שלי חזרה לפסגות ( הגם שכפיצויי אני משדרגת עצמי כאדם ועולה לספרות רוחניות שמעולם לא הייתי מגיעה אולי בעוד כמה גלגולים) אני אתן רק דוגמא אחת וסליחה מראש עליה. אמש אחרי שהייתי כבולה בבית בגלל הפציעה נסעתי לידידי נתי ( על הפגישה הראשונה בינינו כתבתי פעם באתר כי לא היה מי שישאר עם אמא). בדרך כלל הוא בא אלי כי ככה זה. יושב עם אמא ויש ביניהם קשר טוב וכשהיא ישנה אנחנו פונים לעצמינו. אז אמש היה כל כך אחרת כשהיינו אצלו והיה לנו מרחב ויכולנו לאהוב בלי להטות אוזן לשמוע אולי אמא זקוקה לי. ובכל זאת,למרות המחסום שהטיפול באמא גורם בגדול אני חושבת שהוא בבחינת זאת שהוא גורם לי לרדת מהכביש הראשי אל כביש צדדי ולהגיע ליעד לאט יותר אבל לא עוצר בעדי. ובקשר למוות גם אני מתייחסת אליו באותה דרך.אמא , אני מקווה , תשאר איתנו עוד זמן רב, ותהייה איתי עד כמה שמצבה יאפשר גם בדרכי חזרה לפיסגה. בדרך אחרת אבל עולה. מגיעה. בקשר לחלוקה שלך לאמא א' ולאמא ב'- כמה זה נכון. אני לעיתים מתאבלת על אמא א' בעודי מטפלת באמא ב' שאגב אצלי אמא ב' פחות, לפחות בשלב זה, קפריזית ויש בה עדיין את הנועם שהיה בה תמיד. אבל אמא א' שלי ואפילו תופתעי גם אמא ב' שלי היתה רוצה שיהיה לי טוב ושלא אקריב עצמי כשה לעולה. בטח לא בשבילה. וטיעון נוסף שלך שתחילה קומם אותי אך אחרי שפג ענן הכעס והעלבון שעיוור עיניי ראיתי כמה את צודקת. ואני מתכוונת לכך שהטיפול היום יומי של עובד זר אובייקטיבי ובמובנים מסויימים יעיל וטוב משלנו.אין לעובדת זרה מטען רגשי ולא מחסום של ילד פתאום להיות הורה להורה. אמת ויציב והוא טיעון שבטניס נהוג לכנות שובר שיוויון. אבל את וכולם הרי יודעים שאני אשת כדורגל ולא טניס. ולא אני לא נופלת למלכודת שעובד זר מעיד על הזנחה. ראיתי בבית חולים איזה מסירות ואיזה יחסי אהבה יש בין העט=ובדת לחולה. וגם אמא שלי למרות שאהבה את אמא שלה הכניסה אותה בשלב מסויים לבית אבות כי הבינה שזה לטובת סבתא שלי. אצלי בשלב הזה, אני מאמינה שמקומה של אמא שלי בבית שלה!!!!!!!!!!!!!!!!!! זה רצונה וגם אני ואחותי וגיסי חושבים שזה הכי טוב עבורה. אבל יש דברים נוספים שמעכבים אותי. בשלב הזה, אמא שלי פורחת במרכז היום ועובדת זרה ומרכז יום זה עסק יקר מדיי. וגם הבי קטן ואין בדיוק איפה להכניס עובדת זרה. אלא אם אני אעבור לגור במלונה. כרגע החלום שאגור בדירה משלי הוא לא בר ביצוע וגם פתרון של הרחבת הדירה הוא לא משהו שאפשר מהיום למחר. וגם המצב של אמא הוא יחסית טוב ואני רוצה בשלב הזה להיות כמה שיותר מעורבת. כשיגיע הצפוי להגיע והיא לא תדע איזו יד ניגבה לה את הישבן אז אוכל להאציל יותר סמכויות לאחרים. אז לסכם את היתרונות שמנית: טיפול יותר טוב ועינייני, רצוף ואחיד מילוי הרצון של אמא א' והאפשרות לתת לי להמשיך את חיי ולבוא רק לזמן איכות הוא יותר מנכון וצודק. וכנראה שבעתיד יהיה גם הפתרון. למשל אם אקים בית בישראל או אקבל מישרה שמחייבת אותי להקדיש שעות רבות לה. ואני ממשיכה להפיץ גם קורות חיים וגם את נעל הזכוכית כדי לזכות גם בנסיך וגם בעבודה. בינתיים אנו מרחיבים על חשבונינו כמובן את הימים שאמא הולכת לבית אביב ואני בוחנת גם הכנסת עובדת לשעות הערב ללא שינה. ובינתיים אני מנסה להמשיך לחיות כמה שיותר טוב. אני מחוזרת, כפי שלא הייתי שנים, אני התמכרתי למחשב, יש לי יותר ידידים וידידות ואני מעשירה את חיי עוד ועוד . הכי טוב שאפשר בנסיבות. הכי טוב שאני יכולה. מודה לך על הדברים החכמים שגרמו לי לחשוב. מילים בסלע.מילים שיצאו מהלב ומהקרביים. לא שופטות אלא אוהדות . חן חן לך

 

[פייה 3]

רוני וענתי - תודה על היותכן כאן

שלום לכן, יקרות שוב, אחרי המון ימים נכנסתי לפורום ומצאתי את ההתכתבות הכנה, הרגישה והחכמה הזו. לרגע הרגשתי כי מישהו כתב פסקול של הרהורי ליבי. כל הקולות שמדברים בתוכי זה עם זה נמצאים כאן. כן, אמנם מצבה של כל אחת מאיתנו ומיקירינו קצת אחר - אך השיחה זהה. אתן, למודות ניסיון, עם ראייה עמוקה ורחבה יותר של הסיטואציה, וזה כל כך עוזר לי. קשה לי לתאר את ההתרגשות שאפפה אותי למקרא ההתכתבות הזו. בתחושה שלי - יש בית להתלבטויות שלי, יש מי שמבין את הקושי לקבל החלטות נחרצות, ויחד עם זאת - מתריע על הצורך בקבלת ההחלטות הללו. אני מבינה עכשיו טוב יותר את הסיטואציה בה את נמצאת, ענתי, ונפעמת מהדרך הכנה בה את רואה ומתארת את מצבך. ורוני - ממוקדת, ברורה וכל כך רגישה. ב נ ו ת - אתן מ ע ו ר ר ו ת הש ר א ה !

 

[פייה 3]

המשך

רציתי לשתף - אצלנו ביום א הבא עלינו לטובה תתחיל עובדת זרה לעבוד אצל אמא ואבא. אחרי מיונים וראיונות - בחרנו אחי ואני את המיועדת, שנראתה לנ ומאוד חמה ומסבירת פנים, וכמובן קבלה גם המלצות מעולות. המגרעת היחידה שנראית לי כרגע - העברית שלה ממש דלה, אבל היא נראית אחת שתלמד מהר (עד עכשיו עבדה עם דוברי אנגלית ולא הזדקקה לעברית). הורי מדברים קצת אנגלית, אבל נראה לי שאמא שכחה הכל. אני מאוד נרגשת, ומקווה שילך טוב. שתהיה לכולנו שבת שלום.

 

[ענתי44]

העיקר שיהיה לה לב חם

ברכותי הכנות על העובדת הזרה. אשמח לשמוע מנסיונך איך זה הולך אצלכם. אני מציעה שבימים הראשונים תהיו יותר פעמים שם ותתרגמו. אני מציעה גם שתרשמו לעובדת מילים חשובות בעברית ובאנגלית. אני מאמינה שהעברית שלה תשתפר מהר והכי חשוב במילא זה שהיא תהייה דוברת את השפה הבין לאומית. את שפת האהבה לאדם באשר הוא אדם. וכדוברת שפת האהבה תגלה חמלה סבלנות ומסירות. בהצלחה

 

[ענתי44]

שבת שלום פייה3../images/Emo140.gif

אכן הפורום הוא בית

המיועד לבני משפחות של חולים. זה המקום לחשוף את הכאב והתסכול שממלאים את הלב הדואב לשאול שאלות להביע דיעות להתלבט ביחד לבכות ביחד ו... כן לצחוק ביחד ולחוד. גם לי לפעמים יש תחושה של הוציאו לי את המילים מהפה. שיהיה לכולנו הכי טוב

 

[אנימו]

ענתי.גילוי הלב שלך מרשים בכנותו.

כל דרך לגיטימית בהתמודדות עם קשיים . לכל אחד הקצב שלו והתקדמות אישית במסלול המכשולים והפתרונות המקובלים עליו. גם אני עברתי דרך חתחתים עד שהגעתי לפתרון המקובל עלי וזה קרה כשהגיעו מים עד נפש עד כדי סכנת נפשות לחולה והבנתי שהגעתי לסוף הדרך שאימצתי ועלי לבחור בנתיב חדש. נעזרתי בחברים ובאנשי מקצוע אמפתיים ומציאותיים והגעתי להחלטה לאחר חודשים שהצטברו לשנים. מכיוון שעשיתי מה שעשיתי, לאחר מלחמה פנימית ונפשית , התארגנתי בהקדם , שיתפתי את הילדים ובכאב לב גדול ובדמעות נאלצנו לאשפז את אב המשפחה במחלקה סיעודית. לא אפרט את התהליך והתופעות כי אינני מסוגלת לגילוי הלב שלך וב"גדול" - הדברים ידועים לכולנו עם וריאציות לכאן ולכאן. תהליך דומה עברתי לפני ההחלטה להכניס פיליפינית הביתה . מכיוון שההתלבטות היתה ארוכה ובצידה ה"התנסות" - מרגע שהחלטתי בלב שלם לא היו לי ואין לי כל יסוריי מצפון. מה עוד שחיי- בצל ובהקדשת מספר שעות ביום לחולה גם כשהוא מטופל פיסית וברמה הטובה ביותר שיכולתי להרשות לעצמי מבחינה כספית - אינם גם היום גן עדן של שושנים. מעולם לא כעסתי על העצות שניתנו לי והבנתי שאחרים רואים את הדברים על פי נסיונם האישי, השקפותיהם ועל פי השלב בו הם נמצאים שאני טרם הגעתי אליו במהלך ההתמודדות האישית שלי לאורך הדרך. אבל למדתי הרבה מכל מי שהעיר לי והאיר את עיני והייתי אסירת תודה לכל מי שהיה מוכן להקשיב לי ולהקדיש מזמנו וממרצו. תמיד ידעתי שרוצים את טובתי אבל ההחלטה צריכה להיות שלי ושלי בלבד. הארכתי הפעם, אבל גם בשבילי הכתיבה כאן היא בבחינת תרפיה.

 

[ענתי44]

אנימו החלטת נכון

כאשר לבסוף מחליטים אחרי תהליך של התחבטות וייסורי הנפש אז ההחלטה היא הטובה והנכונה מכל. אני לא רק שלא מתנגדת לעיצות של אחרים אני מברכת עליהם. גם אם הם מנוגדות לשלי. בתנאי שהם באות ממקום עמוק בלב כנות ןלא מריחות ריח של מוסר וצביעות. יש אנשים שמה שאני לא עושה תמיד גוערים בי וחושבים שאני עובדת שלהם. אלו אנשים מבחוץ שלא מושיטים יד ועוזרים אלא רק עומדים ונובחים עליי וגם אם זה נעשה מכוונה טובה ומאהבה זה יכול לרוקן לי את האנרגיה תוך שניות. אבל, עיצות בונות ומועילות נטולות רשעות וצדקנות תמיד מתקבלים בברכה.

 

[zs1957]

תגובה לענתי בעניין הכנסת עובדת זרה

ההי ענתי! התרגשתי מאד לקרא על הטיפול המסור שאת מעניקה לאמך. אך יחד עם זאת אל לך לבטל את חייך האישיים בגלל מחלתה של אמך. רצוי מאד להסתייע העובדת זרה.בטרם תכניסי אותה לביתך בדקי האם היא מתאימה לטפל באמך? מה מידת האמינות שלה? האם יש לה ניסיון בטיפול סיעודי? החתימי אותה על חוזה עבודה והקפידי לשמור על הכללים בחוזה.גם כאשר נכנסת עובדת זרה לביתה של אמך עלייך להיות עם אצבע על הדופק. לערוך ביקורי פתע לבדוק ולהעיר במידת הצורך. תזכרי שאת לא המעסיק היחידי של העובדת הזרה . חב' כוח האדם היא מעסיק אחד והקשישה היא מעסיק שני

 

[zs1957]

תגובה לרוני- הכנסת עובד סיעודי זר

היי רוני! את צודקת לגבי מה שאמרת לענתי. אנו הילדים חייבים להעסיק עובד זר שיטפל בהורנו כדי להמשיך בחיי המפחה והעבודה שלנו. יש לבדוק היטב מי העובד הזר שנכנס הביתה? לבקש המלצות מהמעביד הקודם על תפקודו.גם כאשר הכנסת עוב זר הביתה עלייך לבדוק את העובד לעיתים תכופות. הרבה פעמים הם מעמידים פנים שהכל בסדר ובבדיקה יסודית את תגלי המון ליקויים שלא חלמת שהם יעוללו למטופל.אני מדברת מנסיון אישי. אמי חולת אלצהיימר בשלב הסופי של המחלה. יש לנו נסיון רב עם מטפלות זרות. מה שמעניין אותם זה רק הכסף שהם מקבלים ובוודאי לא החולה. יש לבדוק היטב את הטיפול בחולה. העובד הזר צריך לחוש שיש עליו פיקוח הדוק. יש לשמור על דיסטנס בין עובד למעביד.יש להציב גבולות. הם כל זמן מנסים לפרות את הגבולות.אני מדברת אתך מתוך נסיון רב של העבקת עובדים זרים. רק לפני שבוע גליתי שאימי עברה התעללות גופנית ע"י המטפלת שחשבתי שהיא מאד טובה ומסורה. לא האמנתי למראה עניין הדבר גובל ממש בפלילים. עבירה מסוג זה עונשה 7 שנות מאסר בפועל. כמובן שפיטרתי את העובדת והגשתי נגדה תלונות במשטרה וכן הבאתי פקידת סעד שתערוך דוח. כיום יש לאימי מטפלת חדשה שאין לה כל נסיון כיצד מטפלים בחולה סיעודי. אני ואחותי מדריכות אותה וגם נשלחה אלינו אחות מקופ"ח שהסבירה לה . אחרי שבוע התוצאות נפלאות.אמא שלי אוכלת שקטה ורגועה. כל העובדות הזרותשמספרות שהן בעלות ניסיון בטיפול בקשישים סעודיים אינן דוברות אמת. אין להם שמץ של מושג כיצד מטפלים בפצעי לחץ. כל העסק של חברות כ"א והעובדים הזרים הוא עסק ממוסחר שלא תמיד דואג לרווחת הקיש אלא רק לצרכיו הפיננסיים שלו. זהבה שחם- עמותת אלצהיימר- מגשרת בקהילה

 

[ronnyw]

לזהבה, תשובה בנושא עובד זר.

שלום לך זהבה, שלום לכולם. כאבתי לקרוא את מה שכתבת. תודה על הדברים, תודה על הפתיחות. בהזדמנות אולי נרחיב בפורום את נושא חברות כח האדם (אני רואה בהן את האחראיות למצב העובדים הזרים במדינה, כל נושא העובדים הלא חוקיים וכו', וכן לרמת כח האדם המגיע). הסטטיסטיקה המועטת שנחשפתי לה, בין אם אצל הורי (5 עובדים עד כה, שתיים נהדרות, שתים נסבלות, אחת - זוועה) ובין אם אצל חברים, מראה שיש הרבה עובדים טובים ומסורים (בד"כ ממוצא פיליפיני.), אבל כל אחד הינו בבחינת "כבדהו וחשדהו" בהתחלה. רובם חרוצים מאוד, מוכנים ללמוד (בישול קנידאלעך...), משתדלים, לחלקם "ראש קטן" והם לוקים בחוסר אסרטיביות (לפעמים צריך להיות מאוד אסרטיבי ואפילו כוחני בעבודה עם החולים. לפיליפינים זה פשוט קשה.) שורה תחתונה - המשפחה חייבת להמשיך להיות מעורבת, ולהקפיד בבחירת האדם הנכון. א ב ל - כשמוצאים עובד מתאים, זה חיים אחרים. גם לחולה, גם למטפלים מהמשפחה (בן, בת-זוג) וגם למשפחה המורחבת (נכדים וכו'). בעוד שכשהטיפול נעשה על ידי בני המשפחה, עם התורנויות, עם ההקפצות, עם כל המעורבות הרגשית, עם המטענים והמוגבלויות האישיות (למשל: אני בשום אופן לא מסוגלת להזריק אינסולין. פשוט לא מסוגלת. אחרים לא מסוגלים לנגב ישבן של הורה או אפילו לרחוץ אותו. מערומים נושא קשה במיוחד), הרי שהעסקת עובד סיעודי מחזירה את כל המשפחה לסוג של חיים נורמאליים. הטיפול הופך להיות אחיד, רציף, ענייני. כך שאני מאמינה גדולה בהעסקת עובדים סיעודיים, אך גם בהמשך מעורבות בלתי מתפשרת של המשפחה.

 

[zs1957]

תשובה לרוני בנושא עובד זר

שלום לך רוני! עובד זר זה דבר טוב, הוא מקל על המשפחה ומאפשר להם להמשיך לחיות מבלי לצאת משיווי משקל. אך,יש לזכור שעלינו כבני המשפחה מוטלת האחריות לבוא ולבדוק היטב את העובד הזר. וכמו שציינת בהתלה הם נהדרים אבל מהר מאד הם נשחקים ואז נוצרות הבעיות.לאור נסיוני והלקח אני למדתי,לאחר ההתעללות של העובדת הפליפינית באימי. ישלהחמיר ולבדוק את העובד הזר בכל פעם שאת מבקרת את הורייך. בדקי שביתם של הורייך אינו מהווה מועדון חברתי לכל חבריו של העובד. בדקי מה היא מבשלת. תורידי את החיתול ותבדקי אם אין פצעי לחץ. פעמים רבות הם מסתירים מידע מהמעסיק מחשש שמא יפטר אותם בגין רשלנות. בדקי האם היא יודעת לטפל בפצעי לחץ. בדקי האם היא מטפלת רק באמך או עוסקת בעבודות נופות בשעות שהיא אמורה להשגיח על אמך. בדקי את רמת הניקיון בבית. תעשי ביקורי פתע בשעות ובימים לא קבועים. יש לקחת בחשבון כי העובדים הזרים משאירים בני משפחה בארץ מולדתם ילדים קטנים, בעל,הורים. והרבה פעמיםהם מתגעגעים לבני משפחתם,נכנסים למצבי רוח,לדיכאוןןזה בא ע"ח הטיפול בקשיש. כי כאשר הם מתוחים מדוכאים,יש ירידה דרסטית ברמת הטיפול בחולה.יש להחתים אותם על חוזה עבודה ולבדוק שאכן הם מקיימים אותו. בדקי את גופה של אמך בכל פעם שאת באה לבקר ותראי שאין חבלות בגופה. שאת מבקרת הן נחמדות וחייכניות אלייך. אין לך שום מושג מה קורה דקה אחרי שעזבת את הבית,אלא אם תכניסי מצלמה נסתרת שבה את יכולה לראות 24 שעות מה קורה עם אמא. מי נכנס לבית? כיצד המטפלת מתייחסת לאמא שלך. ברם, יש לזכור שזה יקר מאד.ולכן, כל עבודת הבידוק נופלת שוב על בני המשפחה. חברות כוח האדם לא מעניין אותם מה קורה, אלא אם כן יש חשד להתעללות בחסר ישע ואז הן נכנסות לתמונה ופועלות כדי להגן על עורםמפני תביעות משפחתיות. רוני אני עברתי את כל זה בשבוע האחרוןיחד עם אחותי,ויש לי מזל שאנחנו אפוטרופסיות ביחד ותומכות אחת בשניה. מבחיה רגשית קיים קושי עצום להתמודד . אני מרגישה שאני עברתי את ההתעללות או אחד מילדי. ולכן אני נלחמת על זכיותיה של אימי ונותנת לזה ביטוי תקשרותימאחר שידוע לי שיש משפחות רבות כמוני שעברו את מה אני ואחותי עברנו והם שותקות כי אין להם את הכוח להלחם. אני קוראת בזאת לכ מי שעבר התעללות בחסר ישע שידע שיש לו לאן לפנותעמותת אלצהיימר עוזרת ותומכת בכל מה שצריך. כמו כן ניתן להיעזר בי וכל חברי הצוות הפלא של עמותת אלצהיימר. מספר הטלפון שלי מופיע בעלון העמותה וכן באתר האינטרנט. זהבה שח-עמותת אלצהיימר-אפוטרופסית

 

[ענתי44]

זהבה אני ה-מ-ו-מ-ה!!!!!!!

אצלי לא תכנס עובדת זרה עד שאני לא אהיה בטוחה במיליון אחוז ואני בטוח אכנס לה לווריד. אבל לאור דבריך המזעזעים כאשר אני אעזר בעובדת זרה אני אשים מצלמה נסתרת כשלא אהיה בבית. רק זה אני צריכה. מילא אם תגנוב, תרמה בהוצאות או תתקשר בטלפון לחו"ל אבל אם שיערה משערות ראשה של אמא שלי תיפגע חבל לה ולחברת כוח אדם על הזמן. הם באמת כולם גוזרין קופון על חשבון הקשיש אבל זה שוב אני אומרת את זה כי אנחנו המשפחות שותקים!!!!! מתי נעלה על בריקדות?

 

[zs1957]

תגובה לענתי 44

שלום ענתי! אני כבר עליתי על בריקדות גבוהות. דווחתי למשטרה, לפקידת סעד, למשרד הבריאות. וכמו כן שכרתי עו"ד שמתמחה ברשלנות רפואית ובדיני עבודה. אני פונה בזאת לכל חברי הפורום במידה ואחד מהוריכם או משהו מבני משפחתיכם עבר התעללות פיזית או נפשית סלקו את העובד מיד ותתלוננו. אל תפחדו "מקו לעובד" שנותן הגנה לעובדים זרים ולא פעם בניגוד לחוק. אל תסמכו על חברת כוח האדם . לא תקבלו ממנה סיוע . היא מעונינת להשתיק את העניין ואין להם שוםרצון להכנס לעימות משפטי עם קו לעובד בבית הדין לעבודה. עו"ד טוב המתמחה בדיני עבודה ורשלנות רפואית יעזור לכם לכל אורך הדרך. זה בדיוק מה שאני עשיתי. זהבה שחם- עמותת אלצהיימר- מגשרת בקהילה

 

[ענתי44]

אבל כמה כמוך ישנם?

אולי צריך להשפיע על הממסד שיתן כוח גם לנציגי המשפחות. שכמו שיש קו לעובד שמגן על זכויות העובד יהיה גוף שיגן על זכויות החולה ובני משפחתו. לזה אני מתכוונת לא שבודדים יתלוננו.

 

[ronnyw]

עובד זר - לא כצעקתה...

שלום לכולם. כיוון שהתמסורת שביניכן (זהבה וענת) עלולה להטות את המחשבה כנגד עובד סיעודי, אני רוצה לקצת לאזן את התמונה . את דעתי (בעד עובדים סעודיים) כבר כתבתי בעבר בכמה מסרים. ברור שכמו בכל אוכלוסיה, יש ביניהם טובים ורעים, הגונים ורמאים. נראה לי שהרוב המכריע - הרוב המכריע - עושים עבודת קודש ממש, 24 שעות ביממה, עם חולים במצבים קשים עד בלתי נסבלים. בהרבה משפחות הופך העובד לחלק מהבית, אהוב ומוערך על ידי כל המשפחה (כולל ילדים ונכדים). הם הופכים את חיי החולה ומשפחתו לנסבלים, משפרים את איכות החיים, או פשוט מאפשרים חיים. ושוב הסטטיסטיקה (הלא מדעית) שלי: 4 עובדות מהפיליפינים. שתיים נהדרות, מעל ומעבר למה שחלמתי. שתיים "רק" עשו את עבודתן נאמנה. עובדת אחת מרומניה - נוראה ואיומה. כך שאצלי יש 80% הצלחה. אני נגד הכללות, אבל אם הייתי חייבת להכליל, הייתי אומרת שהעובדים הזרים מהפיליפינים, ברובם הגדול והמכריע, מבצעים מלאכת קודש עם החולים, בשקט, בשלוות נפש, בצנעה, בהסתפקות במועט. (אם אתם תוהים למה התחלופה אצלנו - שאלו ואענה). "קו לעובד" הוא הגוף היחיד שמאזן קצת את הפעילות הנוראה של חברות כח האדם, משטרת ההגירה ועם ישראל. כן, כן, עם ישראל נוהג לעיתים בעובדים הצורה מחפירה !! (החל בקיפוח בתנאי העסקה, מגורים, ביטוחים וכו', ועד להפיכת העובד הסיעודי לעוזרת בית חינם לכל המשפחה.) לעובדים אין דרך להתגונן, אין הסתדרות, אין ועד, חרב ההפיכה ל"אי חוקיים" מונחת על צוארם. אז אולי "קו לעובד" קצת מגזימים - אבל הם עושים מלאכה ברוכה. ועדיין, עובד שסרח, כמו במקרה שלך, זהבה, חייב להיות מטופל במלוא החומרה. אני מקווה, זהבה, שתמצאו עובד מסור וטוב, ותמצו את הדין עם העובדת שסרחה.

 

[ענתי44]

תודה על העידכון

חשוב היה שתבהירי אותו. אני התבטאתי לא אחת כאן בפורום בשבחים על העובדים הזרים. בבית חולים ראיתי אותם, וכמי ששנה עוסקת בעבודתן אני מכירה את הקשיים ומוקירה את פועלם. כעיתונאית יצאתי לא אחת כנגד ניצול מחפיר של העובדים האלה. אם זאת מה שזהבה העלתה חשוב מאוד היות ואנו שבויים בתדמית שכל עובד זר הוא מסור מיומן ונאמן. אבל צריך להיות מודעים שרובם המכריע כאלו וחייבים לשים עין כדי לא ליפול חלילה וחס בתפוח הרקוב היחידי. לכן כמו שיש לגיטימיות לקו לעובד צריך שיהיה לגיטימיות גם לנציגות של החולים ובני משפחתם.

 

[zs1957]

עובד זר לא כצעקתה-תגובה ל-ronnyw

היי רוני! לא כל העובדים הפיליפינים רעיםיש בינהם יותר טובים ויש פחות טובים. האם חשבת פעם להקים גוף שייקרא "קו למטופל"ויתן מענה משפטי לכ נפגעי העובדים הזרים. ותאמיני לי שיש הרבה כאלה שנפגעו וחוששים לדבר בגלל קו לעובד. הגוף המפלצתי הזה שכל חברות כ"א חוששים ממנו נותן הגנה לעובדים זרים שסרחו ומנצל ופוגע בקשישים שנפגעו מהעובדים העבריינים הללו. כמו למשל: קשישים חסרי ישע שעברו התעללות(הן גופנית והן מילולית), שרכושם נגנב בידי העובד הזר ואיש לא פיצה אותם,להפך היה עליהם לשלם פיצויי פיטורים לעובד, שהשק 15.5 שעות חוק סיעוד נגנב ונפדה ע"י העובד הזר. קו לעובד מעלימה עין ונותנת סיוע לעובדים זרים שבצעו עבירות פליליות כנגד הקשישים חולי אלצהיימר,חסרי ישע,תוך ניצןל מצבם. אני פונה בזאת אלייך ואל ענתי(שהביעה את נכונותה)להצטרף אלי ולהקים גוף שייקרא"קו למטופל" הגוף הזה יגן על המטופלים מפני קו לעובד ומפני עובדים זרים עבריינים. יעניק להם סיוע משפטי ופסיכולוגי. האם תהיי מוכנה להצטרף לארגון כזה שיעניק לך ביטחון נפשיוהגנה משפטית בפני קו לעובד והעובדים העבריינים. אשמח לשמוע את תגובתך. זהבה שחם -עמותת אלצהיימר-מגשרת בקהילה.

 

[zs1957]

תגובה לענתי

היי ענתי! קבלתי את הצעת הייעול שלח ואני מוכנה להקים גוף כזה .אשמח מאד אם תצטרפי. מה דעתך?אני חושבת שהגוף הזה צריך להיות גוף פרטי שינוהל ע"יאנשי מקצוע כמו משפטנים, עובדים סוציאליםפ, מגשרים זהבה שחם-עמותת אלצהיימר

 

[ענתי44]

אני איתך../images/Emo45.gif

כן גוף כזה צריך אנשי מקצוע ברם, כאלו אם אפשר שיש להם נגיעה למצב. בן משפחה חולה או משהו כזה. אני כמובן, מוכנה לתרום את חלקי בכל מה שאוכל, אפילו להכין קפה אם צריך