יש שני צדדים למטבע,
מצד החסד הוא אין סופי, מצד הגבורה הוא מצומצם.
מצד השפע שיוצא מהעולם העליון הוא אין סופי, מצד היכולת של העולם לקלוט הוא מצומצם.
בעולם שלנו יש רק מושגים מוגבלים. אם היה קיים כאן משהו אין סופי אז לא היה עולם. זה לא הולך יחד.
מצד שני השפע המוגבל - החומרי והקצוב שמופיע בעולם הוא גם אין סופי מבחינה מסויימת. לדוגמא - חמצן שהוא הצורך הכי גדול שלנו מושפע לנו ללא הגבלה. וכך הלאה ככל שהדבר יותר נצרך לנו כך הוא מושפע לנו ביותר שפע וככל שהוא פחות נצרך לנו הוא פחות נפוץ ומיידי.
מים יש פחות מחמצן, אוכל פחות, מחצבים פחות, כסף וזהב ומותרות אחרים יש עוד פחות.
ובנוסף השפע גם קיים לכל העולם ולכולם. ועל כן בברכת המזון המוטיב המרכזי שחוזר על עצמו הוא המילה "הכל" וכן התמידיות שבהשפעה:
ברוך אתה ה' א-לקינו מלך העולם
הזן את העולם
כולו בטובו
בחן בחסד וברחמים הוא נותן לחם
לכל בשר כי
לעולם חסדו,
ובטובו הגדול
תמיד לא חסר לנו ואל יחסר לנו מזון לעולם ועד,
בעבור שמו הגדול כי הוא א-ל זן ומפרנס
לכל,
ברוך אתה ה' הזן את
הכל.
ואכן כולנו אוכלים כל יום כמה ארוחות, שכשחושבים על זה זה לא תמיד טיבעי שזה יהיה ככה בצורה כ"כ קבועה יום אחר יום בכל העולם.
וכמו שאורלנה אמרה יש דרגות שונות של השפעה וככל שרוצים השפעה יותר גבוהה, יותר איכותית ויותר רוחנית ככה יש להשקיע יותר ולהתחבר לבורא וללכת בדרכיו.
תודה שקראת