בעצם, מה אנחנו באמת רוצים??
האדם הקדמון מלפני אלפי שנים, חי את חייו אולי במערה, מצא אוכל עד כמה שהשיג. הדחף לביטחון אישי, להשגת קורת גג, להשגת מזון בטוח, להשגת נוחות עודד אותו להתפתח במשך אלפי שנים. והנה אנחנו היום, אחרי התפתחות מדהימה , מוצאים את עצמינו עדיין דנים בתחושת החוסר שלנו , הקושי בהשגת הצרכים הבסיסיים האלה לכולם. אנחנו מתקדמים ומתקדמים, אבל הם חומקים להם... אנחנו משקיעים מאמצים פעם בהמצאות טכנולוגיות, פעם בהמצאות שיטות משטר ובקרה , אבל חוזרים כמו בספירלה אינסופית לאותה נקודה... אפשר להראות בקלות , שאם רק היינו יודעים להגדיר באמת - מה אדם צריך בחייו: כמה אוכל ובאיזה גיוון, איזה גודל וסוג של בית, כמה אנרגיה, כמה מכשירים ביתיים , כמה מים/חשמל , כמה השקעה בחינוך ילדיו וכו' וכו', היינו הרי מצליחים להתארגן ולמצוא פתרונות לכל בעיות החוסר, לאספקה מספקת של הצרכים לכל אדם, לטיפול בבעיות האקולוגיות להם אנו גורמים ועוד. מצד שני, חוסר הגדרה כזו גורם לנו להתרוצץ כל חיינו במירוץ מטורף בניסיון להשיג "יותר" בלי לדעת בכלל מהו אותו "יותר" וכמה באמת "חסר" לנו להגיע למטרה. (בפועל נגלה שככל שאנחנו מתקדמים, הפער בין מה שיש למה שאנחנו רוצים גדל!!!) למעשה, אנחנו בכלל לא מסוגלים להגדיר למה אנחנו שואפים, מכיוון שהגוף שלנו- גוש בשר ביולוגי, הוא בעל צרכים סופיים לעצם קיומו (לא שונה מכל חיה), המסקנה היא שהמירוץ הזה , שמביא לנו את כל הפערים, בעיות סביבתיות וחברתיות ועוד, ש"מכריח" אותנו להשתעבד לעבודה כדי "להשיג" נובע מצורך נפשי שלא קשור בכלל למצבינו החומרי (אולי רק למצב שלי לעומת השכן...). מהו????
האדם הקדמון מלפני אלפי שנים, חי את חייו אולי במערה, מצא אוכל עד כמה שהשיג. הדחף לביטחון אישי, להשגת קורת גג, להשגת מזון בטוח, להשגת נוחות עודד אותו להתפתח במשך אלפי שנים. והנה אנחנו היום, אחרי התפתחות מדהימה , מוצאים את עצמינו עדיין דנים בתחושת החוסר שלנו , הקושי בהשגת הצרכים הבסיסיים האלה לכולם. אנחנו מתקדמים ומתקדמים, אבל הם חומקים להם... אנחנו משקיעים מאמצים פעם בהמצאות טכנולוגיות, פעם בהמצאות שיטות משטר ובקרה , אבל חוזרים כמו בספירלה אינסופית לאותה נקודה... אפשר להראות בקלות , שאם רק היינו יודעים להגדיר באמת - מה אדם צריך בחייו: כמה אוכל ובאיזה גיוון, איזה גודל וסוג של בית, כמה אנרגיה, כמה מכשירים ביתיים , כמה מים/חשמל , כמה השקעה בחינוך ילדיו וכו' וכו', היינו הרי מצליחים להתארגן ולמצוא פתרונות לכל בעיות החוסר, לאספקה מספקת של הצרכים לכל אדם, לטיפול בבעיות האקולוגיות להם אנו גורמים ועוד. מצד שני, חוסר הגדרה כזו גורם לנו להתרוצץ כל חיינו במירוץ מטורף בניסיון להשיג "יותר" בלי לדעת בכלל מהו אותו "יותר" וכמה באמת "חסר" לנו להגיע למטרה. (בפועל נגלה שככל שאנחנו מתקדמים, הפער בין מה שיש למה שאנחנו רוצים גדל!!!) למעשה, אנחנו בכלל לא מסוגלים להגדיר למה אנחנו שואפים, מכיוון שהגוף שלנו- גוש בשר ביולוגי, הוא בעל צרכים סופיים לעצם קיומו (לא שונה מכל חיה), המסקנה היא שהמירוץ הזה , שמביא לנו את כל הפערים, בעיות סביבתיות וחברתיות ועוד, ש"מכריח" אותנו להשתעבד לעבודה כדי "להשיג" נובע מצורך נפשי שלא קשור בכלל למצבינו החומרי (אולי רק למצב שלי לעומת השכן...). מהו????