עם עצמי ../images/Emo45.gif
בנוסף למה שאמרה להבה שאני מסכים למה שאמרה(כולל עניין הבכי) אני חשבתי הרבה על ההבדל הזה ובמשפט אחד של מה שאני חושב-לבד זה להרגיש רע בחברתי,להיות עם עצמי זה לאהוב את חברתי.פעם הייתי רק לבד,אבל ממש לבד,כאילו ממש שנאתי את הבדידות.כיום אני מרגיש שאני עושה דברים עם עצמי ואני נהנה מהם לא פחות ולעיתים (רחוקות אמנם כי אני אוהב לעשות דברים עם אנשים אחרים) אף יותר מדברים שאני עושה עם אחרים. לגביי העזרות באחרים,זאת תמיד היתה אחת הנקודות הכי בעייתיות אצלי משום שלא נתתי לאף אחד לעזור לי.בשנה האחרונה התחלתי יותר להיפתח(אנדרסטייטמנט) ולנסות לתת לאחרים לעזור לי אבל לא בצורה הכי שלמה אני חושב ועדיין אני מרגיש לעיתים שאני יותר מדיי נסגר עם הבעיות שלי. דווקא בסופ"ש האחרון היה לי מקרה שמרמז על ההפך או על בהחלט שינוי מהותי בעניין-הייתי באיזה מפגש חברתי שלא מצאתי בו את מקומי,וכפי שהייתי עושה תמיד במקרים כאלו בעבר,התחלתי להיסגר ולהיות מופנם כדרכי מפעם.באתי עם אנרגיות ממש חזקות אבל כשראיתי שאני לא מסתדר שם הכל פתאום ירד לצד השני והיתה לי הרגשה מאוד רעה... באתי לשם עם חברים וראיתי שזה השפיע גם עליהם וזה הוסיף להרגשה הרע. ואם כבר קורים דברים רעים אז הם באית בצרורות,ובסיום המפגש שהייתי צריך להחזיר את החברים הביתה-האוטו לא הניע! כל אחד היה צריך ללכת בדרכו ואני חיכיתי לשגריר שיבוא לעזור לי...לא חשוב,בסוף חזרתי הביתה,אבל גם אצלי בלוטות הבכי עבדו שעות נוספות בשבת.אבל אז הבנתי את חשיבות החברות בשבילי וכמה זה טוב שעכשיו יש לי חברים שיכולים לעזור לי.דיברתי עם שתי הידידות הטובות שלי(שהיו גם באותו מפגש),והרגשתי השתפרה פלאים. שלשום כבר חגגנו ביחד את היומולדת שלי וממש הרגשתי טוב,שכחתי כבר את מה שקרה והשארתי את זה מאחוריי...לפחות עד הפעם הבאה שהרי הבעיתיות של הנושא הזה בשבילי לא תעלם,אבל בעזרת החברים הטובים שלי(נו,וניתן קצת קרדיט גם לעצמי,שזה גם בזכות המודעות העצמית והתהליך הפנימי שעברתי בשנה האחרונה) אני יודע שאני לא אחזור לדפוס ההתנהגות שלי בעבר שדבר כזה כמו שקרה לי בשישי האחרון היה מוריד אותי לתהומות הדכאון,ההסתגרות והשקיעה ברחמים עצמיים. ורק לסיום,לגביי שאלת הגבול בין עצמאות מוחלטת לתלות מוחלטת-אני חושב שזה תלוי בתחושת/הרגשת הבן אדם עצמו ובטיימינג של החיים בו אנחנו מצויים-יש כאלו שירגישו שאין בעיה להיות תלויים בהורים למשל(תלות כמעט מוחלטת),אני רואה את זה כמשהו שיכול להפריע לעצמאות שלי כי גם אני בן אדם מאוד אינדבדואליסט שאוהב לעשות ולהגיע לדברים בזכות עצמו. אבל יש גם יוצאים מהכלל.למשל עכשיו אני זקוק לעזרה כספית בכל הקשור ללימודים שאני מתחיל אותם אז מצד אחד זה פוגע בעצמאות שלי(כי הם מרגישים אולי שאני "חייב" להם משהו בגלל העזרה שלהם),ומצד שני אני יודע שהלימודים הם הדבר הכי חשוב לי כרגע ולטווח הארוך אני מוכן לקבל את העזרה הזו,הגם שהייתי שמח להסתדר בלעדיה,כדי שבטווח הארוך יותר של עוד כמה שנים אני אהיה יותר עצמאי
