בעקבות דיון בפורום הורים אחר

בעקבות דיון בפורום הורים אחר ../images/Emo7.gif

סיפרו של על שיטות חינוכיות בארצות מערביות (ארה"ב, אירופה) שהשאירו אותי עם מועקה בלב ודמעות בעיניים. אמהות שמשאירות (בנובמבר) תינוקות בני יומם (פחות משבוע) רק עם חיתול על מנת שלא ירדמו ובכך יסגלו לעצמם סדר יום, ואם זה לא מספיק אז גם מרטיבות להם את הפנים. או הורים שלא ניגשים בכלל לבדוק תינוק בן מס´ חודשים שבוכה (חצי שעה) בלילה, כי זה זמן שינה. בעיני התנהגויות כאלה הם בגדר הזנחה והתעללות, אבל מהתגובות עולה שאלו שיטות מקובלות ואף מקבלות גושפנקא ממסדית בארצות אלו(המלצות על ידי אנשי מקצוע בתחום). איפה הם שמים את האינסטינקטים ההוריים לגונן ולחבק ולהעניק שפע חום לילדים? הכותבים סיפרו שכבר בגיל 6 שבועות הילדים האלה לומדים להרדים את עצמם ולישון 12 שעות בלילה. שהם ממושמעים ועושים כל מה שאומרים להם בגיל שנתיים (לא שמעו בבתים האלה על "גיל שנתיים הנורא"). אמא´לה, הילדים האלה ממש מאולפים
 

שישיר

New member
יש בזה הרבה עניין של חינוך

של מבנה של ארצותמסויימות שככה גדלים שם. זה אכן מזעזע במחינתנו אבל מצד שני הם לא רואים בדברים האלה משהוא לא טוב, להיפך, הם אולי רואים אותנו ואומרים שאנחנו מתעללים בילדים שלנו עם פינוק יתר. תפיסת חיים. אבל עצוב מאוד לשמוע
 

אלה_ה

New member
גם לי זה נשמע נורא ואני גם מופתעת

כי כל הקטע של חזרה לטבע בא דווקא מהארצות המערביות. הם הרבה יותר מקפידים על מזון בריאות /אורגני, בעד הנקה, עיקרון הרצף וכו´. אבל אולי זה רק תנועה חדשה שלא הגיעה לרוב ההורים ולממסד שחנוטים בתאוריות של לפני 100 שנה. כואב הלב. אני שמחה שלפחות ממה שאני רואה/שומעת בארץ זה לא ככה. וקוריוז (כאוב) בנושא: בפורום הורים רוסי נשאלה שאלה-האמא אחרי האמבטיה החמה שפכה על תינוק בן 3 חודשים מים קרים כדי לחזק אותו. אחרי כמה ימים הוא הגיע לבית חולים עם דלקת ראות (ממש מפתיע..). ועכשיו היא שואלת אם אפשר להתחיל שוב עם המים הקרים..
 

anat30g

New member
הרעיון והדרך

רובנו אכן מפנקים את ילדינו יתר על מידה. והילדים החכמים שלנו לומדים לנצל את החולשות שלנו, (אנחנו לא מסוגלים לשמוע אתם בוכים אז הם בוכים כדי לקבל דברים אחרי שכבר אמרנו לא... כל כך בוכים שאנחנו נכנעים - מוכר?) ככה שהרעיון לחנך ולהרגיל ולא להיכנע - נשמע טוב - אבל הדרך... נשמע לי מזעזע! מצד שני - אני אמא לתאומים - היום הם בני שנתיים - כשהם נולדו אמרה לי אמא אחרת לתאומים שחייבים להרגיל את התאומים לסדר יום - הם צריכים לישון יחד ולהיות ערים יחד - אחרת אי אפשר לתפקד - היא יעצה לי כשתאום אחד מתעורר - להעיר גם את השני ולא לתת לו להמשיך לישון - אחרת כל היום אחד ישן ואחר יהיה ער וההפך ואני לא אוכל לעשות כלום. ברעיון שלה היה המון המון היגיון - אבל הלב שלי לא נתן לי להעיר תינוק שישן כל כך טוב... (בנוסף לתאומים יש לי עוד שניים גדולים יותר ולא תאומים - ועד אז אנחנו סבבנו סביב שעות השינה והעירות והרעב של הגדולים - יצאנו מהבית כשם קמו ולא קודם - אז מה אם איחרנו... ) ופתאום אומרים לי לעשות משהו שהוא נוגד לחלוטין את הרגש שלי... אבל מה - עשיתי - אמנם ניסיתי להמשיך בדרך שלי וראיתי שבאמת אי אפשר לתפקד - מה גם שסדר יום נוקשה של שיגרה של עירות, שינה ואוכל גרם לילדים להיות הרבה יותר נוחים ופחות מפונקים (והרי יש לי בסיס להשוואה - הילדים הגדולים יותר שלי). בקיצור - הרעיון של לחנך ילדים לשינה ועירות בשעות נורמלית זה יופי של רעיון - אבל הדרך.... נשמעת מזעזעת... אני בטוחה שיש שיטות יותר עדינות להגיע לאותה תוצאה ולא לשבור את רוחם של הילדים. ענת
 
למעלה