בעקבות הדו"ח הסופי
היום עם פרסום דו"ח ועדת וינוגרד הסופי,לא יכולתי שלא לשמוע את המשפט בו הוא מטיח האשמות על צה"ל אבל הכי גרוע מכל מדגיש כי ערכי היסוד של צה"ל נשכחו ולא באו לידי ביטוי במלחמה. איך הוא יכול לומר את זה? איך?! אני מאמין שאני לא הראשון שמתרעם על זה ועוד יבואו אחרים נוספים לחזק את דברי אבל אם הייתי מסוגל הייתי בא ומפנה לו לאדון וינוגרד את השאלה הזאת: אדוני הנכבד, אתה טענת ואמרת שלוחמי צה"ל איבדו את ערכם בלחימה או שמא טרם בכלל,אז איך אתה תסביר את העובדה ששום מקרה של עריקות,סירוב פקודה לא באו לידי ביטוי לא טרם הלחימה בקווים אחרים שבהם הפלוגה שלי הייתה,לא עם הפקודה לכך שעולים צפונה ללבנון ולא במלחמה עצמה,הייתה אמונה בצדקת הדרך,בנכונות המהלך לאורך כל הלחימה,כך ש"אחריות" ו"שליחות" הועלו אצלינו על הנס. אם אמרתם שנשכחו הערכים אז איך לעזאזל תסבירו את העובדה שכאשר נפגע הטנק,יש פצועים וחוששים מהגרוע מכל אנשים קופצים מהטנקים הסמוכים שלהם ורצים אל עבר הטנק שעולה באש בניסיון לעזור,לחלץ וזאת חרף ירי מסיבי של צלפים,טילים ופצמרי"ם,באיזה עוד מקום בעולם תראו ביטוי כל כך מוחשי ל"רעות" עליה התחנכנו מהיום הראשון בפלוגה. היה קשה קשה מאוד אפילו,חברים נהרגו אחרים נפצעו,האווירה עכורה אך חייבים להמשיך,חייבים לנצח,אין ברירה מישהו חייב לעשות את זה עד ברגע האחרון,עד להפסקת האש ומעבר לה,אז גם בהזנחת ערך ה"דבקות" במשימה לא תאשימו אותנו. הייתי חייב לרשום את זה,כי אני מרגיש שמתחיל להגרם פה אבל לא רק לנו, לחבר'ה מהפלוגה שלי אלא לכל אותם הלוחמים בכל הגזרות של הלחימה בלבנון שלשניה לא שכחו על מה הם התחנכו. יהי זכרם ברוך.
היום עם פרסום דו"ח ועדת וינוגרד הסופי,לא יכולתי שלא לשמוע את המשפט בו הוא מטיח האשמות על צה"ל אבל הכי גרוע מכל מדגיש כי ערכי היסוד של צה"ל נשכחו ולא באו לידי ביטוי במלחמה. איך הוא יכול לומר את זה? איך?! אני מאמין שאני לא הראשון שמתרעם על זה ועוד יבואו אחרים נוספים לחזק את דברי אבל אם הייתי מסוגל הייתי בא ומפנה לו לאדון וינוגרד את השאלה הזאת: אדוני הנכבד, אתה טענת ואמרת שלוחמי צה"ל איבדו את ערכם בלחימה או שמא טרם בכלל,אז איך אתה תסביר את העובדה ששום מקרה של עריקות,סירוב פקודה לא באו לידי ביטוי לא טרם הלחימה בקווים אחרים שבהם הפלוגה שלי הייתה,לא עם הפקודה לכך שעולים צפונה ללבנון ולא במלחמה עצמה,הייתה אמונה בצדקת הדרך,בנכונות המהלך לאורך כל הלחימה,כך ש"אחריות" ו"שליחות" הועלו אצלינו על הנס. אם אמרתם שנשכחו הערכים אז איך לעזאזל תסבירו את העובדה שכאשר נפגע הטנק,יש פצועים וחוששים מהגרוע מכל אנשים קופצים מהטנקים הסמוכים שלהם ורצים אל עבר הטנק שעולה באש בניסיון לעזור,לחלץ וזאת חרף ירי מסיבי של צלפים,טילים ופצמרי"ם,באיזה עוד מקום בעולם תראו ביטוי כל כך מוחשי ל"רעות" עליה התחנכנו מהיום הראשון בפלוגה. היה קשה קשה מאוד אפילו,חברים נהרגו אחרים נפצעו,האווירה עכורה אך חייבים להמשיך,חייבים לנצח,אין ברירה מישהו חייב לעשות את זה עד ברגע האחרון,עד להפסקת האש ומעבר לה,אז גם בהזנחת ערך ה"דבקות" במשימה לא תאשימו אותנו. הייתי חייב לרשום את זה,כי אני מרגיש שמתחיל להגרם פה אבל לא רק לנו, לחבר'ה מהפלוגה שלי אלא לכל אותם הלוחמים בכל הגזרות של הלחימה בלבנון שלשניה לא שכחו על מה הם התחנכו. יהי זכרם ברוך.