בעקבות הדיונים על שפת הסימנים, אך ללא קשר

[מיכי 10]

בעקבות הדיונים על שפת הסימנים, אך ללא קשר

אליה, יש לי שאלה של סקרנות:

האם בשפות מסויימות, או בארצות מסויימות (למשל צרפת, קנדה, רוסיה) יש חשיבות מיוחדת למימיקה?
כשאנחנו מדברים עם יחיד או עם קבוצת אנשים, חלק מאיתנו (אני חושבת שרובנו) משתמשים גם במימיקה. חלק מאיתנו (נראה לי שלא כל כך הרבה אנשים) משתמשים גם בתנועות ידיים.

אבל האם יש מקומות בהם המימיקה תופשת מקום חשוב יותר בדיבור מאשר, למשל, בישראל? או מאשר בשוויץ או בארה"ב?

ואני מזכירה שוב: אין לשאלה שלי קשר אל שפת הסימנים, אלא היא רק חִדדה לי את התהייה.

 

[Mits Petel]

כמה מחשבות ועובדות לגבי הנושאים הללו:

מקובל לחשוב שהבעות פנים הן דרך יעילה להבעת רגשות וגוני רגשות שאפילו לא טרחנו להמציא בשבילם מילים. זה ודאי קדם ליכולת הלשונית האנושית כי אנחנו מוצאים הבעות פנים מאוד דומות גם אצל קופי אדם.
נראה לי שאפילו אפשר להגיד שהשפה האנושית לא התמחתה בתקשורת של רגשות בדיוק בגלל זה: זה לא היה נחוץ, כי כאמור תקשורת יעילה של רגשות באמצעות הבעות פנים קדמה לה.

בעניין תנועות הידיים שמלוות דיבור, על זה נערכו מחקרים, ופעם שמעתי על זה הרצאה מאוד מפורטת במסגרת קורס באבולוציה של שפה ותקשורת. ממה שאני זוכר:

-כולנו עושים תנועות ידיים כשאנחנו מדברים, מי יותר ומי פחות, ואנחנו עושים אותם גם כשאנחנו מדברים בטלפון.
-בערך 10 אחוז מהתנועות הן תנועות "תמרוריות" כמו לסמן: עצור! בוא הנה! סבלנות... וכיוצא באלה. מה שמעניין בתנועות האלה הוא ש-85 אחוז מהן משותפות לכל השפות, אבל רק 15 אחוז מהפירושים משותפים.
כלומר, אותן תנועות קיימות בהרבה מאוד שפות, אבל בכל שפה יהיה להן פירוש אחר... (לדוגמה, התנועה שמסמנת "חכה בסבלנות" בישראל, פירושה באיטליה הוא "לך תזדיין!" ...)
-מבין התנועות האחרות:
בערך 40 אחוזים הן תנועות שמלוות את האינטונציה, כאילו אנחנו "מנצחים" על המנגינה של הדיבור של עצמנו.
בערך 30 אחוז הן תנועות איקוניות, למשל מישהו אומר: "נכנסתי דרך הדלת המסתובבת", ואז הוא מסמן עם היד תנועה סיבובית...
שאר התנועות - עדיין לא ברור למה הן משמשות.

בעניין התנועות האיקוניות שנזכרו קודם, מישהו ערך מחקר ממוקד וגילה שהן מופיעות הרבה יותר כאשר יש לנו איזו בעיה להיזכר במילה שאנחנו רוצים להשתמש בה. ובעקבות זאת נערך מחקר יותר ממוקד
אצל אנשים עם בעיה נוירולוגית שמתקשים לשלוף מילים מהלקסיקון המנטלי, ומצאו שאצלם התנועות האלה נפוצות במיוחד.

 

[מיכי 10]

תודה על ההסברים, מיץ פטל.

הייתי בהרצאה, בה המרצָה השתמשה הרבה בהבעות פנים, אשר לדעתי היו מאד לא נעימות, כי ברובן שִׁדרו את דעתה השלילית או הלא-נוחה מדברים מסויימים, וזה חזר שוב ושוב. זו פעם ראשונה שראיתי אוסף (עשיר) כזה של הבעות פנים תוך דיבור (ושאינו של ילדים בגיל הגן).
הרהרתי לעצמי אם זה תְּלוי-תרבות, או סוג של אידיולקט פרטי שלה. או, אולי, תגובה עקב מבוכה. אבל האמת שהיא דווקא שִׁדרה ביטחון עצמי רב, והתנהגות של מי שמורגלת מאד בהעברת הרצאות.

על ההבדל בסימון האצבעות של "רגע, סבלנות" בעברית, לעומת הפירוש האיטלקי, שמעתי כבר בעבר. וקיבלתי עוד דוגמאות, המלמדות שכדאי להיות זהירים בסימון כוונות בארצות אחרות.

ועל התנועה הסיבובית - כשאחי הגדול ואני היינו בגיל העשרֶה, הוא ביקש ממני להגדיר מדרגות לולייניות, אבל "בלי ידיים", וזה שעשע אותנו, כמובן.

 

[Mits Petel]

נראה לי שזה עניין אישי

כלומר, יש אנשים שיכולים לשלוט על זה לגמרי (מה שנקרא poker face), ויש אנשים שקשה להם מאוד מלהימנע "להסגיר" את הרגשות שלהם באמצעות הבעות הפנים. אני מניח שרוב האנשים נמצאים איפשהו באמצע מהבחינה הזאת.

 

[מיכי 10]

זה מה שרציתי להבין.

כי גם לי נראֶה שרוב האנשים נמצאים איפשהו באמצע, ומדגישים את דבריהם בהרמת גבות, בחיוכים, בהבעת עצב או תמיהה וכיו"ב, ונראה לי שזה טבעי ובהחלט חשוב, ליצירת תקשורת טובה וחיה יותר.
יש אפילו אנשים שלא אוהבים תקשורת כתובה, ומעדיפים התקשרות טלפונית, כדי להבחין בניואנסים שונים של הדיבור. אז קל וחומר שדיבור פנים אל פנים - כולל מימיקה - שווה אפילו עוד יותר.

לעומת זה, poker face ו"עשיית פרצופים עם העוויות", הם ממש שתי קיצונויות שבעיני הן די קשות מנשוא.
אך זה כמובן עניין של טעם.

 

[kabeemulo]

מספר קוריוזים:

פעם סיפר לי אחד שעלה לישראל מארגנטינה שהוא ניגש לפקידה בשדה התעופה כשהוא הגיע (שוטרת גבולות אולי? לא יודע), ואמר לה משהו לגבי מיהו ולמה הוא שם. היא עשתה לו את התנועה של "חכה רגע", אז הוא חזר על דבריו. היא עשתה את התנועה שוב – יותר בעצבנות – והוא חזר על דבריו שוב, ואז היא צעקה עליו שהיא עסוקה במשהו אחר ושיחכה קצת. כנראה בארגנטינה (ומן הסתם בעוד חלקים של העולם הספרדי/לטיני, אבל לא בדקתי את זה לעומק) אותה תנועה מסמנת "מה?"

ומשהו עוד פחות נתפס: תנועות הראש ל"כן" ול"לא" הפוכות בבולגריה! ידעתי את זה עוד לפני שהייתי בבולגריה בפעם הראשונה, ומאז הייתי בבולגריה מספר פעמים וחוויתי את זה על בשרי, ועדיין זה מטעה אותי כל פעם מחדש, כשאני שואל משהו ומצפה לשמוע "כן", ומקבל תנועת "לא" בתור תשובה, ומתבאס/נעלב, ורק אחרי כמה שניות – כשמגיעה המלה "כן" – נזכר ומבין...

 

[מיכי 10]

גם אני שמעתי על ה"כן" וה"לא" ההפוכים.

ולבן שלי, כשהיה בתיכון (ישיבה תיכונית) היה רב בדרן, ואחד הדברים המצחיקים שהיה עושה, זה אומר "כן" ומנענע ראשו לצדדים, או אומר "לא" ומנענע בראשו מעלה ומטה.
הבן שלי נוהג עדיין לחקות אותו לפעמים, ואותי זה משעשע מאד מאד.

(

הוא גם מחקה עבורי מערכונים שלמים של הגשש, וגם זה כיף גדול. ועוד שלל חיקויים מדוייקים).