בעקבות ההודעה של לילוש בשרשור המחמאות

[אשת השמש האדומה]

בעקבות ההודעה של לילוש בשרשור המחמאות

תהיתי על סוגים שונים של אנשים.
בקצה אחת אני אעמיד את אלו שלא נותנים אמון בכלל עד אשר יוכח אחרת,
ובקצה הנגדי את אלו שנותנים אמון בכולם עד אשר יוכח אחרת.

כמו שרוב הדברים,
כנראה השאיזון הוא הטוב ביותר,
אבל לא כולנו הצלחנו להגיע לאותו איזון.

אז איפה אתם ממקמים את עצמכם על הסקאלה?
אתם חושבים שאתם במקום טוב?
ואיך היחס שלכם והאמון או חוסר האמון שאתם נותנים באנשים משפיע עליכם בהיבטים שונים?

שוט

 

[Doctor Goblin]

אני מהסקפטיים

וכיום קשה לראות זאת עלי, כי אני גם מאוד "נגיש" יחסית.
אבל אני נוטה לבחון אנשים בבחינות קשות לפני שהם מדורגים אצלי כ"ראויים לאמון". זה הופך אותי ללא צפוי בעיני לא מעט מהאנשים שמכירים אותי. קשה להם לדעת מתי אני ידידותי, מתי אני בוחן אותם ומתי אני שונא אותם.

אבל אנשים שאני אוהב באמת יודעים את זה.

 

[אשת השמש האדומה]

אשמח שתרחיב (הסיבה בפנים)

ואני רוצה שתרחיב מאנטרס צר ואנוכי- אני רוצה ללמוד.
אני נעדרת יכולת רצינית לברור אנשים בחיי...אני מאוד תמימה בהיבט הזה.

אז תוכל להרחיב?

 

[Doctor Goblin]

זה לא נושא שאני כותב עליו הרבה

ומדובר יותר בדפוס שנראה מדי פעם (גם לעצמי) כהרסני.
אני לא חושב שאת רוצה ללמוד ממני איך לנהל קשרים עם חברים. אני איש "קשה" מדי. באמת.

אם את רוצה דוגמה לתהליכי ניפוי אכזריים, תקבעי יום אחד בעצמך את מסיבת יום ההולדת שלך על יום הסטודנט (כאשר מרבית המוזמנים הם סטודנטים) ואז, נתקי את הקשר עם כל מי שלא הגיע בלי הודעה מיוחדת.

 

[אשת השמש האדומה]

או-הו...אכן נוקשה.

אני צריכה לחשוב על זה...
נראה לי נוקשה *מידי*.

 

[Doctor Goblin]

להגנתי

לא עשיתי את זה.
אבל שקלתי את הרעיון ברצינות תהומית.

הדרך שלי היא "לבחון" אנשים (גם בבחינות פחות קשות) ובמידה והם מצליחים לתת בהם אמון ואהבה מטורפת.

(כן, דאגרו, ליאם עברה בהצטינות את ה"בחינות" האלה)

 

[לילוש באה לביקור]

פרדוקסלית כמו בכל תחום בחיי

במהות שלי אני מאוד תמימה. ועקב התמימות הזאת נפגעתי מאוד כך שעטיתי על עצמי המון מגננות וחומות. היום אני לא נותנת אמון באופן טבעי, האינסטינקט הראשוני שלי הוא חשדנות וציניות ואפילו תוקפנות. לכן לוקח לי הרבה זמן להיפתח ולהכיר את הטוב בבן-אדם מסוים, אם זה בכלל קורה. אבל ברגע שזה קורה, ואני נכבשת, אני אהיה מוכנה לתרום כליה למישהו שאני אוהבת. פשוט ככה.

אחלה נושא

 

[אשת השמש האדומה]

לא סתם את היית הטריגר לפתיחת ההודעה

אני "מרגישה" שבבסיסנו אנחנו דומות.

מעניין מה שכתבת.

אז את מרגישה החמצה שהגעת למצב כזה שנאלצת להיות כזו חשדנית ותוקפנית?

 

[לילוש באה לביקור]

קצת.

כי אולי אני מחמיצה הרבה אנשים. אבל מצד שני זה גם מגן עליי. אבל גם זה לא תמיד- כי גם נפלתי לא פעם ולא פעמיים.

אבל זאת אני ואלה השריטות שלי. לא רואה מצב שזה באמת ישתנה בלי חפירות עמוקות ומתישות בנפש שלי. וממש אין לי כוח לזה.

 

[אשת השמש האדומה]

אם זה מגן עליי וזה בגבולות הטעם הטוב

אני לא מוצאת סיבה לשנות את זה.
לא נראה שאת מגזימה או מתחפרת בעצך יתר על המידה

 

[אשת השמש האדומה]

עלייך*

 

[לילוש באה לביקור]

אנא-ערף.

"היו חביבים, כי כל מי שאתם פוגשים בדרך נלחם בקרב מר"
~אפלטון~

 

[אשת השמש האדומה]

אני גם אענה

אני נותנת אמון בקלות, שלא לומר ממש מחלקת חינם אין כסף.
הקונסט הזה שיש אנשים שירמו אותי, ינצלו אותי, ישקרו לי וכדומה
ממש זר לי וזה למרות שזה קרה לי לא פעם ולא פעמיים.
הנפש שלי מאתחלת את עצמה מחדש כל פעם, אבל נטבעים בי משקעים.

אבל אני לא יודעת ולא מצליחה אחרת.
אני באמת רוצה ללמוד להיות יותר הגיונית ויותר חשדנית,
אבל אני תמיד נכשלת בזה.

אז כנראה שאמשיך לקבל את המציאות בפנים עוד ועוד עד אשר אלמד
לאזן את הנטייה הזו.

 

[somewoman]

לוקח לי זמן

עד שאני נותנת אמון במישהו, וגם זה מגיע בהדרגתיות..

האמת, אני לא מרגישה שאני מפספסת משהו בעובדה שאני לא נותנת אמון ישר, אני מרגישה צורך ללמוד קודם את האדם שמולי ורק אז אוכל לדעת אם אני יכולה לבטוח בו...

וכן, אצלי זה מגיעה מכוויות בעבר, השנים והפגיעות חישלו אותי אבל גם גרמו לי להיות סקפטית..

 

[יחפהבפארק]

אני לא מאוזנת בכלל

אני נותנת אמון בבני האדם ללא הגבלה. לפעמים זה עולה לי ביוקר הן כספית והן רגשית, אבל אני לא יכולה לשנות את עצמי. לא מצליחה למצוא את האיזון הנכון.
תמיד אני חושבת לי לעצמי שביום שבו אפסיק לתת אמון בכל בני האדם, זה יהיה יום עצוב מאוד בשבילי.

 

[Doctor Goblin]

ועוד משהו קטן

בחתולים אני נותן אמון ללא הגבלה.

 

[lefler11]

אמון וקרדיט

לגבי אמון - מאוד מאוד מאוד קשה לרכוש את האמון שלי. זה יכול לקחת המון זמן וצריך הרבה סבלנות.

לגבי קרדיט - אני מאוד קרוב לגישה האמריקאית, כלומר אני תמיד אתן לאנשים חדשים שאני לא מכיר קרדיט מסויים למרות שאני יודע מראש שיש סיכוי טוב שהם ינצלו אותו לרעה.
אני לא חושב שזה "תמימות" כי אני ממש לא בן אדם תמים. אני חושב שזה "מעין מבחן" שפיתחתי.
בגישה הזאת כל בן אדם מקבל אצלי מראש הזדמנות להכנס לתוך החיים השלי וזה רק בידיים שלו לאן לקחת את אותה הזדמנות - לכיוון חיובי של חברות טובה או לכיוון השלילי של "ניצול" הקרדיט שניתן לאותו בן אדם.

http://www.youtube.com/watch?v=SWFqohtbnUQ

שבוע טוב שמש

 

[רינתי77]

אני ממוקמת בקצה ה"שלילי" של הסקאלה.

אני אדם חשדן שאינו נותן אמון בקלות.
אני חיה עם זה טוב מאד. לא הייתי רוצה לתת יותר אמון.
הניסיון לימד אותי לצפות לגרוע ביותר מבני האדם. מוטב
להסתייג מאשר להיפגע.

 

[דאגרוטיפ]

כפי שתארת בעצמך, שמש

הדיכוטומיה הזו די שלטת בי.
באורח פלא על אף שאני למודת נסיון רע,
אני קלה לתת אמון מוקדם מדי, מהר מדי.
ומשמתגלה שטעיתי, לצערי הרב אנשים
שכן ראויים לאמוני ניזוקים גם הם מההשלכות
של נתינת אמון מהר מדי וללא מחשבה.
אז מסתברא שעודני נעה בין שני הקטבים הללו.

 

[אiרשינא]

"כבדהו וחשדהו"

זה ברירת המחדל של כל אדם חדש שנכנס לסיסטם הרגשי שלי, ממוקם בסקאלה בדיוק באמצע.

לרוב, האינטואיציות כלפי כל אדם לאחר ההיכרות הראשונית, ממקמות אותו ברבע העליון או התחתון בהתאמה... יש אנשים שגורמים לך לרצות לתת בהם אמון ויש שלהיפך.
אלו שממוקמים ברבע העליון מקבלים את האמון שלי די מהר, אבל תמיד קיים אצלי מנגון אל כשל רגשי, שגורם לי לקחת בחשבון שלמרות האמון שנתתי באדם הספציפי הנ"ל הוא עדיין יכול לאכזב אותי (עד שלא הוכיח אחרת... ולפעמים גם אחרי).

לא פעם נחלתי אכזבות והפסדים (רגשיים וחומריים) מאנשים שקיבלו את האמון שלי "מהר מדי", אבל לרוב מנגנון ההגנה מילא את תפקידו וההשפעה הייתה רגעית ולא הותירה משקעים. בפעמים הבודדות והנדירות ש"הופתעתי" והתאכזבתי מאלו שקיוויתי שהאמון שלי בהם הוא חסר סייגים השתדלתי ללמוד ולהפנים.



אני מאמין שזו הסיבה שקל לי יותר להכנס למערכות יחסים זוגיות מבלי לחשוש, כמו שהגיוני לי לסיים אותן מבלי ייסורי רגש כשהן לא מתאימות. לצערי, אני לפעמים שוכח שלא כולם מרגישים וחושבים כמוני, וגורם לצד השני להפגע עקב הרציונליות של הרגש שלי.
ההשקפה הזו מלווה אותי גם בעולם העסקי וגם בעבודה שלי עם יושבי הברזלים ומאכלסי הספסלים.