אני הראשון? יאללה בסדר..
אני לא חושב שיש איזו שהיא נוסחה למציאת אהבה וזה אני אומר מנסיון. בטרם הכרתי את האביר שלי הייתי די לבד ומיואש, יצאתי עם לא מעט גברים אבל אף אחד לא היה זה או שסתם נגמר עם תירוצים דבילים - "אני חושב שאני צריך לחפש את עצמי.." (נסה דפי זהב) או "אני לא בטוח שאני מספיק בשל.." (מה אתה גויאבה??) והחביב עלי - "אני אוהב אותך ונמשך אליך אבל זה מפחיד אותי...". חברים נתנו לי כל הסבר אפשרי ללמה אני לבד: "יש לך דרישות גבוהות מידי, בחיים צריכים להתפשר!" "עכשיו זה קיץ, אנשים לא מחפשים משהו רציני בעונה הזאת" "עכשיו זה חורף, לכולם כבר יש מישהו!" "אתה לא מספיק חברותי, תנסה להיות יותר מסביר פנים כשאנחנו עומדים באאוט" (למה מה אני ועדת קבלת פנים??) "החוכמה היא לא לחפש ואז תמצא!" "אתה פשוט לא מחפש מספיק.." בקיצור זיינו לי את השכל! בצר לי פניתי לחכמי הקבלה לברר מדוע עלי להעביר את לילות החורף הקרים לבדי. התשובה שקבלתי היתה כדקלמן -
"ב-10 השנים הקרובות אתה תיהיה נטול זוגיות!" יענו לבד. מה אני אגיד לכם?? הרגשתי מה זה טוב אחר כך!! פתאום כל הנטל של ה"למה רק אני לבד?" ירד ממני בבת אחת. חברים ניסו להסביר לי שזה שטויות כי בקבלה מתעסקים אנשי דת שלא מאמינים בהומואים וכיוצ"ב. לא עניינו אותי הסיבות וההסברים, פתאום הרגשתי טוב!! פתאום הפסקתי לחפש, לבדוק, לקוות. פתאום שהייה באאוט לא הפכה למסע חיפושים. פתאום היה לי זמן ואנרגיה לדברים חדשים, לימודים, חברים, תחביבים. פתאום הרגשתי
מאושר!! שבועים אחר כך הכרתי את בן זוגי הנוכחי, כשהצטרפתי לחבר שיש בקפקא. מה המוסר השכל של כל הסיפור אתם שואלים? אין ספק שלהיות לבד זה לא תמיד כיף ואולי אפילו מבאס. הנסיך של כל אחד מכם יגיע בסוף! אין מה לדאוג הוא בדרך! בנתיים, קחו לכם נשימה ארוכה, צאו מהלחץ ואת ההאנרגיה שהשקעתם עד עכשיו בחיפוש תשקיעו בדברים אחרים שלא הקדשתם להם מספיק זמן לאחרונה (חברים, הורים, ספרים, תחביבים). לפחות תעשו כיף עד שהוא יגיע. בהצלחה לכולכם!