../images/Emo18.gifחד משמעי- לא
הם לא מעודדים דברים כאלה. זה שהם מתארים דברים כאלה בשירים שלהם לא מתפרש אצלי כ"עידוד לפגיעה עצמית". לדעתי אפילו מי שקורא את השירים, כשהוא בריא בנפשו [הרי אדם צלול לא היה מחליט פתאום להרוג את עצמו, לא משנה בכמה דיכאון הוא נמצא], הוא מבין את ההרגשה שמשתקפת מהשירים שלהם.. והוא יכול להזדהות איתם במצב של דיכאון, ברור. אבל הוא לא היה מבין מזה שהפיתרון הוא להרוג את עצמו או לפגוע בעצמו. כי סה"כ, למשל בפואטיק טרג'די, מתואר אדם ממש מסכן, נואש. וכולנו רואים את עצמנו נואשים באיזשהו מצב ובאיזשהי דרך.. אבל בטח שלא מבינים מהשיר שהפיתרון הכי טוב למצב הזה זה להתאבד. בקשר לאח שלך, אם הוא לא שומע מוזיקה כזאת - כלומר את דה יוזד - הוא בטח לא מבין. דה יוזד לא מעודדים פגיעה או מחשבות אובדניות, הם לוקחים מצבים כאלה מהחיים, רגשות כאלה ופשוט משקפים אותם בשירים שלהם. אני לא שמעתי שיר שאומר שזה טוב לחתוך ורידים וכו'. הם פשוט כותבים על הדיכאון, על הרגשות, על המחשבות בתקופה הזו של דיכאון והם עושים שירים שאפשר להזדהות איתם. נכון box או pt הם לא בדיוק שירים מעודדים [לדעתי אפילו found a box of sharp objects what a beutiful thing זו שורה די מלגלגת. o_o] אבל אפשר לשמוע מהצד השני שירים כמו taste of ink שכן מדברים על תקווה ועל השתחררות מהדיכאון.. לסיכום הם לא מעודדים את זה, לפי דעתי. לא כל מי שכותב שירים על דיכאון ועל עצב [לא משנה כמה עמוקים או רדודים הרגשות\השירים] מעודד פגיעה עצמית, הוא פשוט משקף מחשבות שלו, זה הכל, ואולי לפעמים שואף שהמאזינים שלו יוכלו להזדהות עם השירים. [אם הייתי מוזיקאית, בטח הייתי רוצה לדעת שהשירים שלי מדברים להרבה אנשים. מוזיקה זאת דרך התמודדות מעולה לדעתי]
