דלית וולאך
New member
בעקבות הסרט - האם חיים בכל מחיר?
הי לכולכם, הסרט מעלה בסופו שאלה שלטעמי היא שאלה חשובה
לכל אדם באשר הוא אדם...האם מותר לנו לשחרר את
חיינו אם כל מה שצופן לנו העתיד הוא מחלה, כאב
ופגיעה באנשים שאנחנו אוהבים..כלומר יש שם התייחסות
בקונטקסט או בסב קונטקס של "המתת חסד"...
המקומות הבודדים האלה בעולם שמאפשרים המתת חסד
מאפשרים אותה רק אם האדם מוכיח שרפואית הוא במצב
של הדרדרות הדרגתית וסבל...צריכים להביא חוות דעת של
רופאים שבדקו אותו ושאומרים באופן שאינו משתמש לשני
פנים שלא משנה מה יעשה האדם צועד לקראת המוות שלו,
באופן חד משמעי.
אני יודעת שיש הרבה שיכעסו עלי על מה שאני עומדת להגיד
ןאני יודעת שזה בהחלט לא פוליטקלי קורקט, אבל, לטעמי
אני בעד זכות הבחירה...ואם רמת הסבל עולה על רמת
ההנאה מהחיים...וזה רק עניין של זמן...זכותו של אדם להחליט
שהוא בוחר אחרת...לעשות את זה בכבוד, בדרך שלו,
מוקף באנשים שהוא אוהב ולשחרר את עצמו מהסבל..
מי אנחנו שנשפוט אותו? הוא זה שסובל, לא אנחנו...
ולהזכירכם, אלוהים נתן לנו את זכות הבחירה..זו הרי
הדרך שלנו לעשות דברים, לטעות ולגדול תוך כדי...
משל "הכל ידוע מראש אבל הרשות נתונה"
יש שיאמרו, אלוהיםנתן ורק אלוהים רשאי לקחת...ויש שיאמרו
אלוהים גם נתן לנו את זכות הבחירה ובכך ציווה עלינו לבחור,
ויש שיגידו באיזו זכות אדם לוקח את חייו כשעוד נותרות לו
כמה שנים של הדרדרות איטית אבל בכל זאת התקיימות...
אני בעיקר חושבת שאם אדם נמצא במצב טרמינאלי
(כלומר מצב סופני), זכותו הלגיטימית להגיד אני רוצה למות
בכבוד, כשאני עוד יכול להפרד מהאנשים שאני אוהב
בדרכי, להראות ולהרגיש מכובד ובעיקר לא לסבול,
כי אם הסבל היה מוביל לריפוי, הוא הכרח, אבל אם הוא
מוביל לעוד סבל ולמוות, אז הוא בהחלט לא הכרחי...
הסרט הצרפתי, שאני משערת שרבים מכם ראו, כי
הוא מעולה והציג בארץ תקופה ארוכה ונקרא "מחוברים
לחיים" מדבר על סיטואציה לכאורה דומה, שוב, אדם
שמשותק בארבע גפיים והעוזר האפרו אמריקאי שלו
שמחבר אותו לחיים בחזרה...ומאחר והסיפור הזה
מבוסס על סיפור אמיתי, וכל הנפשות בו עדיין חיות
מתפקדות ונהנות מהחיים, הוא לכאורה מהווה עדות
לאלה שמתנגדים להמתת חסד.
אומנם לכאורה אותה סיטואציה, אדם משותק
4 גפיים...האחד בחר למות והאחר בחר לחיות.
אבל יש הבדל תהומי בין השניים...כי האדם שמדובר
עליו בסרט "ללכת בדרכך" מתייחס למצב פרוגרסיבי
(כלומר מתפתח), ותהליך הרעה הדרגתי (התדרדרות
הדרגתית) והשני ב"מחוברים לחיים" המצב הוא סטטי
(כלומר, נשאר קבוע)...כלומר יש סבל פיזי ב"ללכת בדרכך".
בספר "ללכת בדרכך" , למי שלא קרא, האמא של הבחור
היא שופטת ובגלל ההד הציבורי שהמתת החסד של הבן
שלה עשתה, היא התפטרה מתפקידה כשופטת.
אני מזמינה את מי שבא לו לחוות דיעה, אשמח לשמוע...
בבקשה, בלי נאצות וגידופים, פשוט לבטא דיעה
אני אקדים ואומר, שלטעמי, הערך של החיים הוא בל ישוער.
לטעמי החיים קדושים...אבל, וזה אבל גדול, השאלה באיזה מחיר?
תודה ושבוע נפלא לכולכם
הי לכולכם, הסרט מעלה בסופו שאלה שלטעמי היא שאלה חשובה
לכל אדם באשר הוא אדם...האם מותר לנו לשחרר את
חיינו אם כל מה שצופן לנו העתיד הוא מחלה, כאב
ופגיעה באנשים שאנחנו אוהבים..כלומר יש שם התייחסות
בקונטקסט או בסב קונטקס של "המתת חסד"...
המקומות הבודדים האלה בעולם שמאפשרים המתת חסד
מאפשרים אותה רק אם האדם מוכיח שרפואית הוא במצב
של הדרדרות הדרגתית וסבל...צריכים להביא חוות דעת של
רופאים שבדקו אותו ושאומרים באופן שאינו משתמש לשני
פנים שלא משנה מה יעשה האדם צועד לקראת המוות שלו,
באופן חד משמעי.
אני יודעת שיש הרבה שיכעסו עלי על מה שאני עומדת להגיד
ןאני יודעת שזה בהחלט לא פוליטקלי קורקט, אבל, לטעמי
אני בעד זכות הבחירה...ואם רמת הסבל עולה על רמת
ההנאה מהחיים...וזה רק עניין של זמן...זכותו של אדם להחליט
שהוא בוחר אחרת...לעשות את זה בכבוד, בדרך שלו,
מוקף באנשים שהוא אוהב ולשחרר את עצמו מהסבל..
מי אנחנו שנשפוט אותו? הוא זה שסובל, לא אנחנו...
ולהזכירכם, אלוהים נתן לנו את זכות הבחירה..זו הרי
הדרך שלנו לעשות דברים, לטעות ולגדול תוך כדי...
משל "הכל ידוע מראש אבל הרשות נתונה"
יש שיאמרו, אלוהיםנתן ורק אלוהים רשאי לקחת...ויש שיאמרו
אלוהים גם נתן לנו את זכות הבחירה ובכך ציווה עלינו לבחור,
ויש שיגידו באיזו זכות אדם לוקח את חייו כשעוד נותרות לו
כמה שנים של הדרדרות איטית אבל בכל זאת התקיימות...
אני בעיקר חושבת שאם אדם נמצא במצב טרמינאלי
(כלומר מצב סופני), זכותו הלגיטימית להגיד אני רוצה למות
בכבוד, כשאני עוד יכול להפרד מהאנשים שאני אוהב
בדרכי, להראות ולהרגיש מכובד ובעיקר לא לסבול,
כי אם הסבל היה מוביל לריפוי, הוא הכרח, אבל אם הוא
מוביל לעוד סבל ולמוות, אז הוא בהחלט לא הכרחי...
הסרט הצרפתי, שאני משערת שרבים מכם ראו, כי
הוא מעולה והציג בארץ תקופה ארוכה ונקרא "מחוברים
לחיים" מדבר על סיטואציה לכאורה דומה, שוב, אדם
שמשותק בארבע גפיים והעוזר האפרו אמריקאי שלו
שמחבר אותו לחיים בחזרה...ומאחר והסיפור הזה
מבוסס על סיפור אמיתי, וכל הנפשות בו עדיין חיות
מתפקדות ונהנות מהחיים, הוא לכאורה מהווה עדות
לאלה שמתנגדים להמתת חסד.
אומנם לכאורה אותה סיטואציה, אדם משותק
4 גפיים...האחד בחר למות והאחר בחר לחיות.
אבל יש הבדל תהומי בין השניים...כי האדם שמדובר
עליו בסרט "ללכת בדרכך" מתייחס למצב פרוגרסיבי
(כלומר מתפתח), ותהליך הרעה הדרגתי (התדרדרות
הדרגתית) והשני ב"מחוברים לחיים" המצב הוא סטטי
(כלומר, נשאר קבוע)...כלומר יש סבל פיזי ב"ללכת בדרכך".
בספר "ללכת בדרכך" , למי שלא קרא, האמא של הבחור
היא שופטת ובגלל ההד הציבורי שהמתת החסד של הבן
שלה עשתה, היא התפטרה מתפקידה כשופטת.
אני מזמינה את מי שבא לו לחוות דיעה, אשמח לשמוע...
בבקשה, בלי נאצות וגידופים, פשוט לבטא דיעה
אני אקדים ואומר, שלטעמי, הערך של החיים הוא בל ישוער.
לטעמי החיים קדושים...אבל, וזה אבל גדול, השאלה באיזה מחיר?
תודה ושבוע נפלא לכולכם