בעקבות הצעת החוק לביטול חזקת הגיל הרך

בעקבות הצעת החוק לביטול חזקת הגיל הרך

יש לקוות שתבוא עוד הצעת חוק לשיויון בנטל המזונות.

השיויון בין ההורים לא יכול להעצר במשמורת. גם המזונות לילדים חייבים להיות שיויוניים ובהתאם ליכולת של כל אחד מההורים בלי ליצור חובה אבסולוטית או מוגברת על האב, כפי שזה היום.

אי השיויון פוגע בראש וראשונה באב אבל גם בילדים. האב הופך להיות נרדף על ידי רשויות האכיפה. רכושו מעוקל הוא נאסר, ויש לא מעט אבות שמבלים את זמנם בבריחה מתמדת כשהדבר בא על חשבון הקשר שלהם עם הילדים.

למותר לציין שגם תחושת המרירות שנוצרת אצלם-בצדק- פוגעת בקשר עם הילדים.

הדין העברי שמטיל חובת מזונות אבסולוטית על האב הוא דין ארכאי, שאין לו שום קשר למציאות. עומדת מאחוריו הנחה שהאב הוא המפרנס היחיד. מצב זה השתנה מזמן ויש נשים עובדות שמרוויחות יותר מגברים.

בכלל אסור שחקיקה בשום נושא תהיה דתית. היא חייבת לבטא את רצון הציבור ואת השכל הישר.

זהו צו השעה ליצור שיויון גם בחובת המזונות.
 

שילה1

New member
חקיקה בכל נושאי המשפחה-אמורה להשתנות ולהתאים עצמה

לזמן ולנסיבות.חקיקה דתית-רק למי שיבחר בה,כרשות ולא כחובה,אם בכלל.
 

Harrington

Well-known member
מנהל
יש כשל לוגי בדבריך.

אתה אומר מחד שאסור שתהיה חקיקה דתית ושעל החקיקה לבטא את רצון הציבור, אך מאידך אנו יודעים שרצון הציבור בא לידי ביטוי על-ידי נציגיו בכנסת (זה אמנם לא תמיד מדויק, אך זאת הנחת היסוד שבבסיס הדמוקרטיה הקואליציונית).

בנוסף אנו יודעים שטרם היה מצב בישראל בו היה רוב דתי בכנסת. כלומר החקיקה המדוברת, כמו למעשה כל חוק שמוגדר כ'חקיקה דתית' משום מה, היא חקיקה רגילה לחלוטין, אזרחית לחלוטין, שעברה בהצבעת רוב חילוני למהדרין.

העובדה שהמקור לחוקים מסוימים (אגב יותר ממה שנהוג לחשוב) הוא דתי, לא הופכת את החקיקה עצמה לחקיקה דתית.
 
למעלה