בעקבות הקליניקה של ארט גייטון
כן, הפלא ופלא. אני כותבת פה בפורום אחרי הרבה זמן של לחץ בלימודים והעובדה שהמחשב שלי התפגר.. בכל אופן, ביומיים האחרונים (כשמחר היום האחרון לקליניקה) השתתפתי בקליניקת אילוף ורכיבה של ארט גייטון, איש אמריקאי מבוגר ומרשים שבעצם נחשב ל"לוחש לסוסים" האמיתי. ואפילו אותו אדם ששמו פרח מזכרוני שכתב את הספר עליו בוסס הסרט, למד אצל ארט. ארט מתבסס על ניגודים חדים ועל שלושה שלבים שמתקיימים בכל תהליך שהוא בתקשורת עם סוסים, בין אם באילוף ובין אם ברכיבה עצמה, והם: בקשה- לחץ- פרס. בקשה, עדינה ושקטה. לחץ, אגרסיבי אך במידה התואמת את ההתנגדות וטיפ טיפה מעבר. ומיד אחרי הלחץ- פרס, שחרור מידי. הדבר הראשון שעלה בקליניקה היה שלעיתים קרובות מדי הסוס רואה את המאלף, הרוכב או בכלל את האדם כ"שק אוכל", זאת מכיוון שבכל פעם שהאדם רוצה לפנק או לתת לסוס פרס, הוא, כטעות גמורה, נותן לסוס גזר, תפוח, סוכר או שאר חטיפים. בצורה כזו, להבדיל מכלב, הסוס מקשר את האדם לאוכל ולא את העובדה שהוא עשה משהו טוב ומבין שהבנאדם הוא "שק אוכל". ומה סוס עושה עם שק אוכל בזמנו החופשי?- קורע אותו לגזרים כדי להגיע לאוכל. וזה מה שסוס עלול וסביר להניח שיעשה לבנאדם ברגע שהוא יגלה שהבנאדם לא מתכוון להביא לו לשם שינוי חטיף. זאת, להבדיל מכלב שמקשר, עקב העובדה שהוא טורף, את המזון לסיטואציה כפרס. למדנו עוד הרבה על אופן התקשורת עם הסוסים ואפילו היום ארט אילף מולנו במשך כשעה, אולי יותר, סייח בן שנתיים וחצי שלא ידע ידי אדם, לא ראשיית בית, דבר פרט לתא קטן עם חצר, וכעבור שעה בערך כבר עלה עליו אחד מהמשתתפים בקליניקה לרכיבה והסוס התנהג למופת. עד כה מאוד נהנתי בקליניקה ולמדתי המון. כשאתמול ברכיבה הראשונה, שכללה למעלה מ20 רוכבים במגרש לא גדול במיוחד, יחד עם לפחות 60 אחוז סטליונים במגרש, הסוסה שלי התרגשה מאוד, וגם אני הייתי לחוצה, והיא לא הסכימה לעזוב את הסוסה השניה מהאורווה שלנו שהייתה במגרש ובעקבות זה כמעט דרסה את ארט. אחרי שארט עזר לי בהבנת אופן ההתמודדות עם המצב, העניינים נרגעו. למחרת, היום בבוקר, הייתי הרבה יותר רגועה והסוסה התנהגה למופת, אפילו קיבלתי כמה וכמה מחמאות על כך שלא ויתרתי :] (למרות שבשלב כלשהו הייתי עם דמעות בעיניים מרב יאוש ולחץ) ואף ארט החמיא על הסוסה שלי, קים, שהיא סוסה יפה עם מבנה נהדר. בכל אופן, רק רציתי לשתף קצת בחוויות, לתהות אם במקרה מישהו היה בקליניקה או מתכנן להגיע מחר ולא פגשתי בו. למרות שמסתבר שאני כמעט הכי צעירה שם והאינגלישית היחידה בין הרוכבים. אז ערב נעים לכולם, ושכן ירבו הקליניקות האלו, לפי מה שראיתי מהאנשים שניגשים אליהן, זה עשוי לתרום רבות לפיתוח הענף בארץ.
כן, הפלא ופלא. אני כותבת פה בפורום אחרי הרבה זמן של לחץ בלימודים והעובדה שהמחשב שלי התפגר.. בכל אופן, ביומיים האחרונים (כשמחר היום האחרון לקליניקה) השתתפתי בקליניקת אילוף ורכיבה של ארט גייטון, איש אמריקאי מבוגר ומרשים שבעצם נחשב ל"לוחש לסוסים" האמיתי. ואפילו אותו אדם ששמו פרח מזכרוני שכתב את הספר עליו בוסס הסרט, למד אצל ארט. ארט מתבסס על ניגודים חדים ועל שלושה שלבים שמתקיימים בכל תהליך שהוא בתקשורת עם סוסים, בין אם באילוף ובין אם ברכיבה עצמה, והם: בקשה- לחץ- פרס. בקשה, עדינה ושקטה. לחץ, אגרסיבי אך במידה התואמת את ההתנגדות וטיפ טיפה מעבר. ומיד אחרי הלחץ- פרס, שחרור מידי. הדבר הראשון שעלה בקליניקה היה שלעיתים קרובות מדי הסוס רואה את המאלף, הרוכב או בכלל את האדם כ"שק אוכל", זאת מכיוון שבכל פעם שהאדם רוצה לפנק או לתת לסוס פרס, הוא, כטעות גמורה, נותן לסוס גזר, תפוח, סוכר או שאר חטיפים. בצורה כזו, להבדיל מכלב, הסוס מקשר את האדם לאוכל ולא את העובדה שהוא עשה משהו טוב ומבין שהבנאדם הוא "שק אוכל". ומה סוס עושה עם שק אוכל בזמנו החופשי?- קורע אותו לגזרים כדי להגיע לאוכל. וזה מה שסוס עלול וסביר להניח שיעשה לבנאדם ברגע שהוא יגלה שהבנאדם לא מתכוון להביא לו לשם שינוי חטיף. זאת, להבדיל מכלב שמקשר, עקב העובדה שהוא טורף, את המזון לסיטואציה כפרס. למדנו עוד הרבה על אופן התקשורת עם הסוסים ואפילו היום ארט אילף מולנו במשך כשעה, אולי יותר, סייח בן שנתיים וחצי שלא ידע ידי אדם, לא ראשיית בית, דבר פרט לתא קטן עם חצר, וכעבור שעה בערך כבר עלה עליו אחד מהמשתתפים בקליניקה לרכיבה והסוס התנהג למופת. עד כה מאוד נהנתי בקליניקה ולמדתי המון. כשאתמול ברכיבה הראשונה, שכללה למעלה מ20 רוכבים במגרש לא גדול במיוחד, יחד עם לפחות 60 אחוז סטליונים במגרש, הסוסה שלי התרגשה מאוד, וגם אני הייתי לחוצה, והיא לא הסכימה לעזוב את הסוסה השניה מהאורווה שלנו שהייתה במגרש ובעקבות זה כמעט דרסה את ארט. אחרי שארט עזר לי בהבנת אופן ההתמודדות עם המצב, העניינים נרגעו. למחרת, היום בבוקר, הייתי הרבה יותר רגועה והסוסה התנהגה למופת, אפילו קיבלתי כמה וכמה מחמאות על כך שלא ויתרתי :] (למרות שבשלב כלשהו הייתי עם דמעות בעיניים מרב יאוש ולחץ) ואף ארט החמיא על הסוסה שלי, קים, שהיא סוסה יפה עם מבנה נהדר. בכל אופן, רק רציתי לשתף קצת בחוויות, לתהות אם במקרה מישהו היה בקליניקה או מתכנן להגיע מחר ולא פגשתי בו. למרות שמסתבר שאני כמעט הכי צעירה שם והאינגלישית היחידה בין הרוכבים. אז ערב נעים לכולם, ושכן ירבו הקליניקות האלו, לפי מה שראיתי מהאנשים שניגשים אליהן, זה עשוי לתרום רבות לפיתוח הענף בארץ.