בעקבות השרשור
על "הרגשה רעה" ובעקבות אחת הקבוצות של יומחמישי בעבודה החלטתי לספר פה על מה דיברנו כמובן בלי להסגיר אינפורמציה אישית. השאלה המרכזית בקבוצה היתה על מדדים אישיים. כלומר: אילו מדדים אישיים יש לכם כדי לדעת אם "יש שיפור" במשהו? משהו שמאוד מאפיינן אנשים המתמודדים עם קשיים כאלו או אחרים הוא שהם ממעטים לגייס את המימד הקוגניטיבי לטובתם ונשארים ב"רגשי"; בעוד שהמימד הקוגניטיבי (יותר נכון המטה-קוגניטיבי) הוא זה שממש ממש עוזר לעשות סדר בעולם, לחדד גבולות אישיים, ולהכניס אי אילו היבטים אובייקטיביים/מציאותיים לחווייה הכל כך סובייקטיבית. למשל - דווקא דוגמה מאוד פשוטה: אחת המשתקמות אמרה בקבוצה שהיא תדע שהיא משתפרת כשתפסיק לבכות כל כך *הרבה*. ובאמת, היא יחסית "טרייה" בתוך המערכת ועדיין באבל על האובדנים שלה. האבל והבכי די צפוי. מעבר להתבוננות כללית שכזו 'אני בוכה *הרבה*' היא התבקשה בפועל לספור כמה פעמים ביום היא בוכה, ולהתחיל לקבל איזה מדד קצת יותר אובייקטיבי לגבי מה זה 'בוכה *הרבה*'. האם בשבילה *הרבה* זה פעמיים ביום? עשרים? מאתיים? המימד הקוגניטיבי, בתהליך של התמודדויות רגשיות יכול להסיר חלק מהעמימות העוטפת חווייה רגשית, להוסיף לה מימד מציאותי כלשהו, ולהביא את מי שמתמודד עם קושי לעשות משהו -> להיות יותר אקטיבי. העיסוק בהגדרת מדדים להתקדמות או לשיפור הם לא פחות חשובים מהשיפור עצמו מכיוון שעצם הגדרת המדדים מבהירה למי שמתמודד עם קושי מה באמת חשוב לו ואיך היה רוצה לראות את עצמו מתפקד. ... אז אילו מדדים יש לכם לשיפור במצבכם? לפי מה אתם מחליטים שהיום אתם מרגישים יותר טוב או פחות טוב? >> מוסקט מזמינה את מי שרוצה לחשוב קצת על הרגשות שלו.
על "הרגשה רעה" ובעקבות אחת הקבוצות של יומחמישי בעבודה החלטתי לספר פה על מה דיברנו כמובן בלי להסגיר אינפורמציה אישית. השאלה המרכזית בקבוצה היתה על מדדים אישיים. כלומר: אילו מדדים אישיים יש לכם כדי לדעת אם "יש שיפור" במשהו? משהו שמאוד מאפיינן אנשים המתמודדים עם קשיים כאלו או אחרים הוא שהם ממעטים לגייס את המימד הקוגניטיבי לטובתם ונשארים ב"רגשי"; בעוד שהמימד הקוגניטיבי (יותר נכון המטה-קוגניטיבי) הוא זה שממש ממש עוזר לעשות סדר בעולם, לחדד גבולות אישיים, ולהכניס אי אילו היבטים אובייקטיביים/מציאותיים לחווייה הכל כך סובייקטיבית. למשל - דווקא דוגמה מאוד פשוטה: אחת המשתקמות אמרה בקבוצה שהיא תדע שהיא משתפרת כשתפסיק לבכות כל כך *הרבה*. ובאמת, היא יחסית "טרייה" בתוך המערכת ועדיין באבל על האובדנים שלה. האבל והבכי די צפוי. מעבר להתבוננות כללית שכזו 'אני בוכה *הרבה*' היא התבקשה בפועל לספור כמה פעמים ביום היא בוכה, ולהתחיל לקבל איזה מדד קצת יותר אובייקטיבי לגבי מה זה 'בוכה *הרבה*'. האם בשבילה *הרבה* זה פעמיים ביום? עשרים? מאתיים? המימד הקוגניטיבי, בתהליך של התמודדויות רגשיות יכול להסיר חלק מהעמימות העוטפת חווייה רגשית, להוסיף לה מימד מציאותי כלשהו, ולהביא את מי שמתמודד עם קושי לעשות משהו -> להיות יותר אקטיבי. העיסוק בהגדרת מדדים להתקדמות או לשיפור הם לא פחות חשובים מהשיפור עצמו מכיוון שעצם הגדרת המדדים מבהירה למי שמתמודד עם קושי מה באמת חשוב לו ואיך היה רוצה לראות את עצמו מתפקד. ... אז אילו מדדים יש לכם לשיפור במצבכם? לפי מה אתם מחליטים שהיום אתם מרגישים יותר טוב או פחות טוב? >> מוסקט מזמינה את מי שרוצה לחשוב קצת על הרגשות שלו.
