בעקבות התמונה המדהימה שסיגל

[משי של גיא]

בעקבות התמונה המדהימה שסיגל

הכניסה עם התינוק שאוכל מהצלחת של הכלב/החתול... (מדהימה אבל שזה יהיה בבית של מישהו אחר, לא אצלי!) רציתי לשאול את מי שיש לו כלב/חתול/ים - איך הם הגיבו כשבא התינוק הביתה? אצלנו הפחד היה מהכלב שהוא מופרע למדי. התייעצנו אפילו עם הווטרינר (שהמליץ לתת לכלב להריח את גיא) ועם מאלף כלבים (שהמליץ לקשור בהתחלה את הכלב). לא חששנו בכלל מהחתול שבד"כ לא מעניין אותו שום דבר אלא מתי הוא יקבל את האוכל הרטוב ועוקב אחרי תמיד אם אני הולכת במקרה לכיוון המקרר להוציא לו שימורים (שלא תחשבו, הוא ממש לא מסכן. יש לו אוכל יבש כל הזמן ושימורים הוא מקבל בבוקר, תלוי בכמה גיא שקט ומתוק באותו היום). לפני שגיא הגיע הביתה הבאתי חיתול בד מהפגיה שגיא ישן עליו ונתתי לכלב ולחתול להריח, כדי שגיא כביכול יהיה להם מוכר. הכלב הריח וליקק. החתול הריח והלך. כשגיא הגיע הביתה, דווקא החתול התעניין בו ובא כל הזמן להריח אותו וניסה להתפלח לחדר שלו (כשהדלת רשת היתה פתוחה) ואוהב נורא לשכב מתחת למיטה של גיא. פם אחת אפילו כמעט נכנס עם גיא לעגלה כשזה שכב לו שם בשקט. קיבלתי חום והרבצתי כזו צעקה... מכיוון הכלב היתה התעלמות מוחלטת! חשבנו כבר שהוא חולה או משהו כי הוא בד"כ מאוד חברותי (יותר מדי לפעמים) וממש מראה אהבה ושמחה כל הזמן בהתלהבות יתרה. ניסיתי לקרוא לו כשגיא היה אצלי על הידיים והוא לא בא או התקרב ממרחק של מטר והלך אחורה. אמא שלי אומרת שכנראה הוא חושב שגיא אורח זמני. כמובן שכשגיא ישן אז אנחנו משחקים איתו ומלטפים אותו (עוד ילד) כדי שלא ירגיש מסכן אבל לגיא הוא לא מתקרב. בשבוע האחרון הוא התחיל להריח את גיא יותר מקרוב, במיוחד כשגיא בטרמפולינה או כשאנחנו בחדר שלו, אז הוא בא ונשכב לידנו על הרצפה, כאילו שומר על העדר. היה אפילו יום אחד שגיא בכה ואני היתי במטבח, אז הכלב הלך ונשכב ליד הדלת של גיא, כאילו שומר עליו. מעניין אותי לדעת - איך זה היה אצלכם ? משי של גיא

 

[שבלוליטה]

סושי../images/Emo108.gif ושירלי../images/Emo107.gif

לפני שאלה נולדה, כולם אמרו לנו שצריך "להיפטר" מהחתול. הטענות היו שונות ומשונות : השיער של החתול שיכנס לקנה הנשימה, החתול שאוהב מקומות חמים ויתיישב לתינוק על הגרון, חתול שישרוט ועוד ועוד. לחתולה שלנו אין צפורניים ברגליים הקידמיות, והיא גם לא ממש מודעת לעובדה שהיא חתול... היא חתולה די כלבית (הכלבה גידלה אותה מגיל 3 חודשים). התייעצנו עם הוטרינר שלנו (שמגדל 3 חתולים ושני זאטוטים), ועם המאלף ומומחית לבעיות התנהגות של כלבים (הכלבה שלנו סובלת מחרדת נטישה ועוד כלמיני בעיות התנהגות). היה ברור לנו, שכשהתינוקת תגיע הביתה, אנחנו עושים בינה לבין ה(א)חיות שלה הכרות ולא עושים מההגעה שלה סיפור גדול עבור ה(א)חיות שלה. שירלי היתה מאוד נרגשת. היא רק רצתה להריח וללקק. כל פעם שאלה בכתה היא רצה למיטה שלה וטיפסה עליה (שירלי היא זאב מעורב בבוקסר) כדי לראות שהכל בסדר. כשחיתלנו את אלה היא היתה נעמדת עם שתי הרגליים הקידמיות על השידה כדי לבדוק מה עושים לדבר הצורח הזה. בהתחלה היא היתה די בהיסטריה. היו אנשים שהיא לא נתנה להם להתקרב לחדר או להתקרב אלי או לאלה. חשבנו שהמשבר שלה יהי גדול אבל ממש לא... היום היא הרבה יותר רגועה. מפעם לפעם כשלא רואים, היא מגניבה לקיקה ונשיקה לאלה. אני לא הסטרית... ממילא הכל מלא בשערות שלה ושל החתולה (התחילה גם עונת השלכת עכשיו, חייבים לספר אותה - הדבר שמטריד אותי עם השערות זה שהבית פשוט נראה תמיד מלולכך ואין לי זמן לשאוב ולטאטא כל יום כל היום). עם סושי, הסיפור היה אחר לגמרי. במשך כמה ימים היא בכלל לא שמה לב שיש משהו חדש ושונה. וכשהיא שמה לב, התגובה שלה היתה מאוד קשה. זו גם היתה תקופה שעברנו דירה והמשבר שלה היה קשה מאוד. היא ממש היתה בדיכאון -אכלה המון, חירבנה מחוץ לכלי, לא רצתה להתפנק, לא דיברה איתנו, חיפשה מקומות מחבוא. לאט-לאט היא התרגלה למצב. היום היא קצת יותר מתקרבת לאלה, מרחרחת אותה. אנחנו מוצאים אותה פעמים רבות בעגלה, בסל-קל, במיטה של אלה (כן, גם כשאלה שם). היא יודעת שאסור לה (היא מזנקת ובורחת כשהיא רואה אותנו מגיעים, והיא יודעת שהיא תחטוף). אני לא הסטרית. זה לא מוצא חן בעיני ואני לא מעודדת את זה בכלל, אבל אין לי מה לעשות. זה בית עם בעלי-חיים, ואלה תגדל איתן. אין לי ספר שהיא תרכב יום אחד על שירלי ותמשוך לחתולה בזנב, ותאכל להן את האוכל וכולי... שירלי שומרת עליה, כשהיא בוכה היא באה לקרוא לנו, סושי אוהבת להיות באמבטיה כשרוחצים את אלה (סושי מתה על מים). וזהו.

 

[מיכל של הדר]

איך אני אוהבת לקרוא סיפורים כאלו../images/Emo9.gif

לנו כרגע אין בעלי חיים, אבל אני משוגעת עליהם, בעיקר

אבל גם מאד מאד

ובעתיד הוצאתי הבטחה מעמרי שהדר יגדל עם כלבים וחתולים כפי שאנחנו גדלנו, אז חזקי ואמצי עם הקשר הנכון שאת בונה בין סושי, שירלי ואלה!!!!!!

 

[מיכל של הדר]

וגם הסיפור שלך מרגש, בעיקר

איך שהכלב שומר על גיא, עוד כמה שנים גיא ישמור על הכלב....

 

[ענת איתן]

איך היה אצלנו? - בדיוק אותו הדבר...

ליבי הלברדורית היתה התינוקת שלנו במשך 3.5 שנים עד שיפתח נולד.היא כלבה מקסימה וחברותית ביותר , אם כי מפונקת (מה הפלא?). כשחזרתי עם יפתח מבית החולים היא פשוט לא התקרבה אליו וגם בקושי אלי. היא היתה בהלם מסוים , לדעתי : לא רק שנעלמתי לה לשבוע - פתאום אני גם חוזרת עם חבילה צורחת... אני זוכרת שבימים הראשונים היא יללה לפעמים ודרשה מרפי (ורק מרפי!) תשומת לב כל הזמן. רק כיום , יותר מחודש אחרי הלידה ,בעיקר בשבוע - שבוע וחצי האחרונים היא מתקרבת לפעמים ליפתח ומרחרחת אותו או את העריסה. כשההורים שלי או רפי מלטפים או מחזיקים את יפתח - היא נעמדת לידם וממש דוחפת את הראש שלה אל מתחת לידיים שלהם - כדי שילטפו גם אותה.לגבי היא לא מתנהגת ככה - כאילו מבינה שאני "האחראית הראשית" על יפתח ושאסור להפריע לי. אז כך שהתעלמות מוחלטת מוכרת לי - אבל חכי , הם "מפשירים" לאט לאט , הכלבובים שלנו. נשיקות.

 

[ת ו ת]

מקווה שיפתח מרגיש יותר טוב היום ../images/Emo85.gif

הרבה בריאות לכם.

 

[yaelhul]

אוי אלוהים, אני הולכת להעלם ל-../images/Emo107.gif

האהוב שלי לחדשיים שלושה, ואז לחזור עם שתי חבילות מצווחות

אני כבר עם דמעות בכל פעם שאני חושבת על זה, למרות שאני דואגת לכך שהוא יטופל היטב ע"י האיש שלי ועוזרת שתגיע באופן קבוע... אין כמו אהבה של אמא...

מה יהיה??? ניסיתי לחשוב על מקום בו אוכל לשהות ביחד איתו בארץ, אבל אין מקום כזה... ממש מקווה שנצליח ביחד להתגבר על הטראומה שתיגרם לו בוודאי (הרי גם כשהייתי נעלמת לשבוע הוא התקשה לחזור ו´להתחבר´ איתי אחרי, ועשה מעין ברוגז לפעמים). אף פעם לא עזבתי אותו לכל-כך הרבה זמן. אפשר אולי להתנחם בעובדה שכשנחזור יהיה שמח בבית, וההורים שלנו יגיעו והוא מאד אוהב אותם ואוהב חברה, והוא כבר לא יהיה לבד 6-8 שעות שאנחנו בעבודה, ומן הסתם נהיה מקורקעים למדינה אחת לפחות לשנה... זהו. החלטתי. יהיה בסדר

 

[מיכל של עומר ויובל]

רגשות מעורבים

אצלנו יש שלושה חתולים שעד לפני שלושה חודשים היו הילדים שלנו. קיבלו המון פינוק ותשומת לב וסלחנו להם כמעט על כל דבר. כשהילדים הגיעו פתאום נהיו כל מיני איסורים - אסור לשבת על הסלקל, על הטרמפולינה, על השמיכות שלהם וכמובן עליהם. כמובן שמדי פעם אני מוצאת אותם שוכבים בדיוק איפה שאסור ומגרשת אותם בשאגות. בהתחלה החתולים לא כ"כ הגיבו לכניסת הפולשים לתחומם. אחרי שבוע בערך הם קלטו שתשומת הלב עברה למוקד אחר והתחילו ליילל הרבה ולהידחף בדיוק ברגעים הלא מתאימים כדי לקבל תשומת לב. האמת היא שאני די מרחמת עליהם. הם באמת בודדים פתאום. הם לא פוגעים בילדים וגם לא ממש מתקרבים אליהם, למרות ששלושתם מנסים להתפלח לחדר הילדים ולפעמים אנחנו מוצאים אותם במיטות או על הכורסה. לפעמים הם עוברים ליד הילדים ומרחרחים. סידי היא היחידה שמגיבה אליהם. כשהם בוכים היא מייללת נורא ונדחפת ואפילו לפעמים שורטת לי את הרגליים (וזה בדיוק מה שאני צריכה כשאני מסתובבת עם תינוק צורח על הידיים!). אם אני בישיבה, היא מתקרבת, בוכה ומתחככת בתינוק הבוכה ומנסה ללקק לו את הראש. אני בד"כ לא נותנת לה כי אח"כ הראש שלו מסריח נורא! השערות זה משהו נורא. שניים מהחתולים הם פרסיים, ועכשיו גם אין לנו זמן לסרק אותם. השערות בכל מקום - על הבגדים שלהם, על הידיים, על המוצץ (למרות שאני נורא משתדלת לנקות) וגם על האף, העיניים והלשון. אני מנקה ומשתדלת. החדר שלהם יחסית נקי משערות כי החתולים לא מורשים להיכנס אליו. ברמה העקרונית - זה ממש לא נורא. חשבתי שאהיה יותר לחוצה בעניין השערות ואפחד שהחתולים יפגעו בהם. לא ביג דיל. תוך שלושה חודשים ממילא החתולים יתחילו לברוח מהם כל הזמן.

 

[laury]

הוא באמת שומר עליו

כשנולדה בכורתנו, הייתה לנו כלבה "רועה גרמני". נכנסתי הביתה עם תינוקת במשקל של 2.500ק"ג. התכופפתי ונתתי לבל כלבתינו, את התינוקת. הלב דפק אמנם בעצמה שנשמעה, מן הסתם, בכל השכונה....בל נרתעה לאחור ואז נגשה בעדינות והחלה מרחרחת ומלקקת את רגלה של העוללה. מאותו רגע ממש, הייתה בכורתינו של בל ולא להפך. כשבכתה, הייתה בל סוחבת אותי במכנס שאגש, כשהייתה חולה, רבצה ליד מיטתה מבלי לזוז, אפילו לא כדי לאכול. כך היה גם 5 וחצי שנים מאוחר יותר כשנולד בנינו הקט. כמובן שהקפדנו תמיד להעניק לה תשומת לב....אבל ילדי למדו לעמוד בלול כשהם אוחזים באזניה של הכלבה האומללה, שהייתה עומדת בשקט עד שהחזיקו בדפנות הלול..זחלו כשהיא ממש זוחלת על ידם, וכשהיא משגיחה שלא יגשו למקומות ששמעה אותי אומרת שוב ושוב אסור, וראתה אותי מרחיקה אותם מהם. פשוט הייתה נעמדת בינם לבין השטח האסור, וזהו. אין כמו כלב בבית, כמו התמיכה שהוא נותן כשפוחדים בלילה, הליטוף שמרגיע,....בל כבר איננה 8 שנים. היום ישנה כלבה אחרת. היא אינה תחליף אבל בהחלט נחמה. היא בת 8.....ילדי גדולים, ועדיין מוצאים בה נחמה. וכמובן גם אנחנו, ההורים....מוצאים המון קורת רוח ושמחה מעצם נוכחותה. מומלץ בחום

 

[סיגל היי-טק]

מאוד מרגש מה שכתבת../images/Emo7.gif אין סמיילי

מחייך ובוכה, אז הכנסתי את זה.

 

[ת ו ת]

הכלב שלי מ-א-ו-ד מפונק

ובתור רועה גרמני גדול מהממוצע עם התנהגות של גור למרות גילו הבוגר, מאוד דאגתי מה יקרה כשנחזור הביתה עם עוד מישהי שתקח ממנו את רוב תשומת הלב. לכן בחודש השמיני להריון קניתי בובה בגודל טבעי שבוכה וכל היום הפעלתי את הבכי והסתובבתי איתה על הידיים. בימים הראשונים הוא ניסה לתת לי ביסים קטנים ביד. רק אחרי כן (וזה לקח המון זמן) הוא ניגש אליה ולקק אותה, עד לרגע שהוא התעלם ממנה ונרגע. עד הלידה כל יום הייתה מנה כזו של בכי (שאותי שיגעה). מיד כשחזרנו הביתה עם הילדה בעלי קרא לו שיריח את התינוקת והוא ישר נתן לה לק בפנים. מאז כל פעם שהיא בכתה הוא נבח על ידה וה"קונצרט" הזה נמשך זמן מה. אחר כך נמאס לו לנבוח כל כך הרבה, אז הוא סתם התיישב לידה ושמר עליה, וכשהתחיל בכי הוא רץ אלי ונבח עלי שאני אבוא מיד - ממש עם הציוץ הראשון. היום הוא ממש מתעלם ממנה כשהיא בוכה, אבל כשהוא יכול להגיע אליה הוא בא ונותן לה לק והולך. תות.

 

[sigaliot]

יש לי כלב מאוד קנאי...../images/Emo26.gif../images/Emo107.gif../images/Emo36.gif

פודל בן תשע עוד מעט...מאוד מאוד מפונק , ממש בן בכור בבית... בחיים שלי לא ראיתי כלב כזה סנוב.... הוא לא מוכן להשתולל ולשחק עם כלבים אחרים , הוא רק רואה או מריח או שומע כלב אחר בסביבה כל מה שמעניין אותו זה ללכת להשתין ולסמן טריטוריה....הוא שונא ילדים קטנים כי תמיד יש להם משהו ביד וזה הרי חייב להיות שלו....הוא מתעלק עליהם וכשאף אחד לא שם לב חוטף להם מהיד ואם הם מעצבנים נותן להם נשיכה כזו קטנה עם השיניים הקדמיות , כואב כזה... אני קצת מודאגת מזה ולא יודעת איך הוא יקבל את התינוק (ב"ה) אבל מצד שני יכול להיות שהוא יפתיע ויקשר שזה מישהו ששייך לנו , לאמא ואבא שלו , עם אותו ריח.....הוא בטח יתרגל לנוכחות עם הזמן ואולי אפילו ישמור עליו....מי יודע... אבל תמיד מבחינתי הוא יהיה בן בכור! לדעתי אנחנו צריכים להתחיל להכניס לפה תמונות גם של הכלבים והחתולים ולא רק של הילדים....

 

[ליאור של חנה]

קצת מוקדם להכליל אצלנו

שיר הרי ישנה איתנו מה שהיה הפריווילגיה של שושה ובמבה שושה היא המתרצה, איך ששמים אותה היא נשארת מאז שהמקום שלה תפוס על ידי שיר אז היא עברה למקום אחר במבה היא הפחדנית, נעה בין הסקרנות הטבעית לבדוק מה זה החפץ החדש וכל החפצים הדוממים שהגיעו איתו, לבין הפחד מכל צליל, תנועה , ריח וצבע חשודים אין ספק ששתיהן יודעות שיש שיר בבית ואין ספק שברור להן שמדובר בסוג של גור והכי גרוע ששני היצורים הארוכים הם ההורים של הגור ומוכנים לעשות הכל למענו בינתים רק טוב קרה במבה שהיתה בחודשים האחרונים מחרבנת דווקא ליד השירותים ולא בתוכם חזרה להשתמש בהם כתיקונם או ששוק מנטרל שוק או שהעובדה שאנחנו בבית 24 שעות ביממה (חנה לפחות, למעט יציאה פה ושם) ליאור

 

[תר]

בעלי חיים ותינוקות

קראתי את שבכתב, ועליי לציין שגם אני חששתי מהכלבה שלי. אך מן היום הראשון, אפילו איך שנכנסתי הביתה היא הרגישה, היא הריחה את התינוק, ובמשך 3 חודשים התנהגה ממש כמו אימא. לא ישנה בלילות, בצרחות, היתה ממש מסטולית מכל ההשכמות בלילה להנקות אך אני רוצה לאמר בהזדמנות זו, אין כמו לגדל ילדים עם בעליי חיים. הקשר ביניהם כל כך מיוחד, הילד לא מפחד משום חייה, ילד חינני, לא פחדן, והמוך הקשרים טובים נוצרים בין ילדים ובעלי חיים. היום כשהוא כמעט בן שנתיים, את צריכה לראות איזה אהבה יש בין שניהם. תמיד אני על המשמר, אך אין דבר יותר יפה לראות אהבה כזו. ולכל האמהות שנבהלו מהתמונה, זה יופיו של החיים, לזרום, לא יקרה כלום לילד שלכם מתמונה כזו, חוויות כאלה עושים ילדים להרבה יותר חסינים בחיים

 

[סיגל היי-טק]

אז אצלנו זה ככה:../images/Emo95.gif+../images/Emo107.gif+../images/Emo107.gif

אנחנו היינו בטוחים שהגדול יהיה יותר קשור לשגיא ושהקטנה תקבל אותו כ"עוד משהו שזז בבית". לא חששנו שמי מהם יפגע בו, כי פאלקור מאוד עדין עם ילדים, ופיץ´ היא פיצית, אז אין ממה לחשוש. כן חששנו מסצינות של פאלקור, לכן, כשהבאנו את שגיא מבית החולים, אבא שלו נכנס איתו קודם והגיש לפאלקור את שגיא. הוא הריח, ליקק, והיה יותר שמח לראות אותי מאשר את הצעצוע החדש. פיץ´ גילתה התענינות מפתיעה, וכל הזמן (עד היום) רצתה ללקק אותו. בשבועות הראשונים כל ציוץ של שגיא הקפיץ את פאלקור. אם שגיא היה מתחיל לבכות, פאלקור היה נעמד במין פוזיציה כזו שאומרת: "נו, גברת?! את לא שומעת אותו?!" ופעם אחת באמת לא שמעתי (הייתי במטבח והמיקרו והמדיח עבדו), ורק לפי שפת הגוף של פאלקור הבנתי ששגיא בוכה. היום זה כבר יותר נדיר ("נראה לכם שאני אזוז בכל פעם שהגור הזה מצייץ?" בטח הוא חושבת לעצמו

) והוא יותר מסכים שאנשים אחרים ירימו אותו על הידים (בשבועות הראשונים הוא לא היה מוכן שאמא שלי תרים את שגיא, וזו פחדה שהכלב יתקוף אותה...דבר שבחיים הוא לא היה מעז לעשות). הוא מתחיל להפתח לשגיא, כי שגיא כבר יותר קומוניקטיבי. עם פיץ´ זה סיפור אהבה לא רגיל. היא משוגעת עליו. בכל רגע שהיא יכולה היא מגניבה לו ליקוק, והוא כבר מצליח למשוך לה באזניים (והפוסטמה מרשה לו, בעוד אנחנו מנסים לחלץ את האוזנים שלו מלפיתת ידיו האכזרית). אני בכלל חושבת שהיא אוהבת תינוקות, כי היום היא עשתה לאלה של שבלוליטה כמה מיקלחות בפנים...

אוקצור: חיות בבית זה הרבה אושר (נכון שגם הרבה שערות, עבודה ושאר מחויבויות), אבל הם היו הילדים שלנו בזמן הטיפולים, אז אחרי שהתינוקות נולדו הם סיימו את התפקיד?! מה פתאום! הם קיבלו שידרוג לתפקיד האחים הגדולים. אני חולה עליהם, על כל שלושת ילדי:

+

+

 

[yaelhul]

סיגל, אני מתה עלייך ../images/Emo24.gif../images/Emo23.gif../images/Emo25.gif

 

[סיגל של שגיא]

../images/Emo9.gif

 

[אפונת הגינה]

אצלנו טריפו ../images/Emo54.gif די מתעלמת

במסגרת "אם לא יתיחסו לזה אולי זה יעלם". האמת היא שאין לי זמן אליה וגם לא סבלנות. היא די מסכנה ואצלנו זה התחיל עוד בזמן ההריון (מכיוון שהיא יוצאת החוצה היא חשופה לטוקסופלסמה - המחלה החתולית שמסוכנת לעוברים). כששכבתי בבית לא נתתי לה לשבת על הבטן שלי (המקום שלה) וזה הפך למאבק כוחות ביננו. אח"כ נעלמתי לשבעה שבועות לבית החולים ואח"כ עברנו דירה (טראומה משל עצמה). ויומיים אח"כ הגיעו התאומים. מצד אחד אני נורא מרחמת עליה ומרגישה חייבת (אחרי הכל היא היתה התינוקת שלנו עד לפני חצי שנה) ומצד שני האהבה שלי אליה פחתה עכשיו, כשיש לי את הדבר האמיתי. אסור לה להכנס לחדר הילדים ועד לפני שבועיים זה גם לא עניין אותה. עכשיו זה מעניין אותה כשאנחנו נמצאים שם. להפתעתי היא עוד לא התיישבה בלול או בטרמפולינה או בסלקלים. מעניין מתי זה יגיע. ביומיים האחרונים ניסיתי להציג אותה לילדים ואת הילדים לה. רותם הביעה התעניינות, ארז הפגין התעלמות. גם טריפו התעלמה מהם. צריך גם לציין שהיא חתולה די אנטיפטית ששורטת ונושכת גם אותנו ולכן אני מפחדת לתת להם להתקרב אחד לשני ודי נוח לי שהיא מתרחקת מהם.