frustrated
New member
בעקבות התרגום שפרסם "אביב וסתיו"
ראשית, לאלה מכם ששואלים את עצמם "רגע, אתה לא אמור להיות בחו"ל עכשיו? הרי פרסמת שאתה טס!". אז סבלנות, אני טס היום בלילה. התרגום לשיר שפרסם "אביב וסתיו", יחד עם התגובה של קסנדרה, הזכיר לי נושא שחשבתי להעלות אותו כבר לפני כמה זמן, בעיקר בעקבות תרגומיו של צינסקי לבוקובסקי, הנושא של תרגום שירה. תרגום שירה הוא מורכב הרבה יותר מתרגום פרוזה, שכן שיר טוב הוא בעל מעלות רבות ושונות - מצלול, משקל, קצב, הרמזים, תחביר מסוים וכמובן גם התוכן של השיר. לעיתים, קשה מאוד להעביר את כל הדברים הללו לשפה האחרת. ברוב המקרים האחרים, זה בלתי אפשרי. זכור לי מקרה שבו נסיתי לתרגם לחברי, שאינו יודע עברית, שיר של יהודה עמיחי "אבי, מלכי". בשיר יש שורה (ואני מצטט מהזכרון פה): "עשה שכל הדברים\ שאינם רצוני\ יראו כרצוני\ ורצוני כפרחים". אני תרגמתי את השורה הזו באופן הבא: make all the things which are not my will to look like my will and my will like flowers. תרגום שמבחינה תחבירית הוא יותר נכון יהיה, לדעתי: make all the things which are against my will to look as if they were my will and my will as flowers בחרתי שלא לתרגם את השיר באופן כזה, כי הרגשתי שהתרגום הזה מאבד את הקצב שיצר עמיחי בטקסט העברי, ושהקצב הזה חשוב יותר מהתחביר (התרגום הראשון משתמש בתחביר שהוא לא נכון כלל וכלל, שהוא שגוי מאוד, בעוד שעמיחי לא כותב עם שגיאות כל כך גדולות), ולכן שימרתי את הקצב, ובו בזמן לקחתי את הסיכון של שימוש בתחביר, שעלול להוות בעיה בהבנה של השיר, ואף לגרוע ממנה. מקרה נוסף - בזמנו, בן דודי עסק בתרגום שירים שכתב דילן תומאס כמחאה על מלחמת ויאטנם, רק בתרגומיו ויאטנם לא הופיעה, וגם ארצות הברית לא הופיעה, אלא לבנון וישראל. מבחינת התוכן, לא היה דבר בין השירים של תומאס לבין התרגומים של בן דודי. אבל הוא בחר שלא לתרגם תוכן, אלא לתרגם את הרעיון, ולתרגם את התחושה שיצר דילן אצל קוראיו, לעברית. אם חוקר רוצה לחקור את ההתנהגדות שהיתה קימת למלחמת ויאטנם, אל לו להשתמש בתרגומים של בן דודי. אבל אם אדם מישראל רוצה לקרוא היום את דילן תומאס, ולהרגיש מה שהרגיש אמריקאי בשנות השישים, התרגומים של בן דודי עדיפים על תרגומים מקצועיים יותר, שמשמרים את תוכן שיריו של תומאס. מקרה שלישי - קראתי באנגלית ספר שירים של המשורר הסוּפי חפיז, פרסי בן המאה האחת עשרה או השתיים עשרה, שכתב שירה דתית. באחד השירים הופיע ישו, שהאדם המאמין חש איך הוא נכנס לגופו, ובשיר אחר הופיעה הביטוי "halleluja baby" או בעברית - "הללויה, מותק". אני משוכנע, ואין בי צל של ספק, שחפיז המוסלמי האדוק לא הזכיר את ישו בתור המשיח בשיריו, וגם אין לי צל של ספק שהוא לא השתמש בביטוי היודו-נוצרי "הללויה". אבל המתרגם בחר להעביר את התחושה לקורא האמריקאי, ולא את התוכן המדויק של השירים. כשמתרגמים שירה, אין ברירה אלא לותר על אלמנטים רבים בה, ולשמר אלמנטים אחרים. השאלה היא מה לשמר ומה לזנוח. בשתי הדוגמאות האחרונות שנתתי, יש ויתור מוחלט על התוכן ושימור של התחושה. האם זה נכון? לטעמי כן. ולכן, מלאכת התרגום היא לעולם נמשכת. לעולם ימשיכו לתרגם שירים של משוררים גדולים, וכל משורר יבחר לשמר דבר אחד ולוותר על דבר אחר. אשמח לשמוע את דעתכם בנושא.
ראשית, לאלה מכם ששואלים את עצמם "רגע, אתה לא אמור להיות בחו"ל עכשיו? הרי פרסמת שאתה טס!". אז סבלנות, אני טס היום בלילה. התרגום לשיר שפרסם "אביב וסתיו", יחד עם התגובה של קסנדרה, הזכיר לי נושא שחשבתי להעלות אותו כבר לפני כמה זמן, בעיקר בעקבות תרגומיו של צינסקי לבוקובסקי, הנושא של תרגום שירה. תרגום שירה הוא מורכב הרבה יותר מתרגום פרוזה, שכן שיר טוב הוא בעל מעלות רבות ושונות - מצלול, משקל, קצב, הרמזים, תחביר מסוים וכמובן גם התוכן של השיר. לעיתים, קשה מאוד להעביר את כל הדברים הללו לשפה האחרת. ברוב המקרים האחרים, זה בלתי אפשרי. זכור לי מקרה שבו נסיתי לתרגם לחברי, שאינו יודע עברית, שיר של יהודה עמיחי "אבי, מלכי". בשיר יש שורה (ואני מצטט מהזכרון פה): "עשה שכל הדברים\ שאינם רצוני\ יראו כרצוני\ ורצוני כפרחים". אני תרגמתי את השורה הזו באופן הבא: make all the things which are not my will to look like my will and my will like flowers. תרגום שמבחינה תחבירית הוא יותר נכון יהיה, לדעתי: make all the things which are against my will to look as if they were my will and my will as flowers בחרתי שלא לתרגם את השיר באופן כזה, כי הרגשתי שהתרגום הזה מאבד את הקצב שיצר עמיחי בטקסט העברי, ושהקצב הזה חשוב יותר מהתחביר (התרגום הראשון משתמש בתחביר שהוא לא נכון כלל וכלל, שהוא שגוי מאוד, בעוד שעמיחי לא כותב עם שגיאות כל כך גדולות), ולכן שימרתי את הקצב, ובו בזמן לקחתי את הסיכון של שימוש בתחביר, שעלול להוות בעיה בהבנה של השיר, ואף לגרוע ממנה. מקרה נוסף - בזמנו, בן דודי עסק בתרגום שירים שכתב דילן תומאס כמחאה על מלחמת ויאטנם, רק בתרגומיו ויאטנם לא הופיעה, וגם ארצות הברית לא הופיעה, אלא לבנון וישראל. מבחינת התוכן, לא היה דבר בין השירים של תומאס לבין התרגומים של בן דודי. אבל הוא בחר שלא לתרגם תוכן, אלא לתרגם את הרעיון, ולתרגם את התחושה שיצר דילן אצל קוראיו, לעברית. אם חוקר רוצה לחקור את ההתנהגדות שהיתה קימת למלחמת ויאטנם, אל לו להשתמש בתרגומים של בן דודי. אבל אם אדם מישראל רוצה לקרוא היום את דילן תומאס, ולהרגיש מה שהרגיש אמריקאי בשנות השישים, התרגומים של בן דודי עדיפים על תרגומים מקצועיים יותר, שמשמרים את תוכן שיריו של תומאס. מקרה שלישי - קראתי באנגלית ספר שירים של המשורר הסוּפי חפיז, פרסי בן המאה האחת עשרה או השתיים עשרה, שכתב שירה דתית. באחד השירים הופיע ישו, שהאדם המאמין חש איך הוא נכנס לגופו, ובשיר אחר הופיעה הביטוי "halleluja baby" או בעברית - "הללויה, מותק". אני משוכנע, ואין בי צל של ספק, שחפיז המוסלמי האדוק לא הזכיר את ישו בתור המשיח בשיריו, וגם אין לי צל של ספק שהוא לא השתמש בביטוי היודו-נוצרי "הללויה". אבל המתרגם בחר להעביר את התחושה לקורא האמריקאי, ולא את התוכן המדויק של השירים. כשמתרגמים שירה, אין ברירה אלא לותר על אלמנטים רבים בה, ולשמר אלמנטים אחרים. השאלה היא מה לשמר ומה לזנוח. בשתי הדוגמאות האחרונות שנתתי, יש ויתור מוחלט על התוכן ושימור של התחושה. האם זה נכון? לטעמי כן. ולכן, מלאכת התרגום היא לעולם נמשכת. לעולם ימשיכו לתרגם שירים של משוררים גדולים, וכל משורר יבחר לשמר דבר אחד ולוותר על דבר אחר. אשמח לשמוע את דעתכם בנושא.