בעקבות מה שאני קוראת כאן

[לפקה]

בעקבות מה שאני קוראת כאן

בעקבות מה שאני קוראת כאן
אני תוהה לעצמי, איך יכול להיות שהייתי בטיפול נוירופסיכולוגי שנה בעקבות ניתוח מח חירום, עקב דימום מוחי חריף, ואף אחד לא עבד איתי על שיפור הזיכרון לטווח קצר, ולא ניתן לי ע"י המטפל כל טיפ ולא הכי קטן לאיך להתמודד עם בעיות הריכוז שצצו פתאום? - שנה של דיבורים ובדיחות. האם היה כאן פספוס אמיתי, או שהנוירופסיכולוג היה גרוע, או שמא אני מצחיקה מדי ולכן הבדיחות? לא משנה, סתם תהיות שכאלה, ועוד שאלה שלאחרונה עלתה במוחי המנותח. לאחרונה שמתי לב לזה שנעשיתי עצבנית ולחוצה, משהו שלא היה קיים לפני הניתוח, האם לדעתכם יש קשר לדימום ולניתוח?

 

[יורם בראב]

אירוע מוחי וליקויים קוגנטיביים/רגשי

בעקבות מה שאני קוראת כאן
אני תוהה לעצמי, איך יכול להיות שהייתי בטיפול נוירופסיכולוגי שנה בעקבות ניתוח מח חירום, עקב דימום מוחי חריף, ואף אחד לא עבד איתי על שיפור הזיכרון לטווח קצר, ולא ניתן לי ע"י המטפל כל טיפ ולא הכי קטן לאיך להתמודד עם בעיות הריכוז שצצו פתאום? - שנה של דיבורים ובדיחות. האם היה כאן פספוס אמיתי, או שהנוירופסיכולוג היה גרוע, או שמא אני מצחיקה מדי ולכן הבדיחות? לא משנה, סתם תהיות שכאלה, ועוד שאלה שלאחרונה עלתה במוחי המנותח. לאחרונה שמתי לב לזה שנעשיתי עצבנית ולחוצה, משהו שלא היה קיים לפני הניתוח, האם לדעתכם יש קשר לדימום ולניתוח?

אירוע מוחי וליקויים קוגנטיביים/רגשי
האם תוכלי לתת מעט יותר מידע- איזה סוג אירוע מדובר, איזה אזורים מוחיים נפגעו (על סמך הדמייה...). אילו נתונים הכרחיים כדי להביע דעה על סוג הטיפול שזכית לו. בכל מקרה- קשיי קשב מאוד נפוצים לאחר אירוע מוחי ומקובל להתייחס אליהם (לפחות לבדוק אפשרות לקיומם) כהליך סטנדרטי של טיפול נוירופסיכולוגי מקצועי. לגבי עצבנות- לאור העובדה שעבר כשנה (ובמידה והופיעו לאחרונה) יש לשער (בצורה טנטטיבית) שלא מדובר בהשפעות ראשוניות של האירוע המוחי אלה בתגובות רגשיות כתוצאה מקשיים (האם יש קושי לחזור למקום עבודה, תפקוד במשפחה וכו'?). כמובן שייתכן ויש פגיעות מוחיות חדשות יותר (מה שנקרא "אירוע מוחי שקט", התקפים אפילפטיים...). בכל מקרה מומלץ לעבור בדיקה רפואית ונויורולוגית מקיפה. פעמים רבות בעיות רגשיות נובעות מגורמים אלו. במידה ונשללת בעיה רפואית- את יכולה לפנות לנוירופסיכולוג/פסיכיאטר או איש בריאות נפש אחר לבדיקת טיפול מתאים לבעיה. יורם

 

[לפקה]

הי יורם

אירוע מוחי וליקויים קוגנטיביים/רגשי
האם תוכלי לתת מעט יותר מידע- איזה סוג אירוע מדובר, איזה אזורים מוחיים נפגעו (על סמך הדמייה...). אילו נתונים הכרחיים כדי להביע דעה על סוג הטיפול שזכית לו. בכל מקרה- קשיי קשב מאוד נפוצים לאחר אירוע מוחי ומקובל להתייחס אליהם (לפחות לבדוק אפשרות לקיומם) כהליך סטנדרטי של טיפול נוירופסיכולוגי מקצועי. לגבי עצבנות- לאור העובדה שעבר כשנה (ובמידה והופיעו לאחרונה) יש לשער (בצורה טנטטיבית) שלא מדובר בהשפעות ראשוניות של האירוע המוחי אלה בתגובות רגשיות כתוצאה מקשיים (האם יש קושי לחזור למקום עבודה, תפקוד במשפחה וכו'?). כמובן שייתכן ויש פגיעות מוחיות חדשות יותר (מה שנקרא "אירוע מוחי שקט", התקפים אפילפטיים...). בכל מקרה מומלץ לעבור בדיקה רפואית ונויורולוגית מקיפה. פעמים רבות בעיות רגשיות נובעות מגורמים אלו. במידה ונשללת בעיה רפואית- את יכולה לפנות לנוירופסיכולוג/פסיכיאטר או איש בריאות נפש אחר לבדיקת טיפול מתאים לבעיה. יורם

הי יורם
הדמם היה בצד ימין צדדי (לא זוכרת כרגע את המונח הרפואי). נפגעו הזכרון לטווח קצר, הריכוז וחלקים בעין שמאל. התקפים אפילפטיים היו מעטים מאוד ורק אחרי התערבות כירורגית. כרגע ללא תרופות כבר הרבה זמן. חזרתי לעבוד במשרה מלאה למרות שהנוירופסיכולוג שלי ניסה בכל כוחו לשכנע אותי שאני לא מסוגלת לעבוד במשרה מלאה, אלא רק בחצי משרה, וחוץ מעייפות בערב, אני מתפקדת נהדר בעבודה, ואני חושבת שזה היה הדבר הכי חכם שיכולתי לעשות לעצמי, לחזור לתפקוד מלא.

 

[יורם בראב]

ללפקה

הי יורם
הדמם היה בצד ימין צדדי (לא זוכרת כרגע את המונח הרפואי). נפגעו הזכרון לטווח קצר, הריכוז וחלקים בעין שמאל. התקפים אפילפטיים היו מעטים מאוד ורק אחרי התערבות כירורגית. כרגע ללא תרופות כבר הרבה זמן. חזרתי לעבוד במשרה מלאה למרות שהנוירופסיכולוג שלי ניסה בכל כוחו לשכנע אותי שאני לא מסוגלת לעבוד במשרה מלאה, אלא רק בחצי משרה, וחוץ מעייפות בערב, אני מתפקדת נהדר בעבודה, ואני חושבת שזה היה הדבר הכי חכם שיכולתי לעשות לעצמי, לחזור לתפקוד מלא.

ללפקה
שלום, אני שמח לשמוע שחזרת לעבודה ואת שומרת על אופטימיות ועל גישה חיובית. חזרה למסגרת קודמת שנותנת לך סיפוק היא הרבה פעמים התרופה הטובה ביותר. אני גם מבין שהמגבלות הקוגנטיביות לא מהוות מכשול בעבודה- מצויין. אני מקווה שאם הזמן תהיה גם ירידה בעייפות. לרוב נוירופסיכולוגים ממליצים על חזרה מדורגת לעבודה- בדרך זו יש אפשרות לקבל הבנה טובה יותר של המגבלות ולמנוע תסכול מיותר. אבחון נוירופסיכולוגי יכול לתת את התמונה הטובה ביותר של המצב הנוכחי, אך במידה ואין בעיות תעסוקתיות או אחרות ייתכן והדבר אינו הכרחי. האם יש לך מסקנות נוספות מהטיפול שיכולות לעזור למטפלים בתחילת דרכם? יורם

 

[לפקה]

לפני התובנות, ולמרות הביקורתיות

ללפקה
שלום, אני שמח לשמוע שחזרת לעבודה ואת שומרת על אופטימיות ועל גישה חיובית. חזרה למסגרת קודמת שנותנת לך סיפוק היא הרבה פעמים התרופה הטובה ביותר. אני גם מבין שהמגבלות הקוגנטיביות לא מהוות מכשול בעבודה- מצויין. אני מקווה שאם הזמן תהיה גם ירידה בעייפות. לרוב נוירופסיכולוגים ממליצים על חזרה מדורגת לעבודה- בדרך זו יש אפשרות לקבל הבנה טובה יותר של המגבלות ולמנוע תסכול מיותר. אבחון נוירופסיכולוגי יכול לתת את התמונה הטובה ביותר של המצב הנוכחי, אך במידה ואין בעיות תעסוקתיות או אחרות ייתכן והדבר אינו הכרחי. האם יש לך מסקנות נוספות מהטיפול שיכולות לעזור למטפלים בתחילת דרכם? יורם

לפני התובנות, ולמרות הביקורתיות
שלי על המטפל הספציפי שטיפל בי, חייבת רק להגיד שהוא אדם מדהים בפני עצמו שכן עזר לי מאוד, להתגבר בעזרת השיחות על ההוא שעזב כשהייתי בבית החולים ובאותה התקופה, סמוך לניתוח הייתי מאוד פגועה. מה שכן הפריע לי בטיפול היה הניסיון לרפות את ידיי. מרגע שהשתחררתי מבית החולים הייתי חדורת מוטיבציה לחזור לחיים רגילים, כי הרגשתי הכי רגילה שאפשר, עם הראש המגולח, עם זה שאסור היה לי לנהוג ועדיין אסור, עם הבדיקות מדי שבועיים, עם מליוני הרופאים, ועם היותי נס רפואי מהלך על שתיים (ותודה לאל שאני מהלכת, זה ממש לא ברור מאליו). בכל פעם שהעליתי איזשהו רעיון של לחזור לחיים פעילים ורגילים, כמו עבודה במשרה מלאה למשל, או לימודים כלשהם שעניינו אותי, הנוירופסיכולוג ניסה לשכנע אותי שאני לא מסוגלת. מה יקרה אם תעשי פאשלה, את תהיי עייפה, לא תצליחי. עדיף שתעבדי חצי או רבע משרה. וזה החליש והחליש כל הזמן, בכל פעם מחדש הייתי נכנסת לפגישה עם רצון ומוטיבציה ויוצאת מדוכאת וחלשה, וחבל.

 

[יורם בראב]

טיפול

לפני התובנות, ולמרות הביקורתיות
שלי על המטפל הספציפי שטיפל בי, חייבת רק להגיד שהוא אדם מדהים בפני עצמו שכן עזר לי מאוד, להתגבר בעזרת השיחות על ההוא שעזב כשהייתי בבית החולים ובאותה התקופה, סמוך לניתוח הייתי מאוד פגועה. מה שכן הפריע לי בטיפול היה הניסיון לרפות את ידיי. מרגע שהשתחררתי מבית החולים הייתי חדורת מוטיבציה לחזור לחיים רגילים, כי הרגשתי הכי רגילה שאפשר, עם הראש המגולח, עם זה שאסור היה לי לנהוג ועדיין אסור, עם הבדיקות מדי שבועיים, עם מליוני הרופאים, ועם היותי נס רפואי מהלך על שתיים (ותודה לאל שאני מהלכת, זה ממש לא ברור מאליו). בכל פעם שהעליתי איזשהו רעיון של לחזור לחיים פעילים ורגילים, כמו עבודה במשרה מלאה למשל, או לימודים כלשהם שעניינו אותי, הנוירופסיכולוג ניסה לשכנע אותי שאני לא מסוגלת. מה יקרה אם תעשי פאשלה, את תהיי עייפה, לא תצליחי. עדיף שתעבדי חצי או רבע משרה. וזה החליש והחליש כל הזמן, בכל פעם מחדש הייתי נכנסת לפגישה עם רצון ומוטיבציה ויוצאת מדוכאת וחלשה, וחבל.

טיפול
נשמע שיש דברים חיובים וכאלה שפחות שלקחת מהטיפול. בסופו של דבר את מכירה את עצמך הכי טוב ובבחירה שלך הראית את זה. שיהיה המון הצלחה בהמשך. יורם

 

[SHIKUMTA]

לפקה, שלום

בעקבות מה שאני קוראת כאן
אני תוהה לעצמי, איך יכול להיות שהייתי בטיפול נוירופסיכולוגי שנה בעקבות ניתוח מח חירום, עקב דימום מוחי חריף, ואף אחד לא עבד איתי על שיפור הזיכרון לטווח קצר, ולא ניתן לי ע"י המטפל כל טיפ ולא הכי קטן לאיך להתמודד עם בעיות הריכוז שצצו פתאום? - שנה של דיבורים ובדיחות. האם היה כאן פספוס אמיתי, או שהנוירופסיכולוג היה גרוע, או שמא אני מצחיקה מדי ולכן הבדיחות? לא משנה, סתם תהיות שכאלה, ועוד שאלה שלאחרונה עלתה במוחי המנותח. לאחרונה שמתי לב לזה שנעשיתי עצבנית ולחוצה, משהו שלא היה קיים לפני הניתוח, האם לדעתכם יש קשר לדימום ולניתוח?

לפקה, שלום
קראתי בעיון את ההודעות שלך, ואת התשובות של יורם. אני שמח שהתגברת בצורה כל כך טובה מהאירוע והניתוח. אני שמח גם שהטיפול הנוירופסיכולוגי כן היה חיובי בחלקו. לא ברור מדברייך האם נערך לך אבחון נוירופסיכולוגי מקיף, לאבחון מצבך הקוגניטיבי לאחר הניתוח, אבל ייתכן וכעת זה לא ממש הכרחי, על סמך התיאור שחזרת לעבודה רגילה. לגבי הנטייה של המטפל שלך להאט לך את קצב חזרתך לעבודה או לתפקוד כמו שהיה לפני האירוע, יש הרבה חוכמה בגישה זהירה, בלבדוק בהדרגה האם האדם מסוגל לחזור לתפקוד, בללכת לאט ולעלות במידה והמטופל מצליח. זה לעיתים קרובות עדיף על להתחיל בניסיונות גבוהים ו- "להתרסק" - דב שקורה לעיתים קרובות בשיקום נוירופסיכולוגי. אבל, ייתכן שגישה זו לא הייתה מתאימה לך, השאלה היא האם העלת את הסוגייה בפני המטפל. לגבי העצבנות והלחץ, זה בהחלט יכול להיות תגובה רגשית, אולם זה יכול להיות השלכה ישירה של פגיעה מוחית, בגלל זה שאלתי לגבי אבחון. אני הייתי שוקל במקומך לעשות אבחון מקיף, במידה ולא עשית עד כה. ברכה פביאן ב. - נוירופסיכולוג מנהל הפורום

 

[לפקה]

בוקר טוב פביאן

לפקה, שלום
קראתי בעיון את ההודעות שלך, ואת התשובות של יורם. אני שמח שהתגברת בצורה כל כך טובה מהאירוע והניתוח. אני שמח גם שהטיפול הנוירופסיכולוגי כן היה חיובי בחלקו. לא ברור מדברייך האם נערך לך אבחון נוירופסיכולוגי מקיף, לאבחון מצבך הקוגניטיבי לאחר הניתוח, אבל ייתכן וכעת זה לא ממש הכרחי, על סמך התיאור שחזרת לעבודה רגילה. לגבי הנטייה של המטפל שלך להאט לך את קצב חזרתך לעבודה או לתפקוד כמו שהיה לפני האירוע, יש הרבה חוכמה בגישה זהירה, בלבדוק בהדרגה האם האדם מסוגל לחזור לתפקוד, בללכת לאט ולעלות במידה והמטופל מצליח. זה לעיתים קרובות עדיף על להתחיל בניסיונות גבוהים ו- "להתרסק" - דב שקורה לעיתים קרובות בשיקום נוירופסיכולוגי. אבל, ייתכן שגישה זו לא הייתה מתאימה לך, השאלה היא האם העלת את הסוגייה בפני המטפל. לגבי העצבנות והלחץ, זה בהחלט יכול להיות תגובה רגשית, אולם זה יכול להיות השלכה ישירה של פגיעה מוחית, בגלל זה שאלתי לגבי אבחון. אני הייתי שוקל במקומך לעשות אבחון מקיף, במידה ולא עשית עד כה. ברכה פביאן ב. - נוירופסיכולוג מנהל הפורום

בוקר טוב פביאן
בוודאי שיש הרבה חוכמה בלהאט את הקצב של המטופל ולעלות בהדרגה, אבל וזה אבל גדול, נראה לי (כמובן ממקום של מטופלת ולא מטפלת) שכדאי לנסות לזהות קצת יותר טוב את המטופל שיושב מולך, ואולי מה שמתאים לכלל פגועי הראש לא מתאים בהכרח גם לזה שמולך, ואולי כן צריך לתת לו את הצ'אנס לנסות, ואם יתרסק לפחות ידע שניסה, אבל מראש לשלול כל רעיון ורצון שלו זה לא הדבר החכם ביותר לעשות, כמובן אך ורק לדעתי ומנסיוני. לשמחתי הרבה אני הולכת אחרי הלב שלי ולכן אני עכשיו חיה את חיי כפי שרציתי, ובזכות ההליכה לפי רצוני גם גילו שארית AVM שטופלה אח"כ בצנטור מח, כי הלכתי לחוות דעת נוספת עם תוצאות הMRI, ולא נשארתי רק עם דעתו של הנוירוכירורג שלי. לגבי אבחון, אני לא ממש זוכרת אם נעשה כזה, אני מניחה שכן כי זה בכל זאת מכון מוכר שעובד עם המוסד לביטוח לאומי.

 

[SHIKUMTA]

צהרים טובים לפקה

בוקר טוב פביאן
בוודאי שיש הרבה חוכמה בלהאט את הקצב של המטופל ולעלות בהדרגה, אבל וזה אבל גדול, נראה לי (כמובן ממקום של מטופלת ולא מטפלת) שכדאי לנסות לזהות קצת יותר טוב את המטופל שיושב מולך, ואולי מה שמתאים לכלל פגועי הראש לא מתאים בהכרח גם לזה שמולך, ואולי כן צריך לתת לו את הצ'אנס לנסות, ואם יתרסק לפחות ידע שניסה, אבל מראש לשלול כל רעיון ורצון שלו זה לא הדבר החכם ביותר לעשות, כמובן אך ורק לדעתי ומנסיוני. לשמחתי הרבה אני הולכת אחרי הלב שלי ולכן אני עכשיו חיה את חיי כפי שרציתי, ובזכות ההליכה לפי רצוני גם גילו שארית AVM שטופלה אח"כ בצנטור מח, כי הלכתי לחוות דעת נוספת עם תוצאות הMRI, ולא נשארתי רק עם דעתו של הנוירוכירורג שלי. לגבי אבחון, אני לא ממש זוכרת אם נעשה כזה, אני מניחה שכן כי זה בכל זאת מכון מוכר שעובד עם המוסד לביטוח לאומי.

צהרים טובים לפקה
אני מסכים אתך שגישה טיפולית צריכה להיות מתאימה למטופל, ללא ספק. אני שמח שהלכת עם לבך והצלחת. שאלתי לגבי האבחון, כי העלת תהיות האם יש או אין ליקויים כלשהם לאחר האירוע, לכן המלצתי שאם אין אבחון כזה, אולי יש מקום לבצע אחד. מצד שני, ייתכן וזה לא הזמן, כי הרי את מתארת כי די חזרת לחייך מלפני האירוע. לא כל יום נפגשים עם "סיפור הצלחה שכזה, ואני שמח שכתבת על עצמך, מי יתן וזה יתן כוח והשראה למטופלים, לאנשים בעקבות אירועים מוחיים, שללא ספק צריכים עידוד מסיפור מוצלח כמו שלך. פביאן ב.

 

[לפקה]

אשמח להיות לעזר ותמיכה למי שעבר

צהרים טובים לפקה
אני מסכים אתך שגישה טיפולית צריכה להיות מתאימה למטופל, ללא ספק. אני שמח שהלכת עם לבך והצלחת. שאלתי לגבי האבחון, כי העלת תהיות האם יש או אין ליקויים כלשהם לאחר האירוע, לכן המלצתי שאם אין אבחון כזה, אולי יש מקום לבצע אחד. מצד שני, ייתכן וזה לא הזמן, כי הרי את מתארת כי די חזרת לחייך מלפני האירוע. לא כל יום נפגשים עם "סיפור הצלחה שכזה, ואני שמח שכתבת על עצמך, מי יתן וזה יתן כוח והשראה למטופלים, לאנשים בעקבות אירועים מוחיים, שללא ספק צריכים עידוד מסיפור מוצלח כמו שלך. פביאן ב.

אשמח להיות לעזר ותמיכה למי שעבר
ארועים כמו שאני עברתי, כי אני יודעת שאני חיפשתי בזמנו אנשים כאלה לדבר איתם ולא היו בנמצא, כמו קבוצת תמיכה שכזאת.