בעקבות סיפורי הלידה של מורן ויוג'ינ

[עדייו גברת כמעט]

בעקבות סיפורי הלידה של מורן ויוג'ינ

התעוררתי בחמש בבוקר, מלאת דאגות ומחשבות, ובאמצע שבוע 38 כנראה גם יצר הקינון התחיל להתעורר וכל הטרדות לגבי מה שעוד צריך לקנות / לסדר / לארגן... (כל הזמן פינטזתי על תינוק/ת נטולת אביזרים, רהיטים ועזרים- רק אני ומנשא, ופתאום אני נוכחת שזה לא ממש יהיה ככה). קראתי אתמול את סיפורי הלידה של מורן, ושל יוג'יני- סיפורים מדהימים ומעצימים, כל אחד בדרכו, אבל גם מדאיגים ומיאשים בהתחשב בנסיבות העומדות לרשותי... אני מתכננת / מקווה ללדת במרכז הלידה הטבעי בלניאדו, כנראה המקום הכי מאפשר שזמין פה, חוץ מבית, אבל גם שם אין סיכוי שיאפשרו לידה שהיא כל כך לא "לפי הפרוטוקול", לא מאמינה שיתנו לי שלושה ימים אם אצטרך... זו לידה ראשונה שלי, יש בי המון אופטימיות ואמונה ביכולת של הגוף שלי, ההריון עובר עלי בשמחה ובקלות, אבל אולי גם הגוף שלי (והעובר שלי) יצטרך יותר זמן ממה שהנהלים, גמישים ככל שיהיו, יוכלו לתת לו... אני חייבת להודות שבדרך כלל אני לא ערה בשעות הבוקר האלה - נחמד לראות את שמש הבוקר מפציעה מבעד לעלי העץ שבחצר. משולחן העבודה שלי לא רואים את השכונה המכוערת, רק עצים מכל עבר...

 

[בלינקה]

סליחה שאני לא זוכרת...

יש סיבה מיוחדת לחששות שלך? משהו אובייקטיבי? לך ולמלווה יש מספיק ידע כדי לדעת להחליט מה עושים במקרה שבו לא הכל הולך (ואין סיבה שלא ילך)?

 

[עדייו גברת כמעט]

אין סיבה לחששות

רק ההכרה בכמה שהמושג "נורמלי" הוא רחב וגמיש, וכמה לא תמיד מספיק לסמוך על עצמי, צריך גם סביבה מאוד מאפשרת ומאמינה (נושא האמונה נדון כאן בימים אלה). מצד אחד אני מתכוננת ומאמינה שאני יכולה ללדת לידה פעילה ו"תקינה", מצד שני אני חושבת שאני לא מספיק מתמודדת עם האפשרות שלא הכל ילך כמו בפנטזיה. אבל,מאז החששות של הבוקרבאו, נכנסו, יצאו כל מיני הרהורים, דאגות ומחשבות. כנראה זה גם הזמן להתכונן קצת, אז בנתיים היינו בסופר לקניה גדולה.

 

[עופריקה]

הדאגה כמנת חלקנו היומית../images/Emo140.gif

יש משהו בהריון ואח"כ בגידול ילדים שמצרף אלינו את הדאגה הזו, לא?! בכל מיני רמות. אבל זה לא העניין... שבוע 38, קינון כמו שכתבת, קירבה ללידה, מביאה (לרוב) הרבה סימני שאלה, חחשות, שאלות בנוסח "מה אם", אנחנו שוב שוכחות את הסֶנטר שלנו, את עמוד השדרה. אותו אחד שהוביל אותך לדמיין ורצות לידה מסוג אחד, ואותו אחד שהוביל אותך להכיר ולרצות ללדת במרכז לידה בלניאדו. אולי תסתכלי אחרת על הסיפורים? וכמובן שאינני אומרת בכך התנתקי מחששותייך. לפי התגובות מסיפור הלידה של מורן וגם ממכתבה של יוג'יני (טרם יצא לי לקרוא את סיפור הלידה) אפשר לראות איך כל אחת ראתה ו"לקחה" מהכתוב משהו אחר. התמקדי במה שמחזק אותך. למשל באמונה שהגוף שלך יודע ללדת, באמונה שלא סתם בחרת ללדת במרכז בלניאדו וכו'

אם היית בסיור במרכז, אולי נסי לדמיין את עצמך מגיעה לשם. יש לי חברה שילדה במרכז, אבל כנוהל חייבים הרי לעבור במיון יולדות ובעצם דרך בית החולים. לא היה לה קל, אבל היא ראתה את זה כעוד שלב בדרך למקום הלידה שלה-של התינוק שלהם. היא מספרת איך ברגע, ממש ברגע שהם עברו במסדרון, הכל השתנה בה. היתה מידת סטרס שהצטמצמה, זה הזכיר לה למה היא בחרה ללדת שם, המרחב, השקט, האינטימיות, מיילדת שהיא רק שלה ועוד ועוד. והנה גם את - מצאת זמן של קסם (ככה זה נשמע) "לראות את השמש מפציעה מבעד לעלי העץ שבחצר." אולי נפגש במרכז?

אני מתוכנת ללוות שם לידה כל יום... שימשיך להיות יום קסום ורגוע, עם שפע שמש ואם אפשר גם מים לאדמה

 

[הקטנה באלפי ישראל]

בלינקה, את אחת מהמיילדות

מהצוות של לניאדו

 

[בלינקה]

התכוונת עופריקה, נכון? ../images/Emo13.gif

 

[הקטנה באלפי ישראל]

אופס...דווקא התכוונתי בלינקה,

אבל כנראה בלבלתי בין ההודעות...

... ובכל זאת- תגלי לנו

את מהמלאכיות של לניאדו

(אני יודעת שעופריקה היא דולה...

...)

 

[בלינקה]

אני מדריכת הכנה ללידה

זה בחתימה שלי

 

[הקטנה באלפי ישראל]

../images/Emo122.gif