בעקבות שרשור קודם

[mykal]

בעקבות שרשור קודם

שעסק בנושא פיטורים.

אני הרבה פעמים תוהה --הכיצד מנהלים
חושבים שבהנהגת "יד קשה" חוסר התחשבות ודרישות מוגזמות,
יוכלו להשיג את התוצרים אותם הם רוצים בסופו של דבר.
הרי לו היו קשובים יותר, מתיחסים יותר---יוצרים נאמנות מצד העובדים
למערכת אותה הם מיצגים--היו מפיקים הרבה יותר.

למה בשטח--זה לא עובד, ואנחנו יותר ויותר מוצאים 'בוסם' קשוחים.
מה דעתכן ניתן לשינוי?

 

[mitmit11]

יש שני צדדים למטבע

מצד אחד מה שתיארת. מצד שני איפה שהבוס "רך" יותר והמערכת מאפשרת יש המון ניצול ואבטלה סמויה (יותר או פחות). בד"כ מישהו שהתנסה במערכת כזו הופך אח"כ למנהל קשוח ודורש יותר. זה לפחות מהניסיון המועט שלי (כעשור בשוק העבודה של "הגדולים", הייטק ומוסד ממשלתי).

 

[mykal]

לא חולקת על דעתך,

אבל יש כמה דברים חשובים בענין,
1)האבטלה הסמויה שאת מדברת עליה, יכולה לנבע משני גורמים שנובעים מניהול לא נכון , בעיני.
1)דרישה ממוקדת ענינית באוירה טובה לא מחייבת קשיחותוחוסר התחשבות.
מנהל טוב (גם אנושי ומסביר פנים)אמור לבדוק אם העבודה מתבצעת, ואיך.
2)דמויות נצלניות ועצלניות שלא עובדות ויוצרות אבטלה סמויה--ראשית--למנהל תפקיד בענין ושנית הן יצליו להתעצל גם אצל מנהל קשוח, אם לא ידרשו מהם.

מה דעתך על זה, או באמת הפתרון הוא 'קשיחות' ואוירה של אין דרך אחרת.

 

[mitmit11]

אני איתך

חושבת שדוקא מנהל שמתנהל בצורה נעימה יוצר יותר מוטיבציה.
לעניין הדמויות הנצלניות אז לצערי רואה את זה הרבה במוסד הממשלתי בו אני עובדת וזה קורה תחת כל סוגי המנהלים. אנשים ותיקים עם קביעות שאי אפשר לאיים על משרתם.

 

[mykal]

והנה חזרנו לשרשור

לגבי פיטורים.
לאיים אפשר תמיד.
לטעמי אחת הבעיות הגדולות היא, שמנהלים בממסד ערכתי /ממשלתי,
יושבים על תפקידם שנים רבות---
הם לא יוזמים, לא מאתגרים, וההגדרה שלהם, רצון ל'שקט תעשיתי'
וכשיש מישהו שרוצה 'להגדיל ראש'
מיד הוא מאיים על המערכת, (בעיקר על המנהל הקשוח)ו'חונקים' את הרצון שלו.
וכשאדם לא מאותגר, ומתחיל להשתעמם אז נוצרת אבטלה סמויה.
ובעיקר אוירה לא נעימה--
אפשר אחרת.....
אני חויתי זאת בעבודתי כמורה---עזבתי רק בגלל הרגשת ה'חנק'
ואני חווה זאת במערכת הבריאות שאני מכירה מקרוב מכמה פנים שלה.
אני בטוחה שך זה מתנהל בהרבה מוסדות 'קפואים' רק ריענון והחלפת תפקידים--
היו משנים הכל.

 

[mitmit11]

זה הולך ומשתנה

אנשי ה"קביעות" של פעם שהיו לה משמעויות הולכים ויוצאים מהמערכת אם באופן טבעי או בעידוד שחל פרישה מוקדמת וכו. הדברים האלו הופכים לאט לאט (ממש לאט) להיות נחלת העבר ובהחלט מרגישים שיש שינוי. אין כבר כמעט דבר כזה מנהל שיושב באותו כיסא שנים על גבי שנים. במינימום - יש רוטציה בין תפקידים חופפים בגופים דומים.

 

[mykal]

מעולה, שמחה לשמוע.

רק שיהיה מספיק תבונה למנהלי העל--
לא לשפוך את המים עם התינוק.
יש לאנשי השטח הרבה נסיון והרבה ידע מקצועי--
הם יכולים לתרום מזוית אחרת של עשיה.

 

[אישה בחופשה]

מוסיפה מנקודת מבטי - מקום עבודה פרטי

הכל תלוי בכריזמה של הבוס.
יש לנו צוותים בחברה שמובלים ע"י בוסים שונים.
יש שני צוותים שראשי הצוותים שלהם הם בעלי כריזמה של מנהיגים (במקרה או שלא במקרה הם גם בעלי דרגות קצונה - זה אולי נושא לדיון אחר), בצוותים האלו יש הרבה קשיחות אבל העיניינים מתנהלים באופן יעיל ועם מסירות לעבודה.
בצוותים שאין התנהלות כריזמטית / יד קשה - יש חיפוף של העבודה - אנשים יוצאים ובאים ללא מוסר.

לדעתי, הרבה מהנאמנות של העובד למקום באה גם מתוך דוגמא אישית וגיבוי:
אם הבוס דורש לעשות עבודה רבה אבל הוא בעצמו נעלם באמצע היום, זה לגמרי מוריד את המוטיבציה.
אם הבוס נוסע במכונית יקרה ואת לא מקבלת תוספת למשכורת - זה יוצר תחושת מרירות.
למה זה לא עובד? כי יותר קל לעבוד פחות ולדרוש מהעובדים שלך יותר וגם כי להיות קשובים יותר לעובד עולה לפעמים במשאבים וכסף (רואה אצלנו את היחס הטוב למשרתים במילואים ולאמהות, מתנות יומולדת שמקבלים מהמשרד וכד')

 

[mykal]

אחלק את תגובתי

לפי שתי הפסקות שכתבת.

פסקה א'--אני מצטטת את המשפט האחרון:
"בצוותים שאין התנהלות כריזמטית / יד קשה - יש חיפוף של העבודה - אנשים יוצאים ובאים ללא מוסר."
אם הבוס כריזמטי וחרוץ, לא צריך יד קשה--אצלי המושג יד קשה,היא מקבילה
ללהיות רע --(יכול ליות שהתכונת למשהו אחר)אם הבוס כריזמטי, מאתגר מלהיב
האוירה תהיה כזו שתתן תפוקה ועבודה רצינית באוירה טובה.
הוא לא צריך להיות עם ידקשה.
ומוסר הוא תלוי חינוך ואופי האדם. לא משהו שהבוס יכול להעניק.
לפסקה ב'--
מזדהה מאוד עם הנושא של דוגמא אישית.--לא יודעת אם בהקשר
הדוגמא של תנאי שכר, כי כולם מבינים שאחד הפרמטרים בהיררכיה היא תנאי שכר,
אבל בהחלט בעשיה בשטח.

 

[debby12]

שאלה מעניינת

גרמת לי לחשוב

אני חושבת שהרבה מהאנשים שמגיעים לקידום/דרגות ניהול הם אלה שיודעים לשחק את המשחק הפוליטי היטב = לרצות/להתחבב את הממונים עליהם. כלומר שם הפוקוס שלהם. ואז, גם ברגע שיש להם עובדים המדווחים אליהם, הפוקוס שלהם ממשיך להיות לרצות את ההנהלה. הכפיפים לא ממש מעניינים אותם כי לא ייצא להם מהם כלום. כל זה כמובן ברמת הסטטסיטיקה/סטירואוטיפ אבל לדעתי זה משחק תפקיד.

בנוסף - אולי הם שוגים לחשוב שזה מה שבונה עבורם "מנהיגות"/סמכותיות בתור מנהלים (?) ואולי זה גם קשור בתרבות באופן כללי?

 

[mykal]

המשפט הכי קשה לי

שלא מענינים אותו הכפיפים--
לו הם היו מענינים אותו--היה לו הרבה יותר קל להוציא מהם
חריצות נאמנות ועשיה מבורכת.
זה בעני בוס חסר מעוף ואולי גם קצת חסר שכל

 

[debby12]

מסכימה

אבל הפוקוס שלהם הוא לא "עשייה" - אלא קידום אישי שלהם.....