בעת שאני בונה,
הצעת מחיר ללקוח (מלאכת מחשבת, "אמנות" בפני עצמה!
) אני חושב על כל ה-"רינונים" שהיא יכולב לעורר, ונזכר בשיחה עם אבא של חבר של אחד האפרוחים, אחר צהריים אחד, ביציאה מהצהרון: "אז אם הם לוקחים על כל ילד (כך וכך) ויש ךהם (כך וכך) ילדים, אז הם עושים (כך וכך) כל חודש! ואיזה הוצעות יש להם כבר?!.... בוא'נה, שיחקו אותה! תאמין לי, לפתוח צהרון זה עסק משתלם!" אני מכיר אותם. למעשה כולם כאן מכירים אותם. בעצם פחות או יותר כולם כאן מכירים את כולם. אבל הקשר איתם נמשך כבר שנים ארוכות, עוד מלפני שהאפרוחים (שלנו או שלהם) בקעו לאויר העולם. הם פתחו ת'צהרון עבור הכנסה נוספת אחרי שנולדו התאומים. אני יודע איך כמו כולנו הם נלחמים בשיניים כדי לשרוד. אני גם יודע שכל יום בארבע, כשהאפרוח רואה אותי הוא עושה לי פרצופים של "מה?! כבר?!" ולא רוצה ללכת! אני יודע שלהגיע לצהרון בסוף היום, אחרי הגן בשבילו זה כמו לחזור הביתה. אני יודע שכל צ'ק שאני מעביר להם, ראוי והורווח ביושר! אני נדהם בכל פעם מחדש מצרות העין שעוקצת אותנו מכל כיוון.
הצעת מחיר ללקוח (מלאכת מחשבת, "אמנות" בפני עצמה!