אלונית 2006
New member
בפיק שלי מההתחלה חלק1
קגומה התעוררה בבעתה. הסיוט הנורא הזה לא עזב אותה לרגע, שוב ושוב, היא ראתה אותם ביחד...... מאושרים..... ואז היא שוב קשורה לעץ, משותקת, שומעת את אינויאשה, אינויאשה שהיא אוהבת, אומר לה שהוא אוהב אותה, ואז את מה שראתה בתוך ליבה כשהגפן המקוללת של נאראקו לפתה אותה..... לא משנה מה עשתה, זה חזר על עצמו, לילה אחרי לילה, אותו סיוט. היא לא הפסיקה לחשוב על אינויאשה לרגע, אפילו שחזרה לזמן שלה, היא יכלה להפסיק לחשוב מה קורה שם בעבר... האם היא רק חולמת? או שהסיוט שלה הוא המציאות בעבר? היא התחילה להבין, שאת הרסיס לקחה איתה לא רק כדי למנוע מאינויאשה להפוך לשד מלא, אלא כדי שהיא תוכל לחזור לעבר.... או שתהיה לו סיבה לחזור לעתיד. זהו זה, היא חשבה, הלילה אני חוזרת לשם! קיקיו חייכה בסתר, היא כל כך נהנתה לראות את קגומה מתענה בגלל הסיוט ששתלה במוחה! היא חשובה לאינויאשה, אבל היא לא תיתן לו להראות את זה! קיקיו התגנבה חזרה לכיוון הבאר, לא מודעת לכך שקגומה מתחקה אחריה. היא ירדה בבאר, ויצאה ביער. היא שמעה רחש מאחוריה והסתובבה, זו הייתה קגומה! אחוזת זעם, היא כיוונה את קשתה, יודעת שקגומה חסרת אונים בלי קשת משלה. היא שחררה את הירייה..... אך כשהחץ כמעת פגע בקגומה, הופיעה ילדה מוזרה. לא, לא ילדה, במבט ראשון היא נראתה אנושית, אך בסקירה שנייה, נראה שהעיניים בגוון הזהב היו ערפיליות וגדולות מדי יחסית לפנים, ושהשער בגוון הזהה לזה של העיניים, שגלש עד מתחת למותניה ריחף ללא כל רוח, ו.... היא ריחפה סנטימטרים אחרים מן האדמה, עטויה גלימה כסופה, עם סמל הכוכב המיסטי של מסדר הלוחמים המכשפים. היא אחזה בחץ, והחץ עלה באש, ונעלם בלי להעלות אפילו עשן. הפנים האלו היו מעט מוכרות לה, אבל מאיפה? "הגיע הזמן לחשוף את צורתך האמיתית, כוהנת אפלה!" אמרה הילדה המוזרה, כמעט בלחש... אך קיקיו שמעה הכול כאילו היא צעקה את זה. "איני כוהנת אפלה!" היא צעקה. "את, שהחזקת בלב תמים בעזרת כישוף, שנגעת בנשמה אפלה, שאש השנאה המאכלת בוערת בליבה, את אינך כוהנת אפלה?, הצחקת אותי" הנערה לחששה משהוא, וקיקיו הרגישה כי גופה קופא, משותק. הילדה הסתובבה לעבר קגומה. "קראי לאינויאשה, רק לו והביאי אותו הנה" אמרה לה הילדה. קגומה הנהנה בראשה ורצה משם. "עכשיו, אחכה עד שאינויאשה יבוא, ואז אראה לו את צורתך האמיתית כוהנת אפלה! את הסבל שגרמת לשני לבבות תמימים!" הילדה נראתה כועסת מאוד. "איני יכולה להיות אפלה, כי הצלתי חיים רבים!" קיקיו צעקה. "את הינך אפלה, כי גם אפל יציל חיים אם יצא לו מזה רווח כלשהו, ואת הצלת חיים בשביל כבוד! בשביל תדמית! על כל איש שהצלת, אמללת עד מוות עשרה אנשים אחרים!" "קיקיו!" נשמעה צעקתו של אינויאשה, הוא רץ לכיוונה בחרב שלופה, אך נתקל במחסום. "קינהי?, הוא נשמע מופתע, כשהוא ראה את הילדה המרחפת. "קינהי?, זו את?" הילדה הנהנה בראשה. "באתי להחזיר את הכוהנת האפלה הזו לגהנום, אני מסיימת עם זה עוד רגע" "כוהנת אפלה?! קיקיו?! כנראה נפלה כאן טעות!" זעק אינויאשה בקול. "לא, קיקיו היא כוהנת אפלה" אמרה הילדה. "קינהי, את בטח טועה! זה לא יכול להיות! אני יודע שאינך טועה, אבל חייב להיות לזה הסבר!" "ההסבר היחידי הוא, שהיא רימתה אותך, כעת אראה לך." הילדה לחששה משהו, התקרבה לפניה של קיקיו, תפסה במצחה, ומשכה בכוח. זעקת אימה נמלטה מפיו של אינויאשה.
קגומה התעוררה בבעתה. הסיוט הנורא הזה לא עזב אותה לרגע, שוב ושוב, היא ראתה אותם ביחד...... מאושרים..... ואז היא שוב קשורה לעץ, משותקת, שומעת את אינויאשה, אינויאשה שהיא אוהבת, אומר לה שהוא אוהב אותה, ואז את מה שראתה בתוך ליבה כשהגפן המקוללת של נאראקו לפתה אותה..... לא משנה מה עשתה, זה חזר על עצמו, לילה אחרי לילה, אותו סיוט. היא לא הפסיקה לחשוב על אינויאשה לרגע, אפילו שחזרה לזמן שלה, היא יכלה להפסיק לחשוב מה קורה שם בעבר... האם היא רק חולמת? או שהסיוט שלה הוא המציאות בעבר? היא התחילה להבין, שאת הרסיס לקחה איתה לא רק כדי למנוע מאינויאשה להפוך לשד מלא, אלא כדי שהיא תוכל לחזור לעבר.... או שתהיה לו סיבה לחזור לעתיד. זהו זה, היא חשבה, הלילה אני חוזרת לשם! קיקיו חייכה בסתר, היא כל כך נהנתה לראות את קגומה מתענה בגלל הסיוט ששתלה במוחה! היא חשובה לאינויאשה, אבל היא לא תיתן לו להראות את זה! קיקיו התגנבה חזרה לכיוון הבאר, לא מודעת לכך שקגומה מתחקה אחריה. היא ירדה בבאר, ויצאה ביער. היא שמעה רחש מאחוריה והסתובבה, זו הייתה קגומה! אחוזת זעם, היא כיוונה את קשתה, יודעת שקגומה חסרת אונים בלי קשת משלה. היא שחררה את הירייה..... אך כשהחץ כמעת פגע בקגומה, הופיעה ילדה מוזרה. לא, לא ילדה, במבט ראשון היא נראתה אנושית, אך בסקירה שנייה, נראה שהעיניים בגוון הזהב היו ערפיליות וגדולות מדי יחסית לפנים, ושהשער בגוון הזהה לזה של העיניים, שגלש עד מתחת למותניה ריחף ללא כל רוח, ו.... היא ריחפה סנטימטרים אחרים מן האדמה, עטויה גלימה כסופה, עם סמל הכוכב המיסטי של מסדר הלוחמים המכשפים. היא אחזה בחץ, והחץ עלה באש, ונעלם בלי להעלות אפילו עשן. הפנים האלו היו מעט מוכרות לה, אבל מאיפה? "הגיע הזמן לחשוף את צורתך האמיתית, כוהנת אפלה!" אמרה הילדה המוזרה, כמעט בלחש... אך קיקיו שמעה הכול כאילו היא צעקה את זה. "איני כוהנת אפלה!" היא צעקה. "את, שהחזקת בלב תמים בעזרת כישוף, שנגעת בנשמה אפלה, שאש השנאה המאכלת בוערת בליבה, את אינך כוהנת אפלה?, הצחקת אותי" הנערה לחששה משהוא, וקיקיו הרגישה כי גופה קופא, משותק. הילדה הסתובבה לעבר קגומה. "קראי לאינויאשה, רק לו והביאי אותו הנה" אמרה לה הילדה. קגומה הנהנה בראשה ורצה משם. "עכשיו, אחכה עד שאינויאשה יבוא, ואז אראה לו את צורתך האמיתית כוהנת אפלה! את הסבל שגרמת לשני לבבות תמימים!" הילדה נראתה כועסת מאוד. "איני יכולה להיות אפלה, כי הצלתי חיים רבים!" קיקיו צעקה. "את הינך אפלה, כי גם אפל יציל חיים אם יצא לו מזה רווח כלשהו, ואת הצלת חיים בשביל כבוד! בשביל תדמית! על כל איש שהצלת, אמללת עד מוות עשרה אנשים אחרים!" "קיקיו!" נשמעה צעקתו של אינויאשה, הוא רץ לכיוונה בחרב שלופה, אך נתקל במחסום. "קינהי?, הוא נשמע מופתע, כשהוא ראה את הילדה המרחפת. "קינהי?, זו את?" הילדה הנהנה בראשה. "באתי להחזיר את הכוהנת האפלה הזו לגהנום, אני מסיימת עם זה עוד רגע" "כוהנת אפלה?! קיקיו?! כנראה נפלה כאן טעות!" זעק אינויאשה בקול. "לא, קיקיו היא כוהנת אפלה" אמרה הילדה. "קינהי, את בטח טועה! זה לא יכול להיות! אני יודע שאינך טועה, אבל חייב להיות לזה הסבר!" "ההסבר היחידי הוא, שהיא רימתה אותך, כעת אראה לך." הילדה לחששה משהו, התקרבה לפניה של קיקיו, תפסה במצחה, ומשכה בכוח. זעקת אימה נמלטה מפיו של אינויאשה.
