בצד השני של הבעיה.

[מיה טנו]

בצד השני של הבעיה.../images/Emo42.gif../images/Emo29.gif

לפני חמש עשרה שנה נישאתי למתגייר יפני שהכרתי בעת עבודתי במכון כלבורנטית. כחודש לאחר החתונה עברנו ליפן, ושם גם נולדו הקטנות שלי- הארוקה (שהיא כיום בת 14) והוטארו (בת 11). בשנה שעברה החלטנו לחזור לישראל. הבנות קיבלו את העניין בהבנה, אם כי לא ממש בשמחה. אז באוגוסט האחרון חזרנו לארץ. כאן התחילו כבר להתעורר שאלות: האם לשדל את הבנות לדבר בעיברית בבית? איך אפשר יהיה להרגיל את הבנות למנטליות הישראלית? איך יגיבו הצבריות בבית הספר לטום-בוי כמו הארוקה, או לילדה שקטה כמו הוטארו? עוד לא הספקתי לפתור את השאלות האלה, והתחילה שנת הלימודים. שתיהן החליטו ללכת עם הבגדים שהיו התלבושת האחידה בביה"ס שבו הן למדו ביפן. הבנתי אותן. כשהסתכלתי עליהן נכנסות לביה"ס עם הבגדים בשחור-לבן-בורדו, שמתי לב כמה הן שונות מהצבריות שצרחו וניסו למשוך את תשומת לב הבנים- אלה הבנות שעומדות להיות חברות של הבנות שלי? לא. את זה גיליתי מאוחר יותר. הארוקה הייתה נערית מכדי שתמצא חן בעיני הבנות, והוטארו- ביישנית מדי. אז אין להן חברות, והן מאוד קשורות אחת לשניה. עד כמה שהבנתי מהמורות, הן כל הזמן ביחד. מלבד זה, לשתיהן אין שום מוטיבציה לנסות ולהשתלב. יש עצות?

 

[Inuit]

הי מיה

האם הבנות לא דברו בבית עיברית לפני כן?

 

[Phoenix mom]

ברוכה הבאה ../images/Emo140.gif

וואו, כמה שאהבתי את השמות של הבנות!!! בטח יש לשמות משמעויות מדהימות גם, ספרי! ולגבי עצות... הבן שלי עוד פיצפון, כך שמניסיון לא אוכל לדבר אבל נדמה לי שבגיל הזה לזמן יש יכולת לעשות שינויים תני להן את הזמן שלהן להתרגל לשינוי המנטליות והאווירה תוך תמיכה ועידוד כמובן, והרבה הבנה, חיבוקים וסבלנות שיהיה בהצלחה וברוכים השבים

 

[יורי CA]

אין לי עצות

אבל אולי כמה מילות עידוד יעזרו. מהניסיון שלי עם בנותי (6 ו-8 בזמן המעבר) ראיתי שאמנם ילדים נקלטים מהר יחסית, אבל אין פה שום הוקוס פוקוס. זה פשוט לוקח זמן. אנחנו ראינו התחלה של לימוד שפה אחרי חצי שנה, ומבחינת קליטה חברתית הגדולה עדיין לא נקלטה, אפילו אחרי שנה וחצי, אם כי השליטה שלה באנגלית היא מוחלטת. בשנה שעברה הן היו בכיתת "אולפן" ללימוד אנגלית, ולמרבה ההפתעה כל אחת מהן הסתדרה הכי טוב דווקא עם היפניות מהכיתה שלה, כך שאולי יש בכל זאת איזו קירבה מנטאלית. בהצלחה

 

[מרב של נועה ועומר]

להיקלט בארץ

מיה, האם הילדות הולכות לבית ספר ממלכתי רגיל?

 

[Lina nj]

COMBANWA, MAYA-SAN

OGENKI DESU-KA? אנחנו ( שנינו ישראלים) גרנו שלוש שנים בטוקיו, שם נולדה ביתנו הקטנה. אומנם היינו בעיקר בחברת ה-WESTERNERS , הספקנו לטעום מן המנהגים היפניים, להתרגל אליהם ולהתאהב בהם. הנימוס, הרוך, האיפוק... היה לי מאוד קשה להסתגל בהתחלה. הפער בין תרבות יפן לבין כל תרבויות מערב הוא עצום, זה נכון עוד יותר לגבי ישראל. כמו שאני (ורבים אחרים ביפן) עשיתי מאמץ להכיר וללמוד להבין את האופי היפני ואיך מתמודדים איתו, כך בטח גם הבנות שלך, בעידודך ובעזרת החיזוקים ממך, יצטרכו לעשות את אותו הדבר. זהו הדבר הנכון לעשות מבחינה "אבולוציונית" - על מנת לשרוד יש עליהן להסתגל

. ולפי הגיל הן בטח בחטיבת ביניים - זה ממש ג'ונגל. אני לא יודעת מה היו השיקולים שלכם לחזור לארץ (אנחנו עכשיו בארה"ב, אך כל הזמן שוקלים אפשרויות לחזור ליפן). אך מה שלמדתי מהנסיוני שם זה שזרים רבים, אשר החליטו לדחות את תרבות יפן על הסף, בלי לנסות להבין אותה - ממש לא נהנו מהיותם במדינה הקסומה הזו והפסידו בגדול, מהרבה בחינות. וכל האלה שלמדו לעשות שינויים חיוניים בהתנהגותם, מבלי לאבד את הזהות והיחוד שלהם - נהנו וחיים שם שנים רבות (תוך כדי תלונות בלתי פוסקות על מיליון דברים שהם לא לטעמם ואיומי סרק לעזוב את יפן). אני מנחשת שזה נכון בכל גיל ובכל מדינה. בטח הקושי של הבנות נובע גם מן המראה השונה שלהן (מי אוהב לעורר סקרנות של הקהל?), מהיותן תלמידות חדשות בעולם שונה, ולא רק בי"ס שונה. אני למדתי בתיכון בכיתת עולים, והיו איתנו הרבה ילדים של תושבים חוזרים. זה בהחלט הקל על ההתאקלמות והשתלבות שלהם בלימודים. אולי יש משהו דומה בבי"ס של הבנות? אני מניחה שכדאי מאוד להיות בקשר קבוע עם המורים - זה מאפשר מעקב אחרי המתרחש וגם יעורר את תשומת לבם ואולי יתר הבנה ואהדה כלפי הקשיים של הבנות. עוד דבר שגיליתי - ביתי בת השנתיים בהתחלה התקשתה מאוד להיות בגן הילדים, הייתה אגרסיבית ועצבנית. לעומת זאת בחוגים הנוספים שלה היא מתנהגת אחרת לגמרי, ממש חמודה ומקסימה: נדמה לי שיותר קל להם להשתלב וללמוד בקבוצות קטנות ואינטימיות יותר, במפגשים פחות אינטנסיביים מבחינת האורך שלהם וכמות הלמידה שעושים בהם. אולי אם תלכנה לחוגים לפי הטעמים האישיםם שלהן, ימצאו ילדים שיתעניינו באותם הדברים, ימצאו איתם שפה משותפת, וככה ישברו את המחסומים הפנימיים שיש להן עכשיו? ואל תשכחו למה צברים נקראים צברים - קוצים זה רק מבחוץ, בפנים כולם מתוקים מדבש

. מאחלת לכולכם בהצלחה

 

[eu sei que]

היי מיה, ברוכה הבאה לפורום ../images/Emo39.gif

וגם לארץ.. חזרנו הקיץ לארץ אחרי שלוש שנות שליחות... ואני מוכרחה להגיד לך שגם לבנות שלי יש קשיי התאקלמות... בעיקר בהיבט החברתי, והבנות דוברות עברית, ברמה טובה מאוד(לפעמים טובה יותר משל חבריהם שלא נעדרו שלוש שנים), בנושא הלימודים הן התאקלמו מצויין, למעט קושי לתרגם מושגים שונים שבהם משתמשים במתמטיקה וכד'. אבל, אני לא יכולה לאמר, שבקטע החברתי - הן התאקלמו... קשה להן ואם קשה להן שנעדרו 3 שנים אז לבנותיך שבאות ממנטליות שונה לחלוטין, מאוירה אחרת, מסגרות שונות (אני לא מכירה את יפן, רק מסיפורים אני יכולה לדמיין את השוני - ) אז אין לי ספק שהקושי שלהן עצום. אהבתי את ההחלטה שלהן ללבוש את המדים מיפן - זו הצהרה - חד משמעית - אנחנו שונות, ובינתיים רוצות להשאר כאלו. אני חושבת שהתאקלמות לוקחת זמן ולמרות שכבר עברה חצי שנה, זה לא אומר שדברים לא ישתנו... גם הביחד, שלהן מצד אחד הן לא לבד ויכולות לתמוך אחת בשנייה, מצד שני - זו לגיטימציה לא להתערות בחברה הסובבת אותן, כאילו הן ממלאות אחת לשניה את הצרכים החברתיים, כך שלא יוזמות ומתעניינות באחרים, אבל - אני עדיין חושבת שהשינוי יקרה - לא הייתי לוחצת עליהן, ובגילן ובהתחשב בנוער הישראלי גם לא הייתי יותר מדי מתערבת או יוזמת פעילויות משותפות וכאלה דברים "פדיחות" וכד' מה שכן, הייתי משאירה לזמן לעשות את שלו... מעבר לזה, אם את חושבת שמתפתח כאן משהו מאוד לא בריא, הייתי כן, פונה ליועצת בית הספר או כל יעוץ מסוג אחר. ודבר נוסף, אני אתייעץ עם בנותיי אם יש להן רעיונות. הרבה בהצלחה!