בצהרי היום

[must]

בצהרי היום

בבוקרו של יום לאחר שהתעוררת, סיפרת לי על כוס קפה על חלומך, וחלומך היה חלומי. נפרדנו כל אחד לעיסוקיו. השמש של הבוקר ,אותה אחת שהאירה אותך באור אחר. נמצאת במרכז השמים. כמו שאת במרכז מחשבותי, תוהה מה מעשיך. האם תהרהרי בי? נזכר בחלומך וחושב איך להפוך אותו למציאות ממשית. כעת צהרי היום, יושב בהפסקת העבודה חולם בהקיץ אותך. ונזכר בחיוך בנשיקת הבוקר ואמירת הביי שלך.

 

[@poet]

ומי באמת עושה את זה?

נו עכשיו בכנות, אחרי שמעיפית את כל הצביעות אתה באמת מאמין במה שכתבת? קרה לך פעם להרגיש? נו באמת! דיי להמציא תכתבו כבר מהלב אנשים

 

[must]

פואט איש יקר אתה!

זה נכתב מהלב וכל אחד מרגיש את זה אחרת וכל אחד חווה את זה אחרת להמציא? לא אין המצאה למרות שאני חושב שמצאתי לי מלאכית והיא זו שמצליחה לגרום לי לשחרר את הדברים האלו אז מצטער עם הרגשת שאלו לא דברים שנובעים מהלב

 

[@poet]

קשר לזה אין

אולי היכולת הראשונית של הנשים, הגברים , להטעות אולי היא מסנוורת , את עינך אין לי מושג . שמור על עצמך איש מיסתורי כמו שאני שומר על עצמי יוצר מידי אנשים מתים היום משיברון לב לך חזק , לך אמיץ ודע. אהבת אמת לא קיימת , ואם היא קיימת אז מחר אני אמות משיברון לב ואומר אני את כל האמת ... poet forums admin

 

[must]

פואט חבר!

מאחד שהיה למטה והכי למטה שיש. ומאחד שיודע מהו שברון לב ומה זו המילה להתרסק! אני יכול לומר לך שלולא אהבה בשביל מה אנחנו כאן לרדוף אחרי ממון או יוקרה או רכב יותר חדיש לא ! יש אהבה ונשמע לי שאתה ככל הנראה פגוע מאחת אז זמן הוא דבר מרפא ותגיע אותה אחת שתאוהב אותךכמו שאתה אני רק מקווה שתדע לדעת לקבל את זה.

 

[@poet]

תמימות? אולי לא

אני אינני מדבר מפגיעה שאל את כל חבריי , שאל על הבחורה הנהדרת שחייה איתי אני רק לא מאמין לכל מה שכתוב בעיתון , למה שאני רואה בטלויזיה , שאני מרגיש בפורום. אני קורא את דבריך הם נראים לי דמיונים זה הכל , זה לא אומר שהם לא קיימים , הרי אם לפני מאה שנה היה מישהו שהיה מתבדח על כך שאני ואתה היום נצליח לשוחח דרך המחשב ,כולם היו צוחקים ממנו, אז הנה אני מרגיש אותו דבר . (חס וחלילה לא צוחק עליך) אבל אתה בטח מבן את האנלוגייה ואני שונא לומר את זה אבל אחי , ניראה את כתביך עוד חודשיים שלושה , ניראה אם משהו בהם השתנה או לא

 

[סופגניה*]

פואט יקר

כשעצוב לי ורע אני בוכה. ככה זה אצלי. קראתי את דברייך,סגרתי את המחשב, והדמעות כבר נחו להן בזויות העין. איך אפשר את הכאב להפחית? מה לומר כדי שיכאב טיפה פחות? כל הקלישאות של-``זה יקח זמן`` ``תהיה חזק`` ``זה יעבור````תזרום עם הכאב`` ``תן לכאב לגעת`` הכל נכון אך בכלל לא עוזר. אני אומרת-לעשות! להלחם! לא להכנע! לצאת מהבית, להפגש עם אחרים, לא לותר לרחמים העצמיים, להכיר אחרות, לבלות, לצחוק, לשתף בחויות, לצאת לטייל, לקנות בגדים חדשים. ואז רואים-היי רגע, זה כבר קצת פחות, כבר אפשר לחייך מבלי שרוצים לבכות וכשתכיר את זו שלה תוכל הכל לספר, הכאב ישאר עמום, זכרון רחוק, מאחלת לך שיקרה בקרוב, קרוב, בחיבוק ע נ ק, הרבה אהבה סופגניה

 

[מימי 51]

must בציפיה

ראיתי בוקרו של יום וצהרי היום אהבתי ןמחכה לראות הערב והלילה