בצהרי שבת..../images/Emo73.gif
החלטנו להצטרף לשאר חברי הפורום השני למפגש בקיבוץ של אחד החברים,החוםן היה בשיאו אך בכל זאת לקחנו איתנו מים, חטיפים וירדנו דרומה, התיכנון של הנסיעה כנראה לא היתה טובה,בין ההסתבכויות שלנו על הכבישים{אני מחפשת את הקיצור..והוא על דרך ה
} שוחחנו על נושא הגרושין שלו...פתאום התבקשתי לענות על משהו ועניתי עם מעט ציניות מעט הומור {מה שמאוחר יותר הבנתי התקבל ברצינות רבה אצל הבן זוג}והוא אמר לי דבר שהיה קשה לי ביותר לשמוע{כאשר משווים אותך לגרושתו לעתיד רק מעודן יותר}לא נכנסת לפרטים...אך מיד השתתקתי... מחשבות רצו לי בראש..ומיכוון שאני אדם שעובד מהרגש לרוב ולא מהראש, ביקשתי לו לדבר כל הנסיעה ...והכי טוב זה לתפוס מרחק אחד מהשני במשך כל המפגש. זה עשה לו רע...טעינו כל הדרך,נסיעה של שעה וחצי לקחה לנו שלוש שעות, כאשר הגענו כ"כ קרוב...אמרתי לבן שלי כי הוא שאל אותי משהו "שזו הנסיעה הכי גרועה שהיתה לי בחיים" וזהו...כאן רף הסבלנות שלו פקע והוא סובב את ההגה והפנה את הרכב בחזרה לכיוון הבית{מה הבית?היינו ממש בדרום} אני כעסתי וביקשתי שיסע למפגש ושנספוג את הכעס לעצמינו ....{הילד בשלב הזה התחיל לבכות...לא רוצה הביתה..לא רוצה הביתה וגם הילדה....}הוא לא זז..עצר ואמר אין לי חשק ללכת ואני לא יכול להיות שם במצב כזה...או קיי אז נוסעים הביתה..בינתיים מתקשרים אלינו החברים ואני מנתקת את הטלפון כי האוטו געש ורעש...רגע לפני צומת עם קניון ביקשתי שיוריד אותנו שם ואנחנו נסתדר עם כסף למונית ושהוא יכול לחזור הביתה לבדו...לא היה קל לצאת מהאוטו,הילד צרח שהוא לא רוצה לעזוב אותו..ואני התעקשתי שכן..וגם מעוף לא רצה..אבל אני החלטתי וזהו!{מכירים לא?} כשירדנו הבן שלי פשוט היה ניסער.."עוד אחד שעוזב אותנו...שניים עזבו אותנו.. אני אוהב אותו לא רוצה שיעזוב אותנו"זה היה קטע קשה ביותר...בינתיים מעוף מסתובב סביבנו עם הרכב ואני רואה את הקושי שלו, הילדים משני צידיי ידיי...ואני מבקשת לדעת עם יש מוניות בסביבה.. אין! עומדת עם הילדים..פתאום מעוף לא רואה אותנו ועושה רוורס...וכמעט הילדה שלי בין הגלגלים שלו..ואני נסערת..והוא יושב חופת ידיו בהגה ואני רואה את הקושי שלו שוב ושוב..הילד בוכה ...הילדה בוכה.. ואני ניקרעת..רוצה לצעוק לו דייייייייייייייייייייייייייייייייייי אני לא יכולה בלעדייך אל תתייאש ממטופשת שכמותי..אל תלך... {כי הוא אמר לי כשיצאתי מהרכב...אם את יוצאת..זה הסוף לסיפור שלנו..ואני לפעמים הולכת עם הראש בקיר} בסוף...מישהו כעס עליו שכמעט דרס את הילדה..ושאל אותי האם זה האבא של הילדה..אמרתי לא...אבל הוא כמו..הוא שם עבורם באש ובמים.. וכך גם עבורי..מה עשיתי לו כל הדרך עם עקיצות כי נעלבתי ממשפט שלו אליי,למה לא לדבר? ביקשתי שיעצור..נכנסנו התחבקנו..הילד נרגע...נסענו למפגש בשקט.. וכשהגענו..הבן שלי פונה לאחותו ואומר לה: "ראית...הגענו ...מעוף הביא אותנו לכאן..ואמא הסכימה איתו" בדרך חזרה...אחרי שהילדים נרדמו.....התחלנו לדבר על מה שקרה מאיפה זה התחיל....ועד כמה חשוב לבדוק דברים באותו רגע ממש ולא למתוח כמו מסטיק...כך גם הכעס מצתבר... הכעס היה שלי כלפי עצמי...לאיזו מריבה חשפתי את ילדיי? זו הפעם הראשונה..ואלוהים עדי זו הפעם האחרונה.. היום אמרתי לו למעוף שלי...שלנו....שמי שמחזיק מעמד איתי צריך להיות לו "ביצים" ...כי אני לפעמים מייאשת.. אני לפעמים יכולה להיות כמו קיר..ואחר כך נמסה כמו קרח.. אבל הפקתי לקחים...הילד שלי בבוקר אמר שטוב שזה עבר.. וביקש שאבטיח לו שזה לא יקרה שוב.. אז מה אומר לכם....יש בי אהבה גדולה לאיש המקסים הזה בעל הסבלנות של פיל...אבל הנה גם אותו אני שוברת .... ואני תוהה...עד מתי?עד מתי אני אשחק בגפרורים? אני לא רוצה לאבד אותו..והכל נראה כ"כ טיבעי שאנחנו יחד.. אנחנו באמת משפחה טיבעית ולא מרגישים את ההבדל בן אבא לבן זוג של אמא....אבל יש אמא שעושה טעויות{וגם לא יש יד בעיניין} אך יכולתי להעביר את זה..יכולתי לדלג... ולא עשיתי כך..... זה המשברון שעברנו...ויצאנו ממנו מחוזקים יותר...אך כולי תקווה שהבן שלי לא יישאר עם משקעים מזה. לילה טוב לכולם
החלטנו להצטרף לשאר חברי הפורום השני למפגש בקיבוץ של אחד החברים,החוםן היה בשיאו אך בכל זאת לקחנו איתנו מים, חטיפים וירדנו דרומה, התיכנון של הנסיעה כנראה לא היתה טובה,בין ההסתבכויות שלנו על הכבישים{אני מחפשת את הקיצור..והוא על דרך ה
