בציטוט שהביא בני מקריון נאמר:

[רונית 1411]

בציטוט שהביא בני מקריון נאמר:

"האם האדם הופך לפתע נאור, בוחר דבר-מה, ואז חוזר למצב הלא-נאור?"
קריון טען שלא, שאין דרך חזרה,
ואני מהרהרת לי וחושבת,
האם ייתכן שלכן אנחנו כה פוחדים לעשות שינויים גדולים?
כי אנחנו מפחדים ממה שיקרה לנו?
למי שנהפוך?
שלא נכיר את עצמנו?
שנצא ממעגל הנוחות?
מה דעתכם?
האם קריון צודק? האם אין דרך חזרה?
ובמידה ואין האם אנו מסוגלים לשינוי?

 

[הקוסמת הורודה2]

ברור שאנו מסוגלים לשינוי.

השינוי הוא קדימה ואחורה זה טבעי לחזור למצב לא נאור
ואפשרי לאט לאט לחזור ל"נאורות" מהר יותר.
את יודעת קדימה אחורה קפיץ קפוץ לצדדים העיקר לשאוף לקדימה

 

[NוNין cוcNו]

אין דרך חזרה.

ז"א בפועל יש, כי זה בערך הדחקה של השינוי, או כמו שאת אומרת פחד.
אבל.. הידיעה שרכשנו היא התקדמות וכשאתה מתקדם - אז אתה כבר לא עומד במקום.
אתה בוחר לחזור למוכר והאהוב - אבל אז נפער פער בין מה שאתה מכיר, לידע החדש.

הממ מוכר לי מחיי האישיים - שמחה לומר שאני מצמצמת את הפער נכון להיום

 

[הקוסמת הורודה2]

יפה מאוד

 

[ינוקא1]

זה תלוי באיזה ידע.

יש ידע ויש ידע.

יש ידע שאתה מנהל איתו "רומן" , שאתה הופך להיות ל"נרקומן" של הידע.

כשזה קורה - אין דרך חזרה.

 

[רונית 1411]

אני חושבת שכשאדם מתחיל תהליך אמיתי

של שינוי, משהו פנימי, עמוק בתוכו משתנה,
ולכן אינו יכול לחזור אחורה,
כמו שאדם שלמד לקרא לא יוכל להיות שוב אנאלפבית...