בצער רב וביגון קודר

[comicsgirl]

בצער רב וביגון קודר

אני מודיעה ש.... ח-ז-ר-ת-י-! ובגדול! אז זהו, יש לי אינטרנט (אחרי חצי שנה, בערך, של ניתוק מהעולם החיצון) ואני שמחה לחזור לעיניינים! אז הרשו לי לקבל בברכה את כל משתתפי הפורום החדשים ולהגיד שלום גם לכל ידידי הוותיקים. ולמי שלא מכיר (או לא זוכר): אני רעות, חובבת מושבעת של ג'יי סקוט קמפבל והמעריצה מס' 2 של אביב אור (ערן לא מרשה לי לקבל את מס' 1... ). זהו, שיהיה לכולם אחלה ערב!

רעות. נ.ב- מושיק, נורא אהבתי את היומן הישראלי רק שאלה אחת: אתה מוכן להבהיר לי את הקטע על הבחור והבחורה שהיא בסוף מצילה אותו... לא הבנתי את זה...

 

[moshikgulst]

הי, ילדה!

שמח שחזרת...

 

[comicsgirl]

thanks!

שמתי לב שלא ענית לי על השאלה. האם תכבד אותי בתשובה?

 

[moshikgulst]

האמת...

פשוט לא קראתי ת'הודעה שלך עד הסוף...

אבל ללא קשר, עשיתי לי מנהג לא לענות לשאלות כמו:"למה התכוונת בזה ובזה..". כל הכיף בקומיקס הזה ללא מילים זה שכל אחד מפרש את זה איך שהוא רוצה. זה סיפור סוריאליסטי ונתון לפרשנות אישית של כל-אחד ואחת. שמח מאוד שאהבת את החוברת! you ai'nt seen nothin' yet

 

[comicsgirl]

אהבתי מאוד

חוברת עמוקה מאוד, עם הרבה רגשות. במיוחד אהבתי את הסיפור של החיים שלך. זה באמת הסיפור שלך חייך?

 

[moshikgulst]

האמת...

שלא. אחי קובי כתב את הסיפור, והוא מבוסס באופן ממש ממש כללי על קורותיו. אבל אני אמסור לו את חיבתך לסיפורו. בכל מקרה, תודה בשמו!

 

[illustrator]

ברוכה השבה!

ואני מצטער, אבל מעריץ מספר 1 יכול להיות רק אחד.

 

[מיכאל ברגמן]

חזרת לעולם אחר

מאז שהלכת הספקתי להשתלט על הפורום ולהשליט מורא על כולם. כדאי שתתאפסי ותתייצבי עם כל השאר בשלשות כי יש מסדר בעוד עשרים דקות. סתאאאם. ברוכה השבה. אני יכול לתאר את האימה של לחיות בלי אינטרנט חצי שנה. איך יכלנו להסתדר בלי האינטרנט כל אותם שנים אני לא יודע...

 

[comicsgirl]

כן המפקד!

להביא לך אולי גם כוס קפה?

אני שמחה לחזור! תודה רבה על קבלת הפנים החמה!