וכדי לחגוג את המאורע המשמח, שני
פרקים של דיג'ימון גארדיינס! D: פרק שבע: עיניו האדומות נצצו ולהבי אודם נשלחו מהם ופגעו ישירות באחד האנשים שלמטה. הילדה פלטה אנקת פחד ונשענה בגבה על אחד מקירות הסמטא שמאחוריה. היא חיפתה על פיה בידה והביטה בציפור ברעד. אקאטורימון ירה שוב ופגע בבניין שלידו הסתתרה הילדה, שהחל להתמוטט. "קאבומון!" צעק יוטה כשרץ ברחוב בצילו של הדיג'ימון הענק שמעליו. "קאבומון!" צעק שוב, מצמיד את ידיו לפיו כדי להגביר את קולו. הוא חלף ליד הסמטא והביט בילדה המשותקת, שרק הביטה בבניין המתמוטט ברעד. "היי, ילדה! זוזי משם!" קרא הנער, תפס בידה ומשך אותה אליו. בידו האחת הרכיב את משקפתו על עיניו כדי להגן עליהן מהאבק ובידו השנייה הצמיד את הילדה לגופו. כשהרעש פסק, פקח את עיניו והביט בילדה הצמודה אליו, ופניו נעשו אדומות כעגבנייה. "קור עכביש ארסי!" צעקה דוקוגומון. הקור נכרך סביב צינור הברזל שאחז ריי מול גופו, והעכבישה משכה אותו אליה ועקרה את הנשק מידיו של הנער. "תותח רוח!" צעק שינומון, אך אויביו התחמקו בזריזות. טאסקמון שעט קדימה וגרר את השני איתו. הדיג'ימון המסתער רץ ישר לתוך בניין, שאותו מוטט על שניהם. נתונים אדומים עלו מבין החריצים, מה שהצביע על מותו של אחד הדיג'ימונים. "שינומון!" קרא ריי בבהלה. הוא החזיר את מבטו אל הדיג'ימונית שמולו, שליקקה את שפתיה בתאווה. הנער ראה את פניו משתקפים בכל אחת מתשע עיניה דמויות הפנס ונסוג לאחור. השנייה החלה להתקרב אליו באיטיות, ונראה שהיא נהנית מן הפחד שבעיניו. "בוא אליי." לחששה בארסיות. "אל תדאג, זה לא יכאב. זה יגמר עוד לפני שתרגיש בזה..." "מעיל פרווה!" נשמעה צרחה, ודוקוגומון כוסתה בשיערות זהובות דקיקות. ריי נפל לאחור והביט למעלה, אל הדיג'ימון שנחת מולו. השיערות שכיסו את העכבישה התפוצצו בעוצמה, והיא נחתה במרחק של כמה מטרים מן השניים. "מעיל פרווה!!!" קאבומון צרח בכל כוחו, כאילו כדי להעניק להתקפתו עוד כוח. "אההה!" אויבתו זינקה לעומתו וכל גופה נעלם תחת מעטה השיער של קאבומון. היא התפוצצה בעודה באוויר, נפלה על גבה והתגלגלה מספר פעמים, ולבסוף נעצרה על גבה שוב. בבטנה נפער חור גדול ונתונים אדומים החלו לעלות ממנו אל עבר השמיים. "לא!" צעקה העכבישה בתדהמה. "לא! אני הובסתי! על-ידי...טירון..." והיא התפוגגה לגמרי. קאבומון נותר מול ריי, מתנשף ממאמץ. "עשית את זה." אמר הנער בפליאה. הדיג'ימון הסתובב אליו וחייך. "עשיתי את זה." הוא זקר את אגודלו. "איפה יוטה?" "אקאטורימון הופיע במרחק של כמה רחובות מכאן, ואני לא הייתי יכול לעשות דבר. נאלצתי לעזוב את יוטה ולחפש אותך ואת שינומון. יוטה לא הצליח לעבור בין כל האנשים ששם. היית צריך לראות את זה! איזה בלגן!" "אקאטורימון?! יש לנו מספיק צרות גם ככה. עזור לי לחלץ את שינומון!" "מיד! מעיל פרווה!" קאבומון כיסה את האבנים שתחתן נקבר שינומון בשיערות ופוצץ אותן. ריי החל להזיז את האבנים בעצמו, והדיג'ימון הצטרף אליו. הרחוב כבר התרוקן מאנשים. אקאטורימון הטיל את צילו המאיים על האזור והחל להפיל את הבניינים המעטים שעוד עמדו. בסמטא צרה עמדו יוטה והילדה שהציל. "בואי!" אמר הנער, תפס בידה והחל לרוץ תוך כדי שהוא מביט בדיג'יכלי שלו. "היו כאן שלוש קודם..." מלמל לעצמו. הם רצו בלי לעצור עד שראו את ריי ממרחק. "ריי! ריי!" צרח יוטה. הנער השני שמע את הצעקות והסתובב. "יוטה!" קרא קאבומון, שעמד על ערימת הסלעים שתחתה היה קבור שינומון. ריי החל לרוץ אל יוטה, כשהבחין בילדה שאיתו. הוא זיהה מיד את הפנים הלבנות המוקפות בשיער כתום, ואת העיניים היפות, הגדולות והסגולות. הנער עמד להודיע ליוטה על זהות הילדה, כשרעש חזק נשמע מאחוריו והוא עצר והסתובב לאחור. יוטה והילדה הגיעו אליו והביטו בתדהמה בדרימוג'מון מזנק מתוך ערימת הסלעים ומעיף את שינומון לאוויר בעזרת המקדח שלו. קאבומון התגלגל לאחור והופרד מריי ויוטה. "קאבומון!" קרא האחרון בבהלה. "סיבוב קידוח!" דרימוג'מון נעץ את מקדחו באדמה והיא החלה לרעוד. הילדה פלטה אנקת בהלה וכמעט נפלה, אבל יוטה תפס אותה. "שינומון! קום!" צעק ריי אל עבר הדיג'ימון הפצוע. זה ניסה נואשות לקום על רגליו ונאנק בכאב. "קום!" המשיך שותפו. שינומון ניסה שוב, אך שוב נפל. "ריי..." לחש בחולשה. "קום!!!" צרח הנער בשלישית. "מוחץ עצמות!" קרא דרימוג'מון ועלה על רגליו האחוריות. מקדחו הסתובב כל-כך מהר, עד שניצוצות ניתזו מבסיסו. וככל שגברה המהירות, הניצוצות נעשו לברקים שהסתחררו סביב המקדח. ידו של יוטה האוחזת בדיג'יכלי רעדה, או שמא הדיג'יכלי היה זה שרעד? המקדח מוקף הברקים השתקף בעיניו החומות של הנער ופיו נפער באימה. הוא איבד כל תקווה והיה בטוח שמותו הגיע. ועם כל זאת, הרגיש כוח מחמם זורם בכל גופו. "קאבומון!!!" צרח יוטה בעודו מגן על עיניו החצי עצומות בידו. כלום. ריי פקח את עיניו באיטיות, מבוהל ממה שהוא עלול לראות. הדבר היחיד שראה היה דרימוג'מון, קפוא באוויר ועיניו הירוקות פעורות לרווחה. המקדח שלו כבר לא הסתובב וירה ברקים לכל עבר, ומגבו עלו לשמיים חלקיקים אדומים רבים מספור. הדיג'ימון נפל על הרצפה ומאחוריו נגלה שועל כחול ויפהפה בעל שלושה זנבות שקצותיהם לבנים. כפות רגליו היו לבנות גם כן ועיניו הכחולות הכהות הביטו אל עיניו של יוטה במבט עמוק וחודר. "מ...מה זה?" שאל האחרון. "זה לא יכול להיות!" הוא שמע את ריי מתנשם לידו. "מה זה?" שאל יוטה שוב, הפעם את ריי. "מי אתה?" שאל ריי את הדיג'ימון. "סאנבימון." אמר הדיג'ימון קצרות ופנה אל הנער השני. "יוטה, אתה לא מזהה אותי?" "ק...קאבו...מון?" שאל יוטה ברעד. "מה זה?" שאלה הילדה כתומת השיער ברעד. יוטה והיא הביטו בריי, שנראה חיוור ומופתע לגמרי. "מה קרה?" שאל יוטה. "אני סאנבימון, דיג'ימון השועל בעל שלושת זנבות. בעזרתך דיג'יגדלתי מקאבומון לצורת האלוף שלי, יוטה." אמר השועל. "דיג'ימה?" שאל יוטה. "איך לעזאזל דיג'יגדלת?" שאל ריי בתדהמה. סאנבימון לא ענה, אלא רק החל לרחרח את האוויר. "יש כאן עוד דיג'ימון. צריך למהר!" אמר וזינק מעל השלושה. אבקה כחולה מנצנצת צנחה מזנבותיו ונחתה על שינומון, שפצעיו נעלמו בן רגע. "מה קרה כאן הרגע?" הוא שאל וקם על רגליו, משפשף את ראשו. "זה גם מה שאני שואל." נשמע קול. הארבעה הסתובבו והביטו בנער בעל שיער שחור וקוצני שעיניו מוסתרות מאחורי משקפי שמש מרובעות. הוא היה לבוש גופייה שחורה ומכנסי עור שחורות, וידיו השריריות במקצת היו שלובות על חזהו.
אווווווו, איזה סוף מרגש! אני מזיל דמעות (כן, בטח
)! סוף כזה עוד לא היה באף עונה! הבטחה שלי! ניאהאהאהאהא! D:<
