בצפר חדש
שלום לכולם! התחלתי ביום חמישי בצפר חדש... מקום שונה לגמרי מהבצפר הקודם שלי (שני בתי הספר נמצאים במרחק 10 דקות הליכה זה מזה). יש לי כמה דברים שמפריעים לי. האמת שהעובדה שבכלל יש משהו שמפריע לי היא זאת שמפריעה לי. התבלבלתם? אני אסביר.. ->אני בכלל לא מבינה מה יכול כבר להפריע לי!! על פניו הכל בסדר גמור! עד עכשיו חשבתי שכשחדשים, צריכים להיות מוחצנים ומצחיקים כדי למשוך אנשים ולהתחבר איתם.. אבל אני פשוט עם ביטחון עצמי, נחמדה, מקשיבה וזהו. לא מוחצנת ורעשנית בכלל. מה שמדהים זה שבעצם הביטחון העצמי שלי אמיתי ולכן כשפונים אליי ומזמינים אותי (בביה"ס החדש) אני לא מתרגשת אלא אני פשוט עונה כן או לא... אני לא עושה עניין מזה ואכן, בנות מתחברות איתי. הקטע זה שהבית ספר הזה ידוע בזה שהבנות שם סגורות. כלומר- כשמגיעה מישהי חדשה לא כולם ישר ייפתחו אליה ויקרבו אותה. ממש לא! קודם כל היא צריכה "להוכיח" את עצמה, להראות שהיא בת על רמה וליזום את הקשרים עם כל שאר הילדות וכך לאט לאט נכנסים. עכשיו כבר כולם בערך מכירות אותי שם (אין לי ממש מושג איך כי אני לא עושה רעש כמו שכבר אמרתי) ונחמדות אליי בהחלט... אבל אני מרגישה שהשתניתי. כאילו שכשלא היה לי ביטחון עצמי אמיתי וממש הרגשתי צורך להתחבר עם בנות- הלך לי יותר טוב. כשהיה את ה"ריגוש" הזה כשמישהי הזמינה אותי. עכשיו ממש לא. כאילו שאני בכלל לא צריכה עוד חברות. ברור שאני פתוחה וזורמת עם כולם, אבל אני לא מרגישה בבפנוכו צורך של ממש בחברות חדשות. אין לי את המוטיבציה הזאת להראות להם "מי אני" כי כבר יש לי כ"כ הרבה חברות מכ"כ הרבה מסגרות שבמקום שזה יגרום לי להתחבר איתם ישר, זה גורם לי להתבלבל. ואני מודעת לעובדה שאני גורמת לכם להתבלבל, אז סליחה מ"ראש". זאת אומרת, שהקטע של לרצות להשיג חברות בכלל לא בא מה"בפנים" שלי, אני יודעת בשכל שזה משהו שאני צריכה לעושת, ואני מתנהגת כמו עצמי- ומשום מה זה כן מקרב אליי בנות.. אבל אני לא באמת מ-ר-ג-י-ש-ה את זה. אם זה היה בא מבפנים הייתי מוצאת דרך לפתח שיחה עם כל אחת, וכבר כל בית הספר היה מכיר אותי (וזה רק היום החמישי שלי שם). הייתי עושה בדיוק את מה שעשיתי כשהייתי בבית הספר הקודם שלי, שגרם לכולם להיקשר אליי כ"כ.. גם מצאתי את עצמי כמה פעמים פשוט חושבת על בנות מהבצפר הקודם שלי והיום אפילו הברזתי בבוקר ("השתחררתי" הישגתי אישור) כדי לבקר אותם! אני ממש ממש לא רוצה לעשות את זה! אני תלמידה מצויינת וממש חשוב לי להצליח בלימודים! השאלה.. אם יש לי כוח להתחיל מההתחלה, או שאני פשוט אשאר כמו שאני עכשיו. לדעתכם יש טעם לשנות את ההתנהגות שלי? אני דווקא שלמה איתה.. אני נחמדה לכולם.. אבל כאילו חסר את הטאץ' האחרון שבאמת יסחוף אחריי ילדות, שזה בא ממני.. וזה לא בא עכשיו. השבת יש לנו שבת ביחד ואני לא יודעת אם אני בכלל רוצה ללכת. נראה לי שיהיה לי עם מי להיות בחדר (מן הסתם..) אבל , מה אני אעשה שם? אז אני אתגבש איתם.. .ו?! אני מוצאת את עצמי חושבת רוב הזמן על חברות שלי שעושות צחוקים, ועל ידידים שלי שעושים צחוקים, ואני מקנאה. כי אולי אני יבשה? כבר הרבה זמן לא עשיתי "צחוקים" בשיעור.. וזה מבאס מה אני עושה? ועוד משהו, אפילו שהוא נשמע ממש מטומטם. בעצם עוד שניים. התספורת שלי מאוד מפריעה לי! פיזית! יש לי מבנה פנים רזה וטיפה מוארך, ולכן אני הולכת עם פוני. פוני לצד. עכשיו... השיער שלי לא חלק, הוא גלי כזה. מסוג השיער שיכול להיות או ממש יפה או ממש מכוער. יש ימים ויש ימים. בזמן האחרון (כנראה כי עשיתי חינה שחורה בחופש) הוא יבש כזה וממש מכוער, והפוני גם- וזה ממש מפריע לי. וזה גם לא אשטתי בכלל חחח וחשבתי על זה שאם יהיה לי יותר נוח עם התספורת ואני לא אצטרך כל הזמן להזיז את הפני עם היד ולגעת בשיער שלי כדי שיעמוד כמו שצריך, אני אוכל (כמה שזה נשמע מטומם......) יותר להתעסק בדברים אחרים. כי כרגע חצי מהזמן שלי הולך על היאבקות בשיער שלי. אז.. יש לכם הצעות מה לעשות? ..וגם בבית הספר החדש שלי, כולם מכירות בנים כזה מתנועת נוער ויש להם הרבה ידידים וזה.. גם לי יש ידידים אבל לא מהסוג הזה. שלהם זה ידידים מהצופים ומבנ"ע, ראש אחלה כזה... ואצלי בצופים אין כמעט בנים. בעצם- יש רק בכית ט'- שנה מתחתייי. איך אני "מוצאת" ידידים? איפה אפשר להתחבר? (אני מרגישה מטומטמת על המגילה, אבל בכל זאת אני אעריך את זה אם תעזרו לי)
שלום לכולם! התחלתי ביום חמישי בצפר חדש... מקום שונה לגמרי מהבצפר הקודם שלי (שני בתי הספר נמצאים במרחק 10 דקות הליכה זה מזה). יש לי כמה דברים שמפריעים לי. האמת שהעובדה שבכלל יש משהו שמפריע לי היא זאת שמפריעה לי. התבלבלתם? אני אסביר.. ->אני בכלל לא מבינה מה יכול כבר להפריע לי!! על פניו הכל בסדר גמור! עד עכשיו חשבתי שכשחדשים, צריכים להיות מוחצנים ומצחיקים כדי למשוך אנשים ולהתחבר איתם.. אבל אני פשוט עם ביטחון עצמי, נחמדה, מקשיבה וזהו. לא מוחצנת ורעשנית בכלל. מה שמדהים זה שבעצם הביטחון העצמי שלי אמיתי ולכן כשפונים אליי ומזמינים אותי (בביה"ס החדש) אני לא מתרגשת אלא אני פשוט עונה כן או לא... אני לא עושה עניין מזה ואכן, בנות מתחברות איתי. הקטע זה שהבית ספר הזה ידוע בזה שהבנות שם סגורות. כלומר- כשמגיעה מישהי חדשה לא כולם ישר ייפתחו אליה ויקרבו אותה. ממש לא! קודם כל היא צריכה "להוכיח" את עצמה, להראות שהיא בת על רמה וליזום את הקשרים עם כל שאר הילדות וכך לאט לאט נכנסים. עכשיו כבר כולם בערך מכירות אותי שם (אין לי ממש מושג איך כי אני לא עושה רעש כמו שכבר אמרתי) ונחמדות אליי בהחלט... אבל אני מרגישה שהשתניתי. כאילו שכשלא היה לי ביטחון עצמי אמיתי וממש הרגשתי צורך להתחבר עם בנות- הלך לי יותר טוב. כשהיה את ה"ריגוש" הזה כשמישהי הזמינה אותי. עכשיו ממש לא. כאילו שאני בכלל לא צריכה עוד חברות. ברור שאני פתוחה וזורמת עם כולם, אבל אני לא מרגישה בבפנוכו צורך של ממש בחברות חדשות. אין לי את המוטיבציה הזאת להראות להם "מי אני" כי כבר יש לי כ"כ הרבה חברות מכ"כ הרבה מסגרות שבמקום שזה יגרום לי להתחבר איתם ישר, זה גורם לי להתבלבל. ואני מודעת לעובדה שאני גורמת לכם להתבלבל, אז סליחה מ"ראש". זאת אומרת, שהקטע של לרצות להשיג חברות בכלל לא בא מה"בפנים" שלי, אני יודעת בשכל שזה משהו שאני צריכה לעושת, ואני מתנהגת כמו עצמי- ומשום מה זה כן מקרב אליי בנות.. אבל אני לא באמת מ-ר-ג-י-ש-ה את זה. אם זה היה בא מבפנים הייתי מוצאת דרך לפתח שיחה עם כל אחת, וכבר כל בית הספר היה מכיר אותי (וזה רק היום החמישי שלי שם). הייתי עושה בדיוק את מה שעשיתי כשהייתי בבית הספר הקודם שלי, שגרם לכולם להיקשר אליי כ"כ.. גם מצאתי את עצמי כמה פעמים פשוט חושבת על בנות מהבצפר הקודם שלי והיום אפילו הברזתי בבוקר ("השתחררתי" הישגתי אישור) כדי לבקר אותם! אני ממש ממש לא רוצה לעשות את זה! אני תלמידה מצויינת וממש חשוב לי להצליח בלימודים! השאלה.. אם יש לי כוח להתחיל מההתחלה, או שאני פשוט אשאר כמו שאני עכשיו. לדעתכם יש טעם לשנות את ההתנהגות שלי? אני דווקא שלמה איתה.. אני נחמדה לכולם.. אבל כאילו חסר את הטאץ' האחרון שבאמת יסחוף אחריי ילדות, שזה בא ממני.. וזה לא בא עכשיו. השבת יש לנו שבת ביחד ואני לא יודעת אם אני בכלל רוצה ללכת. נראה לי שיהיה לי עם מי להיות בחדר (מן הסתם..) אבל , מה אני אעשה שם? אז אני אתגבש איתם.. .ו?! אני מוצאת את עצמי חושבת רוב הזמן על חברות שלי שעושות צחוקים, ועל ידידים שלי שעושים צחוקים, ואני מקנאה. כי אולי אני יבשה? כבר הרבה זמן לא עשיתי "צחוקים" בשיעור.. וזה מבאס מה אני עושה? ועוד משהו, אפילו שהוא נשמע ממש מטומטם. בעצם עוד שניים. התספורת שלי מאוד מפריעה לי! פיזית! יש לי מבנה פנים רזה וטיפה מוארך, ולכן אני הולכת עם פוני. פוני לצד. עכשיו... השיער שלי לא חלק, הוא גלי כזה. מסוג השיער שיכול להיות או ממש יפה או ממש מכוער. יש ימים ויש ימים. בזמן האחרון (כנראה כי עשיתי חינה שחורה בחופש) הוא יבש כזה וממש מכוער, והפוני גם- וזה ממש מפריע לי. וזה גם לא אשטתי בכלל חחח וחשבתי על זה שאם יהיה לי יותר נוח עם התספורת ואני לא אצטרך כל הזמן להזיז את הפני עם היד ולגעת בשיער שלי כדי שיעמוד כמו שצריך, אני אוכל (כמה שזה נשמע מטומם......) יותר להתעסק בדברים אחרים. כי כרגע חצי מהזמן שלי הולך על היאבקות בשיער שלי. אז.. יש לכם הצעות מה לעשות? ..וגם בבית הספר החדש שלי, כולם מכירות בנים כזה מתנועת נוער ויש להם הרבה ידידים וזה.. גם לי יש ידידים אבל לא מהסוג הזה. שלהם זה ידידים מהצופים ומבנ"ע, ראש אחלה כזה... ואצלי בצופים אין כמעט בנים. בעצם- יש רק בכית ט'- שנה מתחתייי. איך אני "מוצאת" ידידים? איפה אפשר להתחבר? (אני מרגישה מטומטמת על המגילה, אבל בכל זאת אני אעריך את זה אם תעזרו לי)