בקורת מעולה מ"וואלה"
פגיעה בשילדה יום שני, 18 בספטמבר 2006, 12:10 מאת: גיל קדרון, מערכת וואלה! סיום העונה החמישית של "המגן" הותיר את גיל קדרון עם תחושה שמשהו נורא קרה. הקץ, זה ברור, הוא בלתי נמנע הערת הכותב: קטע זה נכתב לפני מספר שבועות לאחר צפייה בפרק סיום העונה בן השעה ותשע דקות, כפי ששודר בארה"ב, ולא בגירסא הערוכה עד שחיטה של ממש בת 50 הדקות, ששודרה בשבת האחרונה בערוץ 3 של הוט. הזלזול הבוטה של הכבלים, לא רק בצופים שלהם, אלא גם בתכנים שהם עצמם משדרים, הוא לא פחות מבזיון. כל מי שאוהב את הסדרה צריך למהר לתוכנת שיתוף הקבצים הקרובה ביותר לביתו, גם כדי לראות את הגירסא המלאה של הפרק האחרון, וגם כדי לחפש שם את הפרקים של העונה השישית, שתעלה בתחילת 2007 מגן ימני: פליקס חלפון העונה החמישית של "המגן" הגיעה לשיא השיאים הדרמטיים עם פרק סיום מטלטל קרביים, מרעיד קיבה, קורע לב ומזעזע נשמה. במה שהיה ככל הנראה הפרק הטוב ביותר באחת הסדרות הטובות ביותר, לקח אותנו היוצר שון ריאן למסע ייסורים שמפוצץ את הסטרייק טים מבפנים בצורה הנוראה ביותר. שיין ונדרל (וולטון גוגינס בהופעה מחשלמת) השליך רימון לתוך מכוניתו של חברו הטוב ליחידה, קרטיס "לם" למנסקי (קנת' ג'ונסון, שתפס העונה תפקיד מרכזי, ועשה זאת על הצד הטוב ביותר), אחרי שנכשל בניסיון לשכנע אותו לברוח למכסיקו כדי להציל את עצמו ואת הצוות כולו ממשפט. התחושה שמשהו רע עומד לקרות אפפה את שני הפרקים האחרונים של העונה, שהפתיעה בקווים מעודנים של מלנכוליה, אבל דבר לא יכול היה להכין אותנו לפיצוץ הרימון ולמונולוג הדומע של שיין לחברו הגוסס. הסדרה שנפתחה ברצח השוטר טרי קראולי בפרק הפיילוט סוגרת מעגל ברצח שוטר נוסף, אבל הפעם של שוטר שהיה אחד משלהם, אחד משלנו. ויק מקי החליט בזמנו לרצוח את טרי קראולי כדי להגן על עצמו ועל החבורה מחקירה של ה-FBI, וזה בדיוק הרציונל שהוביל את שיין למסקנה שהדרך היחידה להגן על הסטרייק טים, אבל בעיקר על עצמו ומשפחתו, היא לשים סוף לחייו של חברו. פשיטת הרגל המוסרית של הגיבורים החלה כבר בפרק הפיילוט, והפכה כעת למוחלטת. התסכול והעצב בעקבות ההחלטה של שיין טלטלו צופה מכור שכמוני ברמות מפתיעות, ואף נטעו בי תחושה עמוקה – שהתקשיתי להשתחרר ממנה אפילו כמה ימים אחרי הצפייה – שמשהו נורא קרה. סצנת הסיום, בה עוזב ויק בסערת רגשות את זירת הפשע ("אנחנו נגלה מי עשה את זה, ונהרוג אותו"), הבהירה שכמו במקרה של טרי, גם הרצח של לם לא יפתור דבר, אלא רק ידחה את הקץ הבלתי נמנע. זו פשוט הייתה טלוויזיה במיטבה, לא מהסוג שצופים בה בניחותא ספונים בכורסא, אלא כזו שמחייבת אותנו להגיב באופן אקטיבי לאירועים בתחושת מעורבות יוצאת דופן. מגן שמאלי: רוברטו קרלוס שום דבר כבר לא יהיה כשהיה ב"מגן", זה כבר ברור. הרביעייה, שנשבעה לדבוק איש ברעהו עד הסוף המר, חדלה מלהתקיים, וזאת בדיוק אחרי שוויק עשה ככל יכולתו להחזיק את בלשי יחידת ההסתערות עם הראש מעל המים - יחדיו - ועל ידי כך לכפר על העובדה, שמנהיגותו הייתה מה שהעמיד אותם בסכנת טביעה מלכתחילה. האיש שיזם את ההסתכלות הארוכה במראה היה פורסט וויטקר, לוטננט ג'ון קוואנו מהיחידה לחקירות שוטרים, שהגיע כדי לכלוא את ויק וחבריו - עוד משימה שגרתית מבחינתו. מהר מאוד הוא מגלה שעבודה, שכוללת מרדף אחרי ויק לא נשארת לעולם בגדר עבודה, שכן מבחינת האחרון אין דבר שהוא ביזנס. הכל אישי. כשתוקפים אותו בקפצונים, הוא מגיב במטול. כשעומדים מולו ראש בראש, הוא משתמש בכל התרגילים הכי מלוכלכים שכתובים בספר, וגם בכמה תרגילים שהגה בעצמו. הדמות של וויטקר עוברת התפתחות הדרגתית ודרמטית לאורך העונה, כאשר ההתמודדות עם ויק מובילה אותו לאותם צמתים שוויק עצמו כבר עבר בהם, ושניהם יוצאים מהמסע הזה דומים יותר ויותר לאותם האנשים שהם מנסים לעצור, כלומר דומים זה לזה. וויטקר, שנוכחותו בסלון ביתנו מעוררת אי נחת מתמדת, מאבד את כל המעצורים ונוקט בדרך פעולה, שבסופו של דבר מובילה למותו הטרגי של מי שבו הוא דווקא לא רוצה לפגוע. כמו ויק, גם וויטקר שוכח את המטרה הראשונית של עבודתו, ונאלץ לשלם על כך. אבל הקש ששובר את גבו באופן סופי הוא העובדה שלמרות כל המעשים הרעים שמבצע מקי - השוטר המושחת, השקרן, הרוצח - לכל אורך הדרך ישנם אנשים שרוצים בטובתו ומוכנים לעבור שבעה מדורי גיהנום עבורו. בעוד וויטקר – השוטר הטוב-כביכול, הלוחם בשחיתות ללא חת - שורף את כל גשריו ונותר בודד במערכה. אבל זה לבטח לא ינחם את ויק, שלקראת סיום העונה אכול רגשות אשם, מה שמונע ממנו לשלוט ביד רמה בסטרייק טים, כפי שעשה כל כך הרבה פעמים בעבר. כשהוא תוקף בפרק הסיום את אמוליה, המודיעה שבגדה בו ("אף אחד מאיתנו לא היה במצב הזה עכשיו אילו היית מקבלת החלטות שונות מההתחלה"), הוא בעצם תוקף את עצמו על קבלת ההחלטות שלו שהרסה את כל מה שהיה חשוב לו בחיים. וככל שהספקות במנהיגות שלו צצים בו ובחבריו, הקשרים האיתנים שמחברים ביניהם מתרופפים, עד שהם מתפוציים לחלקיקים קטנים בסיום. במשך ארבע עונות ויק, שיין, לם ורוני מפעילים את כל מנגנוני ההדחקה הקיימים כדי להמשיך ולחיות באמונה שהם אנשים טובים, שוטרים טובים, ובסך הכל תורמים לעולם יותר משהם מזיקים לו. ואנחנו מדחיקים יחד איתם כדי שנוכל להזדהות עם רוצחים שכמותם. ואז מגיעה העונה החמישית ומחזירה את העלילה הנשכחת של טרי לקדמת הבמה, מהלך אמיץ מאין כמותו של שון ריאן. מאז הפרק שני של הסדרה, ויק ושיין, שהיו השותפים היחידים לרציחתו של טרי, לא מזכירים יותר את הנושא הכאוב, גם בשיחות ביניהם, עד הפרק ששודר ביום שבת, שבסופו מוגש להם החשבון, אולי באיחור, אבל בריבית דריבית. מי שמשלם אותו בסופו של דבר יותר מכל הוא דווקא הבחור שניסה לשמש כמצפן המוסרי של היחידה, אבל במקום זאת נגרר אחריהם לכל התהומות שאליהם צללו. גם הוא אינו נקי מאשמה, ואף מוכן היה להיכנס לכלא כדי לשלם על חטאיו ולהגן על חבריו. הצבת המראה אל מול המעשים הנוראיים מהעבר, כמו גם הסיום הטרגי, היו יכולים לשמוט את הקרקע מתחת לבסיס של "המגן", אבל ריאן הוא מסוג האנשים שמביטים לפחד בלבן של העיניים, ואז צועקים "אקשן". התשלום האחרון עוד מחכה פרסומתהדמות של עורכת הדין רבקה דויל גורמת לנו לחוות מחדש את כל קשת הרגשות שעברנו עם הסטרייק טים במשך חמש עונות. זה מתחיל ברתיעה ודחייה מהטקטיקות האלימות, עובר משם לסקרנות, ואז ממשיך להזדהות והבנה, עד להתאהבות שהגיעה לשיאה בנשיקה עם ויק בסיום הפרק לפני האחרון. אבל הכל מתהפך אחרי שלם מכריח אותה (ואותנו) להביט במציאות נכוחה ("תפתחי את העיניים שלך כדי לראות מי אנחנו באמת. אנחנו לא אנשים טובים"). והם אכן לא אנשים טובים, אלא חבורה מאוד אנוכית שההידרדרות שלה מתחילה כבר בפיילוט, ושרשרת ההסתבכויות שמתרחשת מאז מסתיימת (נכון לרגע זה) בחיסולו של לם. הצדק מעניין אותם רק כל עוד הם יכולים לדאוג לו מבלי לפגוע בעצמם יתר על המידה. הם יודעים את זה, ואנחנו יודעים את זה. נגמרו השקרים. העונה הזו הובילה אותם להבנה שהמאפיין הברור ביותר שלהם הוא הרצון הבלתי מתכלה לשרוד, רצון חזק כל כך שהוא טומן בחובו את יצר ההרס העצמי שדוחף אותם מטה. לם עוד מנסה לחיות לפי הקודים שהחזיקו אותם יחדיו במשך חמש עונות, ומשלם על כך בחייו. התשלום האחרון של ויק, שיין ורוני עוד מחכה. http://e.walla.co.il/?w=/1000/977055
פגיעה בשילדה יום שני, 18 בספטמבר 2006, 12:10 מאת: גיל קדרון, מערכת וואלה! סיום העונה החמישית של "המגן" הותיר את גיל קדרון עם תחושה שמשהו נורא קרה. הקץ, זה ברור, הוא בלתי נמנע הערת הכותב: קטע זה נכתב לפני מספר שבועות לאחר צפייה בפרק סיום העונה בן השעה ותשע דקות, כפי ששודר בארה"ב, ולא בגירסא הערוכה עד שחיטה של ממש בת 50 הדקות, ששודרה בשבת האחרונה בערוץ 3 של הוט. הזלזול הבוטה של הכבלים, לא רק בצופים שלהם, אלא גם בתכנים שהם עצמם משדרים, הוא לא פחות מבזיון. כל מי שאוהב את הסדרה צריך למהר לתוכנת שיתוף הקבצים הקרובה ביותר לביתו, גם כדי לראות את הגירסא המלאה של הפרק האחרון, וגם כדי לחפש שם את הפרקים של העונה השישית, שתעלה בתחילת 2007 מגן ימני: פליקס חלפון העונה החמישית של "המגן" הגיעה לשיא השיאים הדרמטיים עם פרק סיום מטלטל קרביים, מרעיד קיבה, קורע לב ומזעזע נשמה. במה שהיה ככל הנראה הפרק הטוב ביותר באחת הסדרות הטובות ביותר, לקח אותנו היוצר שון ריאן למסע ייסורים שמפוצץ את הסטרייק טים מבפנים בצורה הנוראה ביותר. שיין ונדרל (וולטון גוגינס בהופעה מחשלמת) השליך רימון לתוך מכוניתו של חברו הטוב ליחידה, קרטיס "לם" למנסקי (קנת' ג'ונסון, שתפס העונה תפקיד מרכזי, ועשה זאת על הצד הטוב ביותר), אחרי שנכשל בניסיון לשכנע אותו לברוח למכסיקו כדי להציל את עצמו ואת הצוות כולו ממשפט. התחושה שמשהו רע עומד לקרות אפפה את שני הפרקים האחרונים של העונה, שהפתיעה בקווים מעודנים של מלנכוליה, אבל דבר לא יכול היה להכין אותנו לפיצוץ הרימון ולמונולוג הדומע של שיין לחברו הגוסס. הסדרה שנפתחה ברצח השוטר טרי קראולי בפרק הפיילוט סוגרת מעגל ברצח שוטר נוסף, אבל הפעם של שוטר שהיה אחד משלהם, אחד משלנו. ויק מקי החליט בזמנו לרצוח את טרי קראולי כדי להגן על עצמו ועל החבורה מחקירה של ה-FBI, וזה בדיוק הרציונל שהוביל את שיין למסקנה שהדרך היחידה להגן על הסטרייק טים, אבל בעיקר על עצמו ומשפחתו, היא לשים סוף לחייו של חברו. פשיטת הרגל המוסרית של הגיבורים החלה כבר בפרק הפיילוט, והפכה כעת למוחלטת. התסכול והעצב בעקבות ההחלטה של שיין טלטלו צופה מכור שכמוני ברמות מפתיעות, ואף נטעו בי תחושה עמוקה – שהתקשיתי להשתחרר ממנה אפילו כמה ימים אחרי הצפייה – שמשהו נורא קרה. סצנת הסיום, בה עוזב ויק בסערת רגשות את זירת הפשע ("אנחנו נגלה מי עשה את זה, ונהרוג אותו"), הבהירה שכמו במקרה של טרי, גם הרצח של לם לא יפתור דבר, אלא רק ידחה את הקץ הבלתי נמנע. זו פשוט הייתה טלוויזיה במיטבה, לא מהסוג שצופים בה בניחותא ספונים בכורסא, אלא כזו שמחייבת אותנו להגיב באופן אקטיבי לאירועים בתחושת מעורבות יוצאת דופן. מגן שמאלי: רוברטו קרלוס שום דבר כבר לא יהיה כשהיה ב"מגן", זה כבר ברור. הרביעייה, שנשבעה לדבוק איש ברעהו עד הסוף המר, חדלה מלהתקיים, וזאת בדיוק אחרי שוויק עשה ככל יכולתו להחזיק את בלשי יחידת ההסתערות עם הראש מעל המים - יחדיו - ועל ידי כך לכפר על העובדה, שמנהיגותו הייתה מה שהעמיד אותם בסכנת טביעה מלכתחילה. האיש שיזם את ההסתכלות הארוכה במראה היה פורסט וויטקר, לוטננט ג'ון קוואנו מהיחידה לחקירות שוטרים, שהגיע כדי לכלוא את ויק וחבריו - עוד משימה שגרתית מבחינתו. מהר מאוד הוא מגלה שעבודה, שכוללת מרדף אחרי ויק לא נשארת לעולם בגדר עבודה, שכן מבחינת האחרון אין דבר שהוא ביזנס. הכל אישי. כשתוקפים אותו בקפצונים, הוא מגיב במטול. כשעומדים מולו ראש בראש, הוא משתמש בכל התרגילים הכי מלוכלכים שכתובים בספר, וגם בכמה תרגילים שהגה בעצמו. הדמות של וויטקר עוברת התפתחות הדרגתית ודרמטית לאורך העונה, כאשר ההתמודדות עם ויק מובילה אותו לאותם צמתים שוויק עצמו כבר עבר בהם, ושניהם יוצאים מהמסע הזה דומים יותר ויותר לאותם האנשים שהם מנסים לעצור, כלומר דומים זה לזה. וויטקר, שנוכחותו בסלון ביתנו מעוררת אי נחת מתמדת, מאבד את כל המעצורים ונוקט בדרך פעולה, שבסופו של דבר מובילה למותו הטרגי של מי שבו הוא דווקא לא רוצה לפגוע. כמו ויק, גם וויטקר שוכח את המטרה הראשונית של עבודתו, ונאלץ לשלם על כך. אבל הקש ששובר את גבו באופן סופי הוא העובדה שלמרות כל המעשים הרעים שמבצע מקי - השוטר המושחת, השקרן, הרוצח - לכל אורך הדרך ישנם אנשים שרוצים בטובתו ומוכנים לעבור שבעה מדורי גיהנום עבורו. בעוד וויטקר – השוטר הטוב-כביכול, הלוחם בשחיתות ללא חת - שורף את כל גשריו ונותר בודד במערכה. אבל זה לבטח לא ינחם את ויק, שלקראת סיום העונה אכול רגשות אשם, מה שמונע ממנו לשלוט ביד רמה בסטרייק טים, כפי שעשה כל כך הרבה פעמים בעבר. כשהוא תוקף בפרק הסיום את אמוליה, המודיעה שבגדה בו ("אף אחד מאיתנו לא היה במצב הזה עכשיו אילו היית מקבלת החלטות שונות מההתחלה"), הוא בעצם תוקף את עצמו על קבלת ההחלטות שלו שהרסה את כל מה שהיה חשוב לו בחיים. וככל שהספקות במנהיגות שלו צצים בו ובחבריו, הקשרים האיתנים שמחברים ביניהם מתרופפים, עד שהם מתפוציים לחלקיקים קטנים בסיום. במשך ארבע עונות ויק, שיין, לם ורוני מפעילים את כל מנגנוני ההדחקה הקיימים כדי להמשיך ולחיות באמונה שהם אנשים טובים, שוטרים טובים, ובסך הכל תורמים לעולם יותר משהם מזיקים לו. ואנחנו מדחיקים יחד איתם כדי שנוכל להזדהות עם רוצחים שכמותם. ואז מגיעה העונה החמישית ומחזירה את העלילה הנשכחת של טרי לקדמת הבמה, מהלך אמיץ מאין כמותו של שון ריאן. מאז הפרק שני של הסדרה, ויק ושיין, שהיו השותפים היחידים לרציחתו של טרי, לא מזכירים יותר את הנושא הכאוב, גם בשיחות ביניהם, עד הפרק ששודר ביום שבת, שבסופו מוגש להם החשבון, אולי באיחור, אבל בריבית דריבית. מי שמשלם אותו בסופו של דבר יותר מכל הוא דווקא הבחור שניסה לשמש כמצפן המוסרי של היחידה, אבל במקום זאת נגרר אחריהם לכל התהומות שאליהם צללו. גם הוא אינו נקי מאשמה, ואף מוכן היה להיכנס לכלא כדי לשלם על חטאיו ולהגן על חבריו. הצבת המראה אל מול המעשים הנוראיים מהעבר, כמו גם הסיום הטרגי, היו יכולים לשמוט את הקרקע מתחת לבסיס של "המגן", אבל ריאן הוא מסוג האנשים שמביטים לפחד בלבן של העיניים, ואז צועקים "אקשן". התשלום האחרון עוד מחכה פרסומתהדמות של עורכת הדין רבקה דויל גורמת לנו לחוות מחדש את כל קשת הרגשות שעברנו עם הסטרייק טים במשך חמש עונות. זה מתחיל ברתיעה ודחייה מהטקטיקות האלימות, עובר משם לסקרנות, ואז ממשיך להזדהות והבנה, עד להתאהבות שהגיעה לשיאה בנשיקה עם ויק בסיום הפרק לפני האחרון. אבל הכל מתהפך אחרי שלם מכריח אותה (ואותנו) להביט במציאות נכוחה ("תפתחי את העיניים שלך כדי לראות מי אנחנו באמת. אנחנו לא אנשים טובים"). והם אכן לא אנשים טובים, אלא חבורה מאוד אנוכית שההידרדרות שלה מתחילה כבר בפיילוט, ושרשרת ההסתבכויות שמתרחשת מאז מסתיימת (נכון לרגע זה) בחיסולו של לם. הצדק מעניין אותם רק כל עוד הם יכולים לדאוג לו מבלי לפגוע בעצמם יתר על המידה. הם יודעים את זה, ואנחנו יודעים את זה. נגמרו השקרים. העונה הזו הובילה אותם להבנה שהמאפיין הברור ביותר שלהם הוא הרצון הבלתי מתכלה לשרוד, רצון חזק כל כך שהוא טומן בחובו את יצר ההרס העצמי שדוחף אותם מטה. לם עוד מנסה לחיות לפי הקודים שהחזיקו אותם יחדיו במשך חמש עונות, ומשלם על כך בחייו. התשלום האחרון של ויק, שיין ורוני עוד מחכה. http://e.walla.co.il/?w=/1000/977055