בקרוב סיפור טיול נחל צפית מכתש קטן
- פותח הנושא arnonke
- פורסם בתאריך
סיפור טיול - היום הראשון, המכתש
יום שני ה- 10.2 13:30 - גשם כבר יורד שבועיים, אני חושב לעצמי. חייב לנקות את הראש, חייב לראות שמש. נמאס לשבת בבית אני נוסע למדבר! 20:00 – אני בת"א, מתלבט. האם לנסוע עכשיו לארץ הדרום אל האוהל הקטן שלי, או ללכת לשיעור מדיטציה מודרכת עם הגורו. טוב הגורו תמיד מנצח, אי אפשר לצאת בלי ברכה, קצת אורז על הראש וקארמה טובה. 23:30 – הגורו נתן ברכתו, אני הולך לישון מהורהר. חולם על סינגל טרקים, שמש ונקניקיות על האש. יום שלשי ה- 11.2 6:00 – השעון מצלצל פעם ראשונה 6:06 - פעם שניה 6:12, 6:18, 6:24 ....– שלישית ...רביעית..חמישית 6:52 - הקפה מנער את שאריות השינה מעיני. תודעתי דוחפת אותי לנקיקים ומכתשים רק לצאת כבר מהדחיסות החונקת של תל אביב. 9:05 - היחלצות מהירה מסבך הכבישים המהירים של גוש דן זורקת אותי באחת לרחובותיה הצחיחים של דימונה. זהו אני במדבר ארצו של הנווד והגמל, סלעים קשים החליפו אדמה ספוגת ירק, השמים עתו בוהק לבן, נשים שחורות רעלה באות משום מקום בדרך אל השוק, או.קי, מספיק עם זה מה עם אופניים, אני כבר לא יכול לחכות. 9:45- אני לא מוצא מקום בטוח להפקיר בו את מכוניתי. אני קצר סבלנות, כבר הייתי צריך להיות בדרך. באין ברירה אני יורד לצומת הערבה. 10:45 – זהו, סיימתי את כל ההכנות, אני לבוש ומאורגן, שני בדואים מגחכים על לוח שש-בש וכוס קפה. אני כבר מפנטז על טרמפ במעלה הכביש לכיוון מצד תמר. אין סיכוי, מי יעצור לגבר, לבוש מכנסי רכיבה ועוד יעמיס עליו זוג אופניים. נו טוב, אני מוותר אז נרכב, הדופק עולה השרירים מתחממים המשאיות צופרות והדופק עולה עוד קצת. 11:50 – שטוף זעה ותוצרי פלטה של אגזוזי משאיות אני מגיע למצד תמר. 12 הק"מ הכי מסוכנים מאחורי מכאן רק אבנים (ולא משאיות) יאיימו על ההרמוניה הקיומית שלי. גלישה מהירה על השביל המופיע בסימון כחול לכיוון נחל צפית, אך לזה חיכיתי היה שווה. המדבר פורח בכל מני צבעים סביבי, כתמים רכים של סגול, צהוב וכחול מנקדים את ההרים. לקראת נחל צפית השיפועים מתחדדים, מצוקיו של הנחל מזדקרים מולי במלוא עוצמתו של הטבע. להתרכז, להתרכז, להתרכז בשביל, עוד מדרגה, עוד אבן טוב די את מאת המטרים האחרונים לפני הנחל אני עושה ברגל. 12:30 – אני חופן מים ירוקים בשתי ידי ושוטף את פני, קר ונעים. הליכה של כ- 500 מטר במעלה נחל צפית הביאה אותי לעין צפית, עקבות של צבוע טבועות בחול הרך, אני מוריד נעלי בשביל להטביע גם את עקבותיי בדרכו. הרוח מנגנת על קני הסוף שירים של מדבר, בשביל זה באתי ועכשיו צריך להמשיך. 13:00 – אני יוצא מגן העדן הקטן שלי, שוב זעה, רוב העלייה מהנחל לא רכיבה ואני מושך את אופניים בין הסלעים, עוד קצת רכיבה עוד קצת הליכה ואני בראש מעלה חצירה. 13:45 – זה מקום שחיפשתי, פה אני חייב לעצור. ממולי המכתש הקטן מתנמנם בלב ההרים, ממזרח הבקעה נפתחת עד לים המלח. פה אני אשתה את התה שלי, זה המקום!!!! שקט ושלווה, השמש מחממת את גופי, הרוח מלטפת את פני, המדבר אוהב אותי ואני אוהב את המדבר. 14:30 – גלישה מהירה במעלה חצרה – בדרך העפר – מושכת אותי אל החולות הצבעוניים של במכתש. סגול, צהוב, כחול ואדום, את שולי הדרך מאתרים פרחים סגולים. בתחתית המכתש הדרך נהיית חולית פידולים מהירים, אני שואב את העוצמה מהצוקים שמסביבי ועוד מאמץ קטן ואני בפתחו של המכתש. 15:15 – אני לא יודע למה לצפות, קבלתי החלטה לרכב אל צומת הערבה דרך רמת מזר. ריח חריף של הרפתקה מתלווה להחלטה, תהיה או לא תהיה דרך?, איפה יורדים את קו המצוקים הקטן?, ולמה לעזאזל אני עושה שטויות? טוב נו, התשובה לשאלה האחרונה די טריוויאלית. מאחורי השמש מנמיכה יהבה אל קרבו של המכתש, אובך אפרורי מאיץ את החשיכה, ואני בשלי, סינגל טרק זעיר מושך את עיני בלב שדה אבני צור שחורות וחדות, להיזהר מפנצ'רים, להיזהר מנפילות, להיזהר אני משנן לעצמי. אחרי שני ק"מ הסינגל מתרחב וגולש לנחל רחב. הרכיבה זורמת אני מוצא שבילים על דפנות הנחל ושוטף במהירות בכיוון הבקעה. יובלים נוספים מרחיבים את הנחל והשביל מספק מדרגות וקפיצות לרוב. תחושת החשש הדק מפנה דרכה להנאה צרופה, אני מפדל במהירות בינות לסלעים עד ש. פססססססססססס ארוך קוטע את אושרי. 16:35 – קוצי שיטה מדברית שיפדו את הפנימית, אני מחליף פנימית במהירות בעוד אורו של היום מפנה דרכו בפני שעת בין הערביים, עכשיו יש עוד משהו שצריך להיזהר ממנו. עשרות שיטות עורבות לי בדרכי, בעודי מנתב דרכי בניהן אני פונה בטעות אל אחד מיובלי נחל מזר ורוכב בכיוון הלא נכון. חשכה מתגנבת אל הואדיות ונוזלת במעלה הגבעות, אין זמן לתקן טעויות. אני מוצא דרך ג'יפים ומחליט להישאר עליה. אני רוכב כבר 40 ק"מ והסוף עוד לא נראה לעין. הדרך מושכת אותי צפונה ואני משלים עם הכיוון, העיקר שאני על דרך. סלעיו של נחל צפית בוהקים תחתי בלובן, ירח חצוי נחלץ לעזרי, אני יודע איפה אני ומחליט לחזור דרך הכביש, לא לוקח סיכון. מדהים איך המדבר משנה דרכיו, כמו לתעתע בעוברי אורח הוא חושף טפח ומסתיר טפחיים. עוד מאמץ ואני בכביש. השרירים צועקים "ארוחת ערב", האוויר בפנימית האחורית שלי בוחר להתאחד באיטיות עם אוויר הלילה הקר ואני נאלץ לעצור לנפח כל בכל כמה דקות. שוב התחושה הממזערת של רוכב אופניים בודד מול סמי-טריילרים עצומים רק הפעם בלילה. אני מחליט לנסוע מול התנועה ולעצור לגמרי בכל פעם שבאה מולי משאית, העיקר להגיע כבר. 18:15 – כמה התגעגעתי לסובארו ג'אסטי הקטן שלי, מהר להוציא משהו לאכול, גזיה, קפה, שוקולד, אך איזה פינוקים, אני עושה מתיחות ואחר כך הרפיה ארוכה, תחושת סיפוק מציפה את הראש, שוב נגעתי בקצה היכולת וחזרתי לספר את הסיפור. ומחר עוד יום של רכיבה. 21:00 – אני מקים את האוהל על אדמה רכה אל מול הכניסה למצדה. המדורה דולקת והנקניקיות מתחממות על גחליה, מזה שלוש שעות אני דוחף לפי כל מזון מכל סוג שאני מוצא בכלי, הגוף דורש כל קלוריה אפשרית. 22:30 – אני מתנמנם לחומה של המדורה על המחצלת הבדואית, בקבוק בירה בידי והשינה מתגנבת מאחורי. שלוק אחרון אני מתכרבל בשק שינה וצולל אל בליל חלומות מדבריים. המשך יבוא....
יום שני ה- 10.2 13:30 - גשם כבר יורד שבועיים, אני חושב לעצמי. חייב לנקות את הראש, חייב לראות שמש. נמאס לשבת בבית אני נוסע למדבר! 20:00 – אני בת"א, מתלבט. האם לנסוע עכשיו לארץ הדרום אל האוהל הקטן שלי, או ללכת לשיעור מדיטציה מודרכת עם הגורו. טוב הגורו תמיד מנצח, אי אפשר לצאת בלי ברכה, קצת אורז על הראש וקארמה טובה. 23:30 – הגורו נתן ברכתו, אני הולך לישון מהורהר. חולם על סינגל טרקים, שמש ונקניקיות על האש. יום שלשי ה- 11.2 6:00 – השעון מצלצל פעם ראשונה 6:06 - פעם שניה 6:12, 6:18, 6:24 ....– שלישית ...רביעית..חמישית 6:52 - הקפה מנער את שאריות השינה מעיני. תודעתי דוחפת אותי לנקיקים ומכתשים רק לצאת כבר מהדחיסות החונקת של תל אביב. 9:05 - היחלצות מהירה מסבך הכבישים המהירים של גוש דן זורקת אותי באחת לרחובותיה הצחיחים של דימונה. זהו אני במדבר ארצו של הנווד והגמל, סלעים קשים החליפו אדמה ספוגת ירק, השמים עתו בוהק לבן, נשים שחורות רעלה באות משום מקום בדרך אל השוק, או.קי, מספיק עם זה מה עם אופניים, אני כבר לא יכול לחכות. 9:45- אני לא מוצא מקום בטוח להפקיר בו את מכוניתי. אני קצר סבלנות, כבר הייתי צריך להיות בדרך. באין ברירה אני יורד לצומת הערבה. 10:45 – זהו, סיימתי את כל ההכנות, אני לבוש ומאורגן, שני בדואים מגחכים על לוח שש-בש וכוס קפה. אני כבר מפנטז על טרמפ במעלה הכביש לכיוון מצד תמר. אין סיכוי, מי יעצור לגבר, לבוש מכנסי רכיבה ועוד יעמיס עליו זוג אופניים. נו טוב, אני מוותר אז נרכב, הדופק עולה השרירים מתחממים המשאיות צופרות והדופק עולה עוד קצת. 11:50 – שטוף זעה ותוצרי פלטה של אגזוזי משאיות אני מגיע למצד תמר. 12 הק"מ הכי מסוכנים מאחורי מכאן רק אבנים (ולא משאיות) יאיימו על ההרמוניה הקיומית שלי. גלישה מהירה על השביל המופיע בסימון כחול לכיוון נחל צפית, אך לזה חיכיתי היה שווה. המדבר פורח בכל מני צבעים סביבי, כתמים רכים של סגול, צהוב וכחול מנקדים את ההרים. לקראת נחל צפית השיפועים מתחדדים, מצוקיו של הנחל מזדקרים מולי במלוא עוצמתו של הטבע. להתרכז, להתרכז, להתרכז בשביל, עוד מדרגה, עוד אבן טוב די את מאת המטרים האחרונים לפני הנחל אני עושה ברגל. 12:30 – אני חופן מים ירוקים בשתי ידי ושוטף את פני, קר ונעים. הליכה של כ- 500 מטר במעלה נחל צפית הביאה אותי לעין צפית, עקבות של צבוע טבועות בחול הרך, אני מוריד נעלי בשביל להטביע גם את עקבותיי בדרכו. הרוח מנגנת על קני הסוף שירים של מדבר, בשביל זה באתי ועכשיו צריך להמשיך. 13:00 – אני יוצא מגן העדן הקטן שלי, שוב זעה, רוב העלייה מהנחל לא רכיבה ואני מושך את אופניים בין הסלעים, עוד קצת רכיבה עוד קצת הליכה ואני בראש מעלה חצירה. 13:45 – זה מקום שחיפשתי, פה אני חייב לעצור. ממולי המכתש הקטן מתנמנם בלב ההרים, ממזרח הבקעה נפתחת עד לים המלח. פה אני אשתה את התה שלי, זה המקום!!!! שקט ושלווה, השמש מחממת את גופי, הרוח מלטפת את פני, המדבר אוהב אותי ואני אוהב את המדבר. 14:30 – גלישה מהירה במעלה חצרה – בדרך העפר – מושכת אותי אל החולות הצבעוניים של במכתש. סגול, צהוב, כחול ואדום, את שולי הדרך מאתרים פרחים סגולים. בתחתית המכתש הדרך נהיית חולית פידולים מהירים, אני שואב את העוצמה מהצוקים שמסביבי ועוד מאמץ קטן ואני בפתחו של המכתש. 15:15 – אני לא יודע למה לצפות, קבלתי החלטה לרכב אל צומת הערבה דרך רמת מזר. ריח חריף של הרפתקה מתלווה להחלטה, תהיה או לא תהיה דרך?, איפה יורדים את קו המצוקים הקטן?, ולמה לעזאזל אני עושה שטויות? טוב נו, התשובה לשאלה האחרונה די טריוויאלית. מאחורי השמש מנמיכה יהבה אל קרבו של המכתש, אובך אפרורי מאיץ את החשיכה, ואני בשלי, סינגל טרק זעיר מושך את עיני בלב שדה אבני צור שחורות וחדות, להיזהר מפנצ'רים, להיזהר מנפילות, להיזהר אני משנן לעצמי. אחרי שני ק"מ הסינגל מתרחב וגולש לנחל רחב. הרכיבה זורמת אני מוצא שבילים על דפנות הנחל ושוטף במהירות בכיוון הבקעה. יובלים נוספים מרחיבים את הנחל והשביל מספק מדרגות וקפיצות לרוב. תחושת החשש הדק מפנה דרכה להנאה צרופה, אני מפדל במהירות בינות לסלעים עד ש. פססססססססססס ארוך קוטע את אושרי. 16:35 – קוצי שיטה מדברית שיפדו את הפנימית, אני מחליף פנימית במהירות בעוד אורו של היום מפנה דרכו בפני שעת בין הערביים, עכשיו יש עוד משהו שצריך להיזהר ממנו. עשרות שיטות עורבות לי בדרכי, בעודי מנתב דרכי בניהן אני פונה בטעות אל אחד מיובלי נחל מזר ורוכב בכיוון הלא נכון. חשכה מתגנבת אל הואדיות ונוזלת במעלה הגבעות, אין זמן לתקן טעויות. אני מוצא דרך ג'יפים ומחליט להישאר עליה. אני רוכב כבר 40 ק"מ והסוף עוד לא נראה לעין. הדרך מושכת אותי צפונה ואני משלים עם הכיוון, העיקר שאני על דרך. סלעיו של נחל צפית בוהקים תחתי בלובן, ירח חצוי נחלץ לעזרי, אני יודע איפה אני ומחליט לחזור דרך הכביש, לא לוקח סיכון. מדהים איך המדבר משנה דרכיו, כמו לתעתע בעוברי אורח הוא חושף טפח ומסתיר טפחיים. עוד מאמץ ואני בכביש. השרירים צועקים "ארוחת ערב", האוויר בפנימית האחורית שלי בוחר להתאחד באיטיות עם אוויר הלילה הקר ואני נאלץ לעצור לנפח כל בכל כמה דקות. שוב התחושה הממזערת של רוכב אופניים בודד מול סמי-טריילרים עצומים רק הפעם בלילה. אני מחליט לנסוע מול התנועה ולעצור לגמרי בכל פעם שבאה מולי משאית, העיקר להגיע כבר. 18:15 – כמה התגעגעתי לסובארו ג'אסטי הקטן שלי, מהר להוציא משהו לאכול, גזיה, קפה, שוקולד, אך איזה פינוקים, אני עושה מתיחות ואחר כך הרפיה ארוכה, תחושת סיפוק מציפה את הראש, שוב נגעתי בקצה היכולת וחזרתי לספר את הסיפור. ומחר עוד יום של רכיבה. 21:00 – אני מקים את האוהל על אדמה רכה אל מול הכניסה למצדה. המדורה דולקת והנקניקיות מתחממות על גחליה, מזה שלוש שעות אני דוחף לפי כל מזון מכל סוג שאני מוצא בכלי, הגוף דורש כל קלוריה אפשרית. 22:30 – אני מתנמנם לחומה של המדורה על המחצלת הבדואית, בקבוק בירה בידי והשינה מתגנבת מאחורי. שלוק אחרון אני מתכרבל בשק שינה וצולל אל בליל חלומות מדבריים. המשך יבוא....
IlanShacham
New member
אך, המדבר המדבר... גם אני רוצה
יופי של סיפור
יופי של סיפור
bubble boy
New member
תהיתי...
אני מבין מהסיפור שרכבת לבד, אז איך צילמת את עצמך כאן???
אני מבין מהסיפור שרכבת לבד, אז איך צילמת את עצמך כאן???
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.