וואלה - הנה מאחורי הקלעים ועוד כמה תמונות
אז שידור חוזר - לא ידוע לי על שידור חוזר ואולי גם טוב שכך. באמת את צודקת עדי - מעצבן, ועוד אחרי מה שעברתי שם עוד יותר מעצבן. עם כל האהבה לנגנים וזמרים במיוחד של מוסיקה ערבית, יש להם (לנגנים ולזמרים) בעיית אגו בנושא חלוקת תשומת הלב. כבר כמה פעמים שמעתי מנגנים ולהקות שהם לא רוצים רקדניות כי אז כל תשומת הלב הולכת לרקדנית ולא שמים לב למוסיקה שלהם. כך גם במקרה הזה. חשבתי שאני הולכת לרקוד עם כולם על הבמה, כמה מרגש.... אבל אז הבמאי אמר שלא כי הבמה קטנה מידי (ומכוון שלא הכרתי את התאטרון, לא התווכחתי איתו), אבל אז המנהל המוסיקאלי אמר לי שהוא לא רוצה שארקוד כי אז הנגנים יתבלבלו וינסו להתאים עצמם אלי, ובגלל שהם מנגנים מתווים הוא לא רוצה אילתורים ושינויים. אני לגמרי לא מסכימה, אני חושבת שאנחנו הרקדניות מוסיפות צבע וחיים לבמה, מעוררות את הקהל/צופים ובכך תורמות ומוסיפות לנגנים ולזמרים. מה גם שהריקוד המזרחי מביע ו"מראה" את המוסיקה ואת המילים... אבל לא עזר לי במקרה הזה. המתנתי מעל 5 שעות עד שסיימו לצלם הכל (שירים, קטעי קישור וראיונות) ורק אז צילמו אותי - בחצות!!! אחרי שהצוות התחיל יום עבודה ב- 9 בבקר!!. כולם היו הרוגים וחסרי סבלנות. אחרי שהכנתי 6 קטעי ריקוד אמרו לי שבגלל שמאוחר אז יקליטו רק קטע אחד או שניים - אני התרעמתי שזה זילזול.... לא יכולתי לראות את האנשים באולם אבל בהחלט חשתי את האנרגיות של התשישות והכבדות, חשתי כאילו האנרגיות שלהם התיישבו עלי והדביקו אותי לרצפה. הגרוע מכל היה שהפליי באק ששמו לי היה נורא - מוניטור שהסאונד שלו כמו בלוק של צליל ולא יכולתי לשמוע את הבאס של התופים בכלל. וכשעצרתי הסבירו לי שהאיש סאונד כבר שוחרר, התעקשתי וביקשתי שייסדרו. הם הבטיחו שלשיר הבא יהיו יותר מוכנים, אז זה קצת השתפר אבל לא מספיק. בנוסף - לא היו לי את הביצועים של התזמורת, אני בניתי הכל על המוסיקה המקורית - כי התזמורת בעצמה לא היתה מוכנה עד הרגע האחרון. ואז כשצילמו גיליתי שנוספו קטעי קישור, הורידו בתים, פיזמונים - קיצרו וגם החליפו קטעי סולו (נגיד במקום של הסולו כינור היה קנון ולהפך). הייתי כל כך מתוחה שהזדעזתי לראות את עצמי, את פני בטלווזיה. העריכה יצאה דבילית (זו הדרך היחידה לכנות כזו עריכה), הבמאי שם קטע ריקוד שלי רק!! כשהזמרים לא שרו. וגם במעט קטעי הנגינה הכניס כמה פריימים של נגנים... ואני חושבת שאי אפשר לראות ריקוד ככה - כי ריקוד זה מתפתח, ומלווה ועולה וויורד ומדבר וזה לא משהוא שאפשר לראות כמה שניות ואחכ השכל משלים... יש קטע אחד שרקדתי סגנון חופשי של ריקוד סופי (בקיצור רק הסתובבתי) וביקשתי מהבמאי שייכניס אותי בריקוד כמו תמונות רקע לזמרת - אז הוא הכניס את הנגנים ברקע ושוב הראה כמה שניות של הסיבוב פה ושם. ועוד יותר מעצבן - היה צלם אחד שצילם אותי בזווית מלמטה (המצלמה על ריצפת הבמה). אז ביקשתי שלא יצלמו בזווית הזו כי אני מכירה אותה והיא לא מחמיאה לריקוד ולא מעניינת (במיוחד בסיבובים כל היופי הוא במבט מלמעלה או מקסימום מהצד). ממש התעקשתי אז הוא הבטיח לי שהוא רק מצלמה משנית ורק אם יהיה משהוא יפה אצלו ישתמשו בו. בסוף כמעט כל הקטעים שניכנסו הצטלמו זוועה על ידי המצלמה שלו בזווית הזו. חזרתי עם כל מיני שאלות בעיניין, האם זה מקומו של הריקוד בעולם הערבי או הישראלי ערבי בארץ? - כי זה יצא כמו קישוט. הרגשתי שהריקוד הוא קישוט יפה שהוסיף צבע וחיות לתוכנית, או יותר נכון כתמי הצבע שהבאתי למסך.... למרות שהאנשים שהיו בקהל אמרו שריגשתי אותם, ושזו אומנות, ורואים שאני רוקדת מהנשמה וגם וואו זה ממש ריקוד מלא רגש אבל... כל החלקים היפים האלה לא נראו על המסך. איזה בעסה. המסקנות שלי.... פעם הבאה - לקחת יותר את הדברים לידיים - לא להסכים לרקוד ללא התזמורת והזמרים (כי האינטראקציה ביננו זה מה שיפה בעיניי והנוכחות ביחד). לא להסכים לעולם שיצלמו אותי מלמטה!!!! ואם אין אני לי מי לי. היו לי מחשבות - יאללה הזמינו אותך שילמו לך אחלה - תעשי מה שהם רוצים מה אכפת לך.... אבל, אז הרגשתי, היי זו האומנות שלי, האהבה שלי ואכפת לי איזה מקום היא מקבלת... מזל שבאותו ערב יצאתי להופעה גם במגזר הערבי עם גוהר המדהימה וכל הרעל התנקה ממני תוך כדי הופעה.... אז הנה עוד תמונה מהדיונות באשדוד
