הערבים מתבכיינים...
הנה סיפור:
בשנות ה-70 הגיעה נציגות של וועד שכונת התקווה אל מר קונפורטי מפקד תחנת יפו, בדרישה לסלק את המשטרה מהשכונה, כי זה רק מדכא את התושבים.
והם אף הגישו לו עצומה.
הוא הסכים, ונתן הוראה לסגור את נקודת התקוה והודיע שהניידת האיזורית לא תיכנס לשכונה ולא שום רכב משטרה או שוטר.
כולם פתחו בשמחה וששון ש-"גרשו את המשטרה" (כמובן שהניידות מתוגברות במג"ב היו בכוננות בקרבת מקום).
תוך יומיים הפכה השכונה לדוגמא לגיהנום עלי אדמות, עבריינים הרימו ראש ועשו בשכונה כבשלהם, פרצו דירות לאור היום וגנבו מכוניות לעיתים אף באיומי רצח, תקפו כל מי שבא להם ובעיקר זקנים ש-"נחשדו" שהם מסתירים איזה מטמון קטן, רמת הבטחון האישי ירדה לאפס, אנשים מהשורה לא העזו לצאת מהבית, ממש גיהנום.
שוב הגיעו אנשי הוועד למפקד הנפה בתחינה להחזיר את המשטרה, והוא הבהיר להם שהנזק שהם גרמו יקח זמן רב לתקן (לקח כמה שנים) והכל באשמתם כפי שהוא הבהיר להם מראש שזה יקרה.
או אז ניתן האות ושוטרים עם אנשי מג"ב נכנסו לשכונה והתחילו לעשות סדר, ואמנם זה לקח כמה שנים להתגבר על השיטפון העברייני ועל טירוף ההשתוללות ברכב תוך סיכון עוברים ושבים ("החרקות") .
זה בדיוק מזכיר לי את התנהגות הערבים.
משך שנים רבות הם התנגדו לכניסת המשטרה לישובים הערבים והיה אף מקרה של שריפת משטרה. בואדי ערה למשל, נבנתה המשטרה על הכביש הארצי שנמצא מחוץ לישובים.
היום בגבור הפשע הם מתבכיינים שהפשע שם משתולל באין מפריע, המפכ"ל הבטיח לתגבר את תחנות המשטרה בישובים הערבים אלא שכבר כשנה אין מפכ"ל ומי שממלא מקומו לא יכול לעשות הרבה מחוסר סמכות (ומהיכרות אישית, גם חוסר יכולת).
והכל בגלל ממשלה כושלת ומושחתת.