רק להיום של מכורים אנונימים
סכנת השאננות "שאננות היא האויב של החברים הותיקים בתכנית. אם נהיה שאננים זמן רב, תהליך ההחלמה ייפסק." אחרי השנתיים הראשונות בהחלמה, רבים מאתנו מתחילים להתנהג כאילו שהכל כבר בשליטה. הם עבדו את הצעדים בחריצות, העבר פטור כמעט ברובו ויש לנו בסיס טוב שעליו ניתן לבנות את העתיד. למדנו להתייחס לחיים כמות שהם. הכרת הצעדים מאפשרת לנו לפתור בעיות במהירות, ברגע שהן צצות. כשאנו מגיעים לרמת נוחות כזו, אנו נוטים להתייחס לזה כאל "תחנת מנוחה בדרך ההחלמה. אבל אם ננהג כך, אנו נגלה שאיננו מבינים כהלכה את המחלה שלנו. התמכרות היא סבלנית, ערמומית, מתקדמת ובלתי ניתנת לריפוי. היא קטלנית - אפשר למות ממחלה זו, אם לא נמשיך לטפל בה. והטיפול במחלה הוא תכנית החלמה מתקדמת. שנים-עשר הצעדים הם תהליך, דרך שבה אנו הולכים על-מנת להיות תמיד צעד אחד לפני המחלה שלנו. פגישות, חונכות, שירות ועזרה לאחרים, הצעדים, יהיו תמיד חלק חשוב בהחלמה הנמשכת. יתכן מאוד שכעבור חמש שנים של החלמה אנו נעבוד את התכנית בצורה שונה מכפי שעבדנו אותה בחמשת החודשים הראשונים שלנו ב'מכורים אנונימיים', אבל זה לא אומר שהתכנית השתנתה או שהיא פחות חשובה. זה אומר רק שההבנה המעשית שלנו השתנתה וגדלה. על-מנת שההחלמה שלנו תהיה חזקה ונמרצת, עלינו להיות דרוכים לכל אפשרות שבה נוכל ליישם את התכנית. רק להיום: ככל שאני גדל בהחלמה שלי, אחפש דרכים חדשות ליישם את התכנית שלי.
