בקשה לעזרה.. SOS
חברים אני נואשת.. כבר לא יודעת מה לעשות ולמי לפנות. זו הבעיה שלי: בתקופת התיכון הייתי תלמידה מצטיינת וסיימתי עם ציונים ממש גבוהים במקצועות מדעיים וממש זכרתי והבנתי את הנדרש ממני.. ידעתי ליישם את החומר ולענות נכון על השאלות בלי להתבלבל. את הבגרויות עברתי בהצלחה והתגייסתי לצבא, לשרות מלא. אחריו עשיתי פסיכומטרי, עם ציון לא מבריק אמנם, אבל כזה שהספיק לי להכנס ללימודי מדעי הצמח באוניברסיטה העברית - משהו שמאד שאפתי לעשות. אני נתקלת בקושי עצום להצליח בבחינות אוניברסטיאיות, וגם כשאני לומדת היטב אני בקושי מצליחה לקבל ציון עובר. התסכול הזה מגיע לכדי דמעות ויותר חמור - פחד מהמבחנים שעוד יבואו. חשוב לי להדגיש, זה מעולם לא קרה לי - אהבתי ללמוד, וכעת אני מרגישה אדם טיפש שבקושי בקושי מגרדת ממוצע של 60 כדי לעבור לשנה ב'.. זה תסכול נוראי ואכזבה ענקית מעצמי. האם זהו הסימן לכך שאני לא מסוגלת ללמוד באוניברסיטה? או שמדובר בבעיה נפוצה אצל סטודנטים חדשים? ואם זה נפוץ, כיצד ניתן להתגבר על עצמי? אני הכי רוצה להצליח אבל מרגישה שהמוח לא משתף איתי פעולה.. האם שווה לשקול תרופות כלשינן במקרה שכזה?
חברים אני נואשת.. כבר לא יודעת מה לעשות ולמי לפנות. זו הבעיה שלי: בתקופת התיכון הייתי תלמידה מצטיינת וסיימתי עם ציונים ממש גבוהים במקצועות מדעיים וממש זכרתי והבנתי את הנדרש ממני.. ידעתי ליישם את החומר ולענות נכון על השאלות בלי להתבלבל. את הבגרויות עברתי בהצלחה והתגייסתי לצבא, לשרות מלא. אחריו עשיתי פסיכומטרי, עם ציון לא מבריק אמנם, אבל כזה שהספיק לי להכנס ללימודי מדעי הצמח באוניברסיטה העברית - משהו שמאד שאפתי לעשות. אני נתקלת בקושי עצום להצליח בבחינות אוניברסטיאיות, וגם כשאני לומדת היטב אני בקושי מצליחה לקבל ציון עובר. התסכול הזה מגיע לכדי דמעות ויותר חמור - פחד מהמבחנים שעוד יבואו. חשוב לי להדגיש, זה מעולם לא קרה לי - אהבתי ללמוד, וכעת אני מרגישה אדם טיפש שבקושי בקושי מגרדת ממוצע של 60 כדי לעבור לשנה ב'.. זה תסכול נוראי ואכזבה ענקית מעצמי. האם זהו הסימן לכך שאני לא מסוגלת ללמוד באוניברסיטה? או שמדובר בבעיה נפוצה אצל סטודנטים חדשים? ואם זה נפוץ, כיצד ניתן להתגבר על עצמי? אני הכי רוצה להצליח אבל מרגישה שהמוח לא משתף איתי פעולה.. האם שווה לשקול תרופות כלשינן במקרה שכזה?