O.K הרי לך ללי:
קודם כל אזהרה, אל תצפי ליותר מידי...כשלקחתי בפעם הראשונה, את בן זוגי באותו זמן, ללונדון. היתה לי אכזבה נוראית, הוא לא אהב את ה"נוסטלגיה" שלי, כלום ממנה. בעצם, הוא לא אהב את אנגליה בכלל ואת לונדון בפרט. "אפרורית" הוא קרא לה "קרה ואפרורית". איזו פגיעה ישירה זאת היתה. ואני...כשעזבתי את לונדון בכיתי קשות. ואם תשאלי אותי; אז כן הייתי חוזרת לחיות שם ברגע. אממה...בלתי אפשרי. לא זוכרת מי אמר :"יותר הרבה הסטוריה מאשר לפריז, יותר תיאטרון מאשר לניו יורק, יותר תרבות מאשר לרומא, יותר רומנטיקה מאשר לוונציה, כל החיים הם בלונדון" עירוב הגזעים החברותי שיש בה, הקוסמופוליטיות והסבלנות- אוי אני כל כך מתגעגעת.... אז כמו שגריפין הציע כמובן נוטינג הייל וגריניץ שתי אופציות נהדרות. בכלל לאורך כל הגדה הדרומית יש מה לראות (בתי קפה מוסיקה וחנויות ספרים). הסוהו כמובן לא לשכוח (באחד הרחובות שיוצאים מהסוהו יש חנות גבינות מדהימה- מליוני גבינות, אסור לפספס). אם את בשוק פורטובלו יש שם חנות ספרי בישול קטנה "Book for Cooks" החנות הזאת מדהימה- ספרי בישול של כל עם ועדה (אני חושבת שהיא סגורה בימי ראשון ושבת, לא זוכרת...) בחנות עצמה יש מסעדונת נחמדת שאם מתמזל מזלכם אז באותו יום מבשל במטבח איזה שף שמקדם את הספר שלו (בכל אופן כל יום יש שם מישהו אחר שעומד במטבח) ממש ליד החנות ספרים יש חנות קפה ותה- שווה! מידי פעם הייתי לוקחת את הרכבת לריצמונד להסתובב בינות ה"בתים" או יותר נכון טירות ומתיישבת באחד מבתי הקפה לכתוב הביתה. אם אתם מחליטים ליסוע מחוץ ללונדון אז הייתי הולכת על אוקספורד, ארמון הייתי בוחרת בווינדזור, קצת להרחיק אז באת', והכי הכי זה ליסוע בעקבות "פו הדוב" לחווה של משפחת מילן ביער אשדאון שליד עיירה שנקראת Hartfield (אם תרצי אתן לך יותר פרטים) אויי...תראי מה עשית לי עם לונדון שלך....כתבתי מגילה. בכל אופן נסיעה טובה ותאכלי בשבילי הרבה Steak&Kidney Pie