בקשה מכל מי שאף פעם לא שמע

[פרוזק]

בקשה מכל מי שאף פעם לא שמע

מילים לא יסבירו אף פעם אאת מה שבעמת רציתי לומר הרבה אנשים מדברים מדברים מהר יותר מדיי צעקתי עצילו אבל אף אחד לא שמע ואולי לא צעקתי אולי לא אמרתי אולי לא ספיק חזק אולי בעצם אין שם אף אחד יושבת למעלה על הר השאלות לא מצליחה למצוא אחת בורה שאפשר יהיה לענות עליה או לפחות לחפש את התשובה שוב צועקים הם לא מבינים לא רואים רואים רק מה שרוצים לראות לא רוצים לראות לא רוצים לדעת כמה טוב שהכל טוב או שלא טוב זה לא משנה לאף אחד לא עכפת עם הם ימותו מרעב שוכבת במיטה בחושך לבד והם שם כל כך קרובים וכל כך רחוקים רציתי שמישהו יבוא יחבק יגיד לילה טוב אבל הם לא ראו הם לא שמעו הם לא חשבו "לא ידענו שכל כך כואב לך מצתארים" ואלוהים סולח להם הוא תמיד סולח ועליי מםיל מכות כי בכלל העזתי לרצות אבל הם לא בעים אף פעם לא באים הם לא מבינים יותר טוב לבד שלא יהיה אף אחד אז לא יהיה ממי לצפות ולמה הם לא מרפים למה לא עוזבים לא נותנים לי ללכת בסוף תבינו שצדקתי כשאמרתי שאין סיכוי בסוף תבינו שצדקתי שאמרתי שעדיף ללכת ולא להיות יותר למה אתם לא נותנים לי ללכת ? אתם לא רואים שכואב כל כך כואב? וזה לא יעבור אף פעם לא עובר גם לא כשטוב תמיד כואב למה אתם לא נותנים לי ללכת? אני רוצה ללכת אני רוצה למות, תנו לי למות בבקשה תגידו שאפשר תגידו שאני יכולה לעצום עניים וללכת תגידו שזה בסדר פעם אחת תגידו לי שזה בסדר שאני בסדר תנו לי למות כואב יותר מדיי בבקשה

 

[קיפודת ים]

לעולם לא אגיד לך את זה.

לעולם לא ניתן לך ללכת. אל תצפי. אלא ממך. אל תרצי. אלא ממך. דיברתי איתך עכשיו, ואני יכולה להבין לבד, בלי שתגידי לי ואפילו מבלי שתרצי, כמה חוזק יש בך. את יכולה להצליח. אני יודעת שאת רוצה. אני אתך, שואלת שאלות. מחכה לתשובות. יש בך אותן. והתשובה היא לא מוות, היא לא מלחמה בעצמך, אלא מלחמה למען עצמך. יש בך כוח, והרבה. אל תוותרי. שלך, שני.

 

[פרוזק]

גם לכוח יש גבולות

אף פעם לא אמרתי שאני חלשה אבל בעמת לא הייתי מתנגדת להיות כזאת לא הייתי מתנגדת לארים ידיים אני צריכה שתעזרו לי לארים ידיים שתיתנו לי שתגידו שזה בסדר לאישבר לוותר לא לאצליח שלא תמיד צריך לנצח שלפעמים מותתר לאפסיד שזה בסדר לאפסיד ראיתי מספיק ולא אהבתי לא רוצה עוד

 

[קיפודת ים]

לא אהבת?

לא ראית מספיק. את אומרת את זה, ומצטערת, קשה לי להאמין שאת מתכוונת לזה. את רוצה לגדול ולהתפתח. קראתי אותך טוב טוב בין השורות כשדיברת על המקצוע לעתיד שלך. את אומרת שאף אחד לא מקשיב? אני הקשבתי. בדרכים שבטח לא חשבת עליהם. ועדיין מקשיבה. את יודעת שיותר מאוחר בבוקר, כולם יהיו כאן יאמרו לך שאת לא יכולה לוותר. את חשובה. זה בסדר לכאוב. אבל אל תוותרי. למען עצמך. שני

 

[stonefroze]

גלי יקרה

גלי, בחיים אנו יכולים להפסיד בהרבה מערכות ואנו נחלשים ומתפתים להאמין שאין לנו כוחות עוד ורוצים להרים ידיים בכלל ולא לעשות דבר. אולם גם אם הפסדנו בהרבה מערכות בחיים אין זה אומר שהפסדנו במערכה על החיים עצמם. חייהם של אנשים רבים הם קשים ומרים בתקופות מסויימות בחייהם ואף על פי כן הם במהלך השנים זוכים גם בחסד וברגיעה. הם זוכים בחסד וברגיעה מסויימים ,וחווים גם מצבים של אושר ושמחה. החיים אינם חד כיווניים.הם אינם יכולים להיות כאלה. אין אדם שרק סובל בחייו או רק שמח. יש כאלה שסבלם רב בתחילת דרכם והם עומדים במבחנים רבי עוצמה באמונתם בעצמם ובחיים ויש כאלה שלפתע נכנסים למערבולת רבת זעזועים בשלבים מתקדמים יותר בחייהם ומוצאים את עצמם מתמודדים עם הבלתי נמנע והבלתי צפוי בחיים. ואם כי יש גם בני אדם כמוך שסבלם עז ואינטנסיבי(גם בגלל סיבות פיזיולוגיות) והם חווים את החיים בקיצוניות עזה של חוסר מנוחה וכאב נפשי מצמית,הרי גם אז עדיין לא נאמרת המילה האחרונה בפרשת החיים הזו ויש למה לצפות ויש למה לקוות. כן גלי,למרות שאת טוענת שראית מספיק הייתי רוצה שתאמיני שיש לך למה לקוות ויש לך למה לצפות וכי הטוב שבחיים,שלו את ראויה ,לו תאמיני בו ותלחמי עליו אפילו במצבך הנוכחי בציפורניים,בוא יבוא. והוא עוד יבוא. זה כבר קרה בעבר לבני אדם שהיו במצבך ואינני יכול שלא להאמין שזה יקרה גם לך. לכן,גלי יקרה,בהחלט מותר להפסיד בחלק מן המערכה וגם אני הפסדתי בחיים לא מעט פעמים ונחלתי מפלות על ימין ועל שמאל (ועדיין אינני ממש מרגיש שהסכנה עברה.אני עומד על המשמר.) אולם אנחנו בני האדם לא נועדנו להפסיד במערכה כולה על החיים והאמיני לי גלי שגם איננו רוצים להפסיד במערכה הזאת,אפילו אם כך זה נראה לנו לפעמים. את אדם מקסים ומרתק.כל מי שמדבר עמך מעיד על כך. וסבלך לא חסר פשר בעולם.יש לו משמעות.יש לו משמעות. את תדעי גם אושר ואת תצאי מזה ואת תזכי לראות עוד דברים הרבה בחייך שתאהבי. לא רק סבל.בהחלט לא.לא רק סבל. למה,גלי,את סבורה שתדעי רק סבל?

 

[stonefroze]

נ.ב

אני למשל,כפי שכבר אמרתי לך הפסדתי במערכה על לימודים פורמאליים באוניברסיטה. גם זה יכול לקרות וזה לא סוף העולם. (כמו שחשבתי פעם),שהרי ללמוד תמיד אפשר. איפוא בדיוק כתוב שצריך ללמוד רק באוניברסיטה? וכאשר יש בעיה ניתן לפעמים לעקוף אותה. לא למדתי באוניברסיטה,אז הלכתי ללמוד מקצוע במקום אחר,שהשהות בו פחות הלחיצה אותי. כך שאת לא חייבת להילחם בכל החזיתות. אם את מרגישה שקשה לך,מצאי לעצמך את החזית החשובה ביותר והילחמי שם. אם את עוסקת באומנות וציור הרי תמיד יהיה אפשרי לפתח את הכשרונות הללו בכל שלב בחיים. איננו צריכים להיות בכל מחיר מקובעים על דבר מסויים. כאשר הבעיות רבות יש להתמודד בעיה אחר בעיה ואל לנו לחוש רגשי אשם עם הקצב שלנו בחיים איטי יותר. מכירה את הסיפור על השפן והצב? (נו,אינני ממש בטוח שזה שפן וצב אבל מה זה משנה?) ממני האיש שאכפת לו ממך,כי הוא יודע שאת אדם טוב. והיה רוצה שתרגישי טוב כפי שהנך.

 

[רחל-נשמה]

גלי-יקרה

קראתי את ההודעה שלך, רציתי להגיב לך, ולהזכיר לך אם שכחת כמה אנחנו כאן במשפחת סהר, אוהבים אותך

, אבל כשהמשכתי לקרוא והגעתי להודעה השניה שלך...זאת שאני לא מצליחה להגיב אליה, הבנתי שהיום עדיף שלא אגיב......... שמחה שאחרים הגיבו לך. המון אהבה רחל-נשמה

 

[נטע....]

גלי היקרה!

את טועה! זה לא נכון שאף אחד לא רואה. זה לא נכון שלאף אחד לא אכפת. זה לא נכון שלא רואים את הכאב ואת הסבל שלך. כולנו כאן קוראים אותך, גלי, וכולם רואים את הכאב והסבל האדירים שלך. טוב, אולי אני לא יכולה לדבר בשם כולם, אז אדבר בשם עצמי: אני מרגישה אותך, גלי. ותאמיני לי, באמת אכפת לי ממך. ואני יודעת כמה קשה לך. אבל גלי, איך את יודעת שבעולם שאליו את רוצה לברוח יהיה טוב יותר? מי מבטיח לך ששם תמצאי את החיבוק והאכפתיות שאת זקוקה להם?

 

[קיט]

גלי ... איחול מהלב

גלי. שנה חדשה נכנסת . ואני מאחלת לך שהסבל שאת עוברת עכשיו , יפחת ויעלם . כל יום פותח אלפי אפשרויות שינוי ת ובוודאי שכל שנה ! תזכרי את זה שכל רגע מישהו\ משהו יכול להכנס לך לחיים ולסחוף אותם לנתיבים אחרים טובים ויפים יותר. העוצמות שבך מופנים עכשיו לכאב אבל באותה מידה באותה עוצמה תוכלי לקלוט אושר . אני מאחלת לך שנה חדשה , נקיה מיסורים . שנה שאולי תכפר קצת על הסבל שאת עוברת כאן. אל תוותרי אף פעם . המחר שווה לחימה . יש כאן הרבהאנשים שחשים את כאבך ורוצים שיהיה לך טוב . תרצי גם. בהצלחה בהכל . שנה טובה... קיט

 

[חן1]

פרוזי

כואב לי לקרוא את מה שאת כותבת. משום מה אני מרגישה קרובה אליך את רוצה ללכת, אני מכירה את הרצון הזה כל כל מכירה וכל כך מבינה אותך אבל, וכאן האבל הגדול אני לעולם לא אתן לך ללכת לא אכפת לי מה אצטרך לעשות לעולם לא אתן לך ללכת מכאן יש עליות וירידות אחרי על ירידה מגיעה עליה (((((((פרוזי שלי))))))) לו רק ידעת כמה אני אוהבת אותך ו.. מרשה לי להתקשר? העצם לא שואלת מתישהו אני אתקשר אוהבת אותך המוןןןןןןן אני

 

[סהר-תמיכה]

אני זוכרת

שפעם אמרת שאת שונאת שאומרים לך שיש לך כוח, שאת יכולה לנצח את זה. אז אני מקווה שאזכור לא להגיד לך את זה. אני מבינה שכרגע, לפחות בזמן כתיבת השורות האלה, היית בכאב נוראי, בלתי נסבל. חיפשת דרך החוצה, אבל בגלל שאכפת לך מאנשים, בדרך מעט עקיפה אולי, רצית לשמוע מהם משהו ואולי על פי זה להחליט, לא יודעת. אני גם יודעת, שבנוסף לכמיהה הזו להפסיק את הכאב, את רוצה לחיות. יומרני מצידי לנחש מה את מרגישה או חושבת או רוצה, אז את יכולה חופשי לשטוף אותי על זה. אבל אני שומעת את הקול הזה, בין השורות, אומר גם - "תגידו לי שיש דרך אחרת להפסיק לכאוב". אז כן, יש. אבל זה דורש לחפור לתוך השורש, הלב של הכאב הזה שלך, לפתוח פצעים ישנים, אלו שצועקים שם בפנים, לתת להם מלים שיוכלו לדבר במקום הכאב, ולספר את סיפורם, אולי 100 פעם אם צריך. וזה, ללא ספק, מפחיד.