בקשה מקאזה

[מיטב]

בקשה מקאזה

קאזה היקר, גם בשביל למלא קצת את הפורום וגם עבור אלה שלא הספיקו לקרוא את הסיפור בהמשכים שתרגמת לנו בפורום הישן, אתה יכול בבקשה להעביר אותו גם לכאן? תודה, מיטב

 

[danistar]

קאזה ידידי , גם אני מחכה ... (-B

 

[Espresso]

לדני וקאזה יקירי המחלקה

למה להעביר לכאן? תעביר ישר לאתר תחת הכותרת: ``שרלטנים, איך להבחין בהם מרחוק`` ואפשר יהיה להוסיף עוד כמה דברים בנושא

 

[KaZaA]

תודה על התגובות.

תודה לכל אלה שהקדישו מזמנם לקריאת הסיפור הקצר שתרגמתי. אני מסקים עם אקספרסו - המקום לסיפור הזה הוא באתר ולא בפורום. אבל לפני שמפרסמים באתר יש לבקש את רשותו של מחבר הסיפור באתר www.flakehq.com. ולאקספרסו - הכותרת שהצעת אינה מתאימה. הכוונה בסיפור הזה )וזה לפי הפרשנות שלי כי הסיפור הזה לא נכתב על ידי...( להראות את מכלול ההתמודדות היום יומית של חולה הפסוריאזיס עם המחלה, עם המשפחה ועם כל מני גורמים הבאים בהבטחה לרפא את המחלה - בסיפור הזה הרופא ``סינה`` איננו שרלטן. אני באופן אישי הזדהתי מאוד עם הסיפור הזה בפעם הראשונה שקראתי אותו )לפני כשנתיים( למרות שהוא דמיוני. הסיפור לא עוסק בד``ר סינה ובטיפול שלו - למרות התיאורים הגרפיים. אלה בהתמודדות עם הספק - שמא הטיפול של ד``ר סינה באמת עוזר... אם אני שם את עצמי במקום אותו חולה אין אני יכול לומר אם הייתי בוחר לעבור את הטיפול או לא - מה שבטוח כאן )וזו המסקנה החשובה ביותר בסיפור( זה שקשה להתמודד עם הספק הזה לבד. וגם המשפחה לא יכולה לעזור - המקום היחידי שהייתי יכול לשתף אנשים אחרים ולקבל תמיכה בהחלטותי היה בפורום כמו כזה ובצורה אנונימית. וזה בעצם המסר החשוב ביותר בסיפור הזה - ההכרח במקום כזה בו אתה יכול מצד אחד לקבל תמיכה - ומצד שני להשאר באנונימיות יחסית. במקום שאנשים יודעים בדיוק מה אתה עובר - כי הם עברו/עוברים את אותו דבר. ולכן אני ממליץ למי שעדיין לא קרא את הסיפור לקרוא את התרגום או את המקור באתר שהזכרתי. ותודה שוב לכווולללם.